מהאינתיפאדה השנייה ועד היום: מהי המשמעות האמיתית של הודנה?
לצד ההסלמה הביטחונית שבאה לידי ביטוי ב"שמים אדומים" כחלק מהאינתיפאדה השנייה, עלתה בכמה מקרים גם התייחסות להפסקת אש - כשהבולטת מכולן הייתה סביב חיסולו של אל-ראסם. אז מהי בדיוק הודנה, במה היא שונה מ"תהדאיה" - ומה השתנה מתחילת שנות האלפיים ועד היום?
בפרק השני של "שמים אדומים" ראינו את טילי חדורת מטרה להוציא לפועל את החיסול של אל-ראסם, כשברקע, עמיתיה לחמ"ל 8200 מבהירים לה שבשעה 20:00 תיכנס לפועל הפסקת אש עם הפלסטינים. מה בדיוק כוללת הפסקת אש, מה ההבדל בין "הודנה" ל"תהדיאה" - ומה השתנה מאז ועד היום?
במשמעותה המילולית, הודנה היא "הפסקת אש" והיא נטועה במסורת האסלאמית: ללוחמי ג'יהאד מותר, בתנאים מסוימים, להכריז על הפסקת לחימה (שביתת נשק) במלחמה נגד ה"כופרים" בדת האסלאם. ה"הודנה" מוכרזת כשהמלחמה משתבשת או כשבהערכת מצב מתברר שלאויב יש יותר כוח או יכולת מהם, ואם הלחימה תימשך האויב ינצח.
כתבות נוספות:
- לצפייה בפרקים של שמים אדומים
- לצפייה בכל פרקי הפודקאסט של שמים אדומים
- פרויקט מיוחד: האירועים המרכזיים של האינתיפאדה השנייה
- הצטרפו לקבוצת הפייסבוק הרשמית של שמים אדומים
מטרת ההודנה היא להתארגן מחדש להמשך המאבק ולחזק את יכולת הלוחמים. ההודנה מוגבלת בזמן לעשר שנים - ומותר להפר אותה אם האויב נחלש או כאשר ההכנה שלו להמשך הלחימה הופסקה. על ה"הודנה" מכריז מנהיג הלחימה ללוחמיו, ללא משא ומתן עם הצד השני. לכן, ה"הודנה" אינה הסכם שביתת נשק מעשי בין שני הצדדים הלוחמים, שכן פירוש ההודנה הוא לא הסכם הפסקת אש מתואם בין שני הצדדים, אלא הפסקת לחימה בשביל התארגנות חד צדדית, תוך חידוש הלחימה לאחר מכן.
לישראלים המושג "הודנה" מוכר בעיקר מתקופות האינתיפאדה השנייה: בשנת 2003 הכריזו מספר ארגונים פלסטיניים כמה פעמים על כוונה לקיים תקופות של "הודנה" מול ישראל, אך לא החזיקו מעמד. גורמי מודיעין בישראל ובמערב טענו שההצעות להודנה לא נובעות מכוונה של הארגונים להתפרק מנשקם, אלא מרצון להתחזק במהלך הפסקת האש.
ההודנה הראשונה שמומשה הוכרזה בעקבות בחירתו של אבו מאזן לראש ממשלת הרשות הפלסטינית. החמאס והג'יהאד האיסלאמי יצאו בהכרזה על הודנה ל-3 חודשים, שהחזיקה בסוף כחודש וחצי בלבד. קדמו להכרזה הזו שורה של פיגועים: הפיגוע ב"מייקס פלייס" בתל אביב ובגבעה הצרפתית בירושלים, ופעילות צה"ל בשכונת סג'עייה בעזה, שערערו והכבידו על תחילת כהונתו של אבו מאזן ברשות הפלסטינית.
ההודנה התאפיינה במאמצים מדיניים סביב מפת הדרכים, ובניסיון לחזור לשיתוף פעולה ביטחוני בין ישראל והרשות. עם זאת, כאמור, היא לא החזיקה זמן רב ושני הצדדים האשימו זה את זה בהפרה, כשישראל ציינה את הפיגוע בקו 2 בירושלים באותו יום (23 הרוגים) ואילו הפלסטינים את חיסולם של מוחמד סידר ושל אסמאעיל אבו שנב. בעקבות קריסת ההודנה חידשה ישראל את מדיניות הסיכולים הממוקדים והחלה בסדרת פעולות ממושכת בחברון.
בינואר 2004 הציעו מנהיגי ארגון החמאס, עבד אל-עזיז רנתיסי ואחמד יאסין, לקיים הודנה של עשר שנים, בתמורה לנסיגה ישראלית מכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים ולהקמת מדינה פלסטינית. מספר חודשים לאחר מכן, שניהם חוסלו על ידי צה"ל (יאסין במרץ ורנתיסי באפריל). בחודש נובמבר באותה שנה מת גם יאסר ערפאת.
מחליפו, מחמוד עבאס, הגיע להבנה עם ארגון חמאס על הפסקת פעולות האיבה נגד ישראל. כדי להימנע מהקונוטציות שמעורר המונח "הודנה", כונתה הפסקת האש הזאת "תהדיאה", כלומר "רגיעה" או "השקטה". ה"תהדיאה" אומנם הביאה להפחתה ניכרת במספר הפיגועים נגד ישראלים, ואף אפשרה את ביצוע תוכנית ההתנתקות, אולם ירי טילי קסאם מרצועת עזה לעבר ישראל, וכן פיגועי התאבדות (בעיקר מצד פלוגות אל-קודס, הזרוע הצבאית של "הג'יהאד האסלאמי" שלא הצטרפה להבנות) התרחשו גם בשנת 2005.
מאוחר יותר, בשנת 2009, הפכה גם התהדיאה לביטוי זמני, בין הפרות בוטות של הפסקות האש ושימשה להתארגנות של שני הצדדים. החמאס, באמצעות תיווך מצרי, עשה בכך שימוש כאשר ספג אבידות כבדות, למשל, במהלך מבצע "עופרת יצוקה" וביקש רגיעה שהתבררה כבקשה להתארגנות, בה הצטייד הארגון ברקטות גראד ופאג'ר בעלות דיוק, יכולת הרס, וטווח העולים על יכולותיו של הקסאם.
החתירה לתהדיאה נמשכת גם היום, עם הירי הנמשך לעבר יישובי הדרום, כאשר מצרים משמשת כמתווכת במקרים שבהם החמאס מבצע ירי רקטות או בפעילות טרור אחרת לעבר יישובים אזרחיים בדרום ישראל.