"שוטר לחש לי באוזן: 'הבת שלה נהרגה, תיידע את הצוות במיון'"

משה סעדון, חובש וראש סניף אלעד של איחוד ההצלה, סיפר בפוסט שהעלה בקבוצת הפייסבוק "האינתיפאדה השנייה - שמים אדומים" על פיגוע שנכח בו ועל הניסיון שלו, בתור אחד מאנשי הרפואה הראשונים בזירה, לעזור לכמה שיותר אנשים: "כשכולם החלו להימלט בבהלה ובחוסר אונים, אני כבר דהרתי לכיוון עמוד העשן".

כתבות נוספות:

• לצפייה בפרקים של שמים אדומים
• פרויקט מיוחד: האירועים המרכזיים של האינתיפאדה השנייה
• הצטרפו לקבוצת הפייסבוק הרשמית של שמים אדומים

הפוסט המלא של משה סעדון:

זה קרה ביום שני לפנות ערב. צעדתי באזור התחנה המרכזית של פתח תקווה. רחוב שקט, עיר שלווה, מנומנמת משהו, כמו שרק פתח תקווה יודעת להיות. ואז – "בום!" פיצוץ אדיר הרעיד את חלונות הבניינים. ההד חזר והתגלגל ברחוב וענן עשן נראה במרחק קילומטר ממני.

עוברי אורח הביטו אחד על השני, בכמה שניות של חוסר הבנה או בניסיון לעכל. אבל אני, ירושלמי במקור, ולא היה לי שום ספק. באותה שנייה שכולם ניסו לעכל ולהבין שפתח תקווה נכנסה לסטטיסטיקה, אני כבר רצתי לכיוון האופנוע. כשהם החלו להימלט בבהלה ובחוסר אונים, כבר דהרתי לכיוון עמוד העשן.

הייתי מאנשי הרפואה הראשונים שהגיעו לזירה - מרכז מסחרי שכונתי קטן. אנשים שיצאו לאכול גלידה באחר צהריים אביבי, מצאו את עצמם בתוך כאוס של אבק, שברים ופיח. המראות היו קשים מאוד. המחבל נטמע בין האנשים, ועשה רושם שהוא הקפיד לחפש את הנקודה שתגרום לכאב הגדול ביותר.

לאחר שטיפלתי במספר פצועים שהיו בזירה, סייעתי לצוות אמבולנס שהגיע למקום. העלינו אליו שני פצועים במצב קל: בחור שנפגע בפניו מרסיס ועוד אישה שהייתה מבולבלת, היסטרית. אימא שחיפשה את הילדה הקטנה שלה, שנעלמה בבלגן הגדול. היא לא הייתה נראית פצועה פיזית, אבל השוטר לחש לי באוזן לפני שהתחלנו לנסוע לבית החולים: "הבת שלה נהרגה, תיידע את הצוות במיון".

בדרך הבחור היה לחוץ, בטוח שהרסיס שתקוע לו בפנים זו עצם שבולטת. בו היה צריך לטפל ואותו היה צריך להרגיע. באותו זמן אני מביט באימא, שישבה לידי, ומרגע לרגע הפכה לשקטה ואפאטית, בטוחה שהילדה שלה נשארה עם הסבתא. ממנה אני צריך להסתיר את האמת. רק בבית החולים, כשתגיע אשת מקצוע, היא תדע לבשר לה שהבת וגם הסבתא נשארו בשטח ושהן כבר לא תגענה לבית החולים. הן נרצחו בידי מחבל מתועב שחיפש ומצא את המקום הכי טהור - המקום של סבתא ונכדה שרק יצאו לאכול גלידה ועלו בסערה של שמים אדומים.

קוראים לי משה סעדון, אני נשוי, אב לארבעה ובהכשרתי אני מתנדב כחובש, נהג אמבולנס וחבר ביחידת האופנולנסים של איחוד ההצלה. בנוסף, אני מכהן בהתנדבות כראש סניף אלעד של איחוד הצלה ועוסק בתחום הצלת החיים כבר למעלה מ-20 שנה.

אני גאה ושמח על ההזדמנות, האפשרות והכלים שהארגון המדהים הזה נותן לנו, כדי שנוכל להמשיך ולסייע לכל אדם באשר הוא אדם, 24/7, 365 ימים בשנה.

*****