כך השפיעו פיגועי האינתיפאדה השנייה על פקקי התנועה שאנו חווים היום

את ההסברים והקלישאות כולנו מכירים: "הישראלים מאוהבים במכונית שלהם", "הישראלים לא יוותרו על הרכב לעולם" ו"התחבורה הציבורית בארץ לא מספיק טובה." אבל, האם ייתכן שההתנתקות של הישראלים מהתחבורה הציבורית, וההעדפה של כל הרשויות לפתח כבישים ומסלולים לרכבים פרטיים נובעת גם מחרדה מובנית מפיגועים?

לקראת עליית הסדרה "שמים אדומים" (19.6 ברשת 13) שמביאה לראשונה למסך הקטן את אירועי האינתיפאדה, החלטנו לחזור לתחילת המילניום ולהבין האם יש קשר בין פיגועי הטרור לפקקים שאנו חווים מדי יום.

כתבות נוספות:

• פרויקט מיוחד: האירועים המרכזיים של האינתיפאדה השנייה
• הצטרפו לקבוצת הפייסבוק הרשמית של שמים אדומים
• "הר הבית לא באמת בידינו": הסטטוס-קוו במקום הכי נפיץ במזרח התיכון

על פי נתונים שנאספו במהלך השנים ניתן לראות שמגמה כזאת אכן קיימת. בשנת 2003, השנה שבה האינתיפאדה השנייה הכתה באכזריות, נהרגו בשורה של פיגועים קשים 214 ישראלים. 103 מתוכם נהרגו בדרכים, בנסיעה באוטובוסים, בהמתנה בתחנת האוטובוס או בירידה ממנו. 103 ההרוגים נהרגו בשמונה פיגועים שהתרחשו ברצף מחריד, במין שטף שכוחות הביטחון התקשו לעצור.

והרי רשימה חלקית בלבד של כמה מהפיגועים הקשים שהתרחשו ב-2003: ב-5 בינואר פוצץ עצמו מחבל מתאבד בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, בפיגוע שבו נרצחו 23 ישראלים ונפצעו 120. ב-5 במרץ, התרחש פיגוע בקו 37 בחיפה, שבו נהרגו 17 אזרחים. ב-18 במאי התרחש פיגוע בקו 6 בירושלים בו נרצחו 7 אזרחים. ב-11 ביוני, התרחש פיגוע בקו 14 בירושלים שבו נרצחו 17 ישראלים. ב-19 באוגוסט נרצחו 23 אזרחים בפיגוע בקו 2 בירושלים והרשימה עוד ארוכה.

במרחק השנים הפיגועים הללו נראים כלא נתפסים, והם יצרו מערך הרתעה מאוטובוסים שהיה קשה מאד לשקמו לאורך השנים. בראיונות שהעניקו אנשי שירות הביטחון לאורך תקופת האינתיפאדה השנייה, הם סיפרו על "בין שישה לשמונה צירים, בהם נעו מחבלים מתאבדים על בסיס קבוע, והידיעה שאי אפשר יהיה לעצור את כולם".

האוטובוסים המתפוצצים הפכו לאחד מסימני ההיכר של האינתיפאדה השנייה. והציבור החל להימנע מנסיעה בהם, ובמקביל החל ברכישה של מכוניות פרטיות. בשנת 2003 היו בישראל מיליון ו-982 אלף רכבים פרטיים. זו הייתה שנת מיתון קשה שגרמה האינתיפאדה, ובכל זאת, בכל שנה בשנות האינתיפאדה חלה עלייה ברכישת רכבים פרטיים. בשנת 2005, לקראת סיומה כבר היו בישראל למעלה מ-2 מיליון רכבים, ועלייה של כ-300 אלף ברכישות של רכבים פרטיים.

חברות התחבורה הציבורית חשו בירידה המשמעותית של הנסיעה באוטובוסים באותן שנים. בין השנים 2003 ל-2009 חלה ירידה של כמעט 20 אחוזים בכמות הנוסעים באוטובוסים. חברות התחבורה הציבורית ניסו לתת מענה לחרדת הציבור בדמות השקעה של מיליונים ביחידה לאבטחת אוטובוסים. היחידה לאבטחת התחבורה הציבורית היא יחידת שפעלה בשיתוף משרד התחבורה ומשטרת ישראל בשנים 1994–2007, ואשר הוקמה מחדש בשנת 2014.

בשיאה מנתה היחידה 750–800 מאבטחים, 50 ניידות ו-15 צוותי כלבנים. עלות היחידה הייתה 90 מיליון שקלים לשנה והיא מומנה בחציה על ידי תקציב משרד התחבורה ובחציה האחר על ידי העלאת תעריפי התחבורה הציבורית. תפקידה העיקרי של היחידה היה להקנות תחושת ביטחון בציבור, והיו לה גם הצלחות במניעת פיגועים: בשיא פעילותה, בשנת 2005, הצליחו שני מאבטחים לסכל פיגוע בבאר שבע. התוצאה הייתה טראגית וצפויה: המאבטחים מנעו את האסון בגופם, כאשר התנפלו על מחבל מתאבד והתפוצצו יחד איתו. פעולתם מנעה פגיעה בעשרות נוסעים.

לדברי מומחה התחבורה יצחק למפרט, בשנות האינתיפאדה השנייה, לצד הרתיעה של הציבור החלה להתגבש אצל הממשלה התפיסה שהקלה על יבואנים לייבא רכבים פרטיים חדשים, ולהקל בתנאי הרכישה על הלקוחות כדי להעלות את רמת הרכבים הפרטיים בכבישים. זאת, מתוך הנחה שרכב פרטי חדש יהיה בטוח יותר ויהיה מעורב בפחות תאונות. "קשה לצפות שנים קדימה" הוא אומר, "אבל אין ספק שבשנים האלו חלה ירידה משמעותית בנסיעה באוטובוסים, והוקמו תשתיות לריבוי רכבים פרטיים, המורגשות עד היום".

נהגים שנסעו ברכבים פרטיים בין השנים 2003 ו-2005 שחזרו את הפחד והרתיעה אפילו מעמידה לצד אוטובוסים ברמזורים ובצמתים. תחושת האימה הייתה בכל מקום, וחוסר האונים של הקהל שנסע באוטובוסים קיבל מענה חלקי בלבד בדמות יחידת האבטחה.

היכולת לרכוש רכב חדש בתנאים אפשריים, דווקא בשנים האלה, הרחיקה עוד יותר את הציבור מהאוטובוסים, וגרמה לעלייה במספר הרכבים הפרטיים בישראל. כיום אגב, כמות הרכבים הפרטיים הוכפלה בלמעלה מפי 2, ומונה כמעט 4 מיליון רכבים פרטיים.

רוצים להגיב על הכתבה ולקבל תכנים בלעדיים נוספים? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק הרשמית של שמים אדומים