"לוחם אמיתי שנלחם מהלב": סיפורו של ההרוג הראשון באינתיפאדה השנייה

האינתיפאדה השנייה פרצה בעקבות ביקורו של יו"ר האופוזיציה, אריאל שרון, בהר הבית, כך טוענים הפלסטינים. עם זאת, עלייתו של חבר הכנסת מהליכוד אירעה ב-28 בספטמבר 2000, אך כבר יום קודם לכן אירעה התקרית הראשונה של האינתיפאדה, שבה נפל סמל דוד בירי ז"ל. לקראת עליית הסדרה "שמים אדומים" (19.6 ברשת 13), שמביאה לראשונה למסך הקטן את אירועי האינתיפאדה, חזרנו לסיפור חייו של דוד בירי שנגדעו בטרם עת.

כתבות נוספות:

• פרויקט מיוחד: האירועים המרכזיים של האינתיפאדה השנייה
• תכנון פלסטיני מוקדם או תגובה ספונטנית: מה הוביל לפרוץ האינתיפאדה השנייה?
• כך השפיעו פיגועי האינתיפאדה השנייה על פקקי התנועה שאנו חווים היום
• הצטרפו לקבוצת הפייסבוק הרשמית של שמים אדומים

הילדות בירושלים, "הצופים" - והגיוס לצה"ל: סיפור חייו של דוד בירי

דוד בירי, בנם של חנה ושמואל, נולד ב-6.4.1981 וגדל בשכונת ארנונה בירושלים. הוא התחנך בבית הספר היסודי "זלמן ארן" בעירו והמשיך את לימודיו ב"גימנסיה העברית". המחנכת שלו, אסתי ברוכי, כתבה לאחר מותו כי "כבר בתחילת י"א ראיתי שאתה נער שאוהב הכול והרבה, אבל מעט לימודים. למדנו יחד לתת לך להיות מאושר ושמח במה שאתה מבלי להקשות עליך במעמסת הלימודים".

כפי שציינה המחנכת שלו, הלימודים היו משניים לגבי דוד, משום שאת רוב זמנו הקדיש לפעילות ב"צופים" בשבט "מודיעין". "הצופים" היו מרכז עולמו ועל אף שלא השקיע, הישגיו בלימודים היו טובים. ב"צופים" התחיל בכיתה ה' כחניך, המשיך כמדריך, והגיע לראש גדוד. בשנה האחרונה לחייו, כשהיה חבר השכבה הבוגרת, הקים עם חבריו שבט חדש בשכונת גילה בירושלים. דוד היה שותף פעיל בצוות ההקמה ואף הופקד על בחירת השם. הוא קרא לשבט "עוז", כשם אחיו הצעיר.

לדוד היה כושר גופני בלתי רגיל. הוא היה ספורטאי מצטיין והגיע להישגים מעולים בריצות קצרות. את ריקוד הברייקדנס למד מצפייה בטלוויזיה, אהב מאוד מוזיקת עולם ונהנה לרקוד במועדון "האומן" בירושלים. הוא שיחק כדורסל והיה שחקן זריז ביותר, אך עזב לטובת הפעילות ב"צופים". הוא הרבה לצלול בחופי סיני. חבריו מספרים שרובם היו עולים מהצלילות עם בלוני חמצן כמעט ריקים ואצל דוד – עד מחצית הבלון מלאה. זאת בזכות הרוגע שלו - אצלו הכול התנהל בשקט ובתכנון.

ביולי 1999, עם גיוסו לצבא, ברור היה שדוד יתנדב ליחידה מובחרת. למרות שזומן למבדקי קורס טיס, הוא רצה להיות לוחם חי"ר. ואכן, הגיע לפלוגת ההנדסה של חטיבת "גבעתי", עבר גיבושים, ובחר לשרת בפלחה"ן (פלוגת חבלה והנדסה), כי שם יש יותר היתקלויות ו"אקשן". בתחילת הטירונות יצא לקורס חובשים לתקופה של שלושה חודשים וסיים בהצטיינות. לאחר מכן חזר למסלול פלחה''ן ''דולב", וסיים טירונות ואימון מתקדם אף הם בהצטיינות.

גם בצוותו הפך דוד לציר מרכזי בזכות אישיותו הכובשת והיכולת לשלב בין רצינות ומקצועיות לבין קלילות וחיוך. ערכיו, הכנות שלו והנכונות לעזור בכל עת הפכו אותו למועמד ודאי לצאת לקורס קצינים מבחינת מפקדיו. הם העידו עליו שהיה חייל שקט, אחראי, עוזר לכולם, ראשון בריצות ובכל משימה. חבריו נהגו לשיר לו: "בירי התותח הוא ישבור את שיא הבא"ח" (בסיס אימונים חטיבתי).

"לוחם אמיתי, שנלחם מן הלב": נפילתו של דוד בירי

בשלב האימון המתקדם יצאה היחידה של דוד לשלב מבצעי ראשון בנצרים. ב-27 בספטמבר 2000, בשעה 22:00 בלילה, בשעה שליוו ישראלים ממעבר קרני ליישוב נצרים, נתקלה השיירה בפיצוץ מטען צד. דוד קפץ מהג'יפ על מנת לוודא שאין נפגעים מבין נוסעי השיירה. כאשר חזר לג'יפ התפוצץ מטען שני אשר פצע אותו אנושות בראשו. הוא פונה לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע ולמחרת נפטר מפצעיו. במותו הפך דוד להרוג הראשון של האינתיפאדה השנייה.

דוד היה בן 19 בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הוא הותיר אחריו הורים, שתי אחיות – עינב ונוי ואח – עוז. לאחר מותו הוא הועלה לדרגת סמל. דוד אהב את השיר "אבות ובנים" של אביתר בנאי, וביקש שאם יקרה לו משהו יקראו את השיר על קברו.

מפקד היחידה, סרן גל תמיר, סיפר על דוד במכתב ניחומים ששלח למשפחה: "קיבלתי מכם את כליל השלמות. חייל מוכשר, מקצועי וערכי, לוחם נחוש וקנאי לעקרונותיו באופן יוצא מן הכלל, אשר סחף אחריו את חבריו והיה למנהיג חברתי בצוות – לא בדיבורים, אלא בעשייה, כפי שידע. דוד שלכם הינו תוצר של חינוך ציוני וערכי, ואינטליגנציה גבוהה במיוחד, שיצרו את כל התכונות הטובות ללוחם, חבר ובן. הייתי רוצה לאחל לכל היחידות לוחמים כדוד, לכל ישראל חברים כמוהו, ולעצמי, לו רק יכולתי, בן שכזה. אך במהות תכונותיו מצא דוד את מותו. כאשר הופעלו המטענים כלפי שיירת תושבי היישוב, אותה ליוו דוד וחבריו, קפץ דוד מהג'יפ בנחישות האופיינית לו, ורץ במהרה לעזרת התושבים שנשארו מאחור".

סגן-משנה נועם זיסמן, מפקד הצוות, שנפצע קל בפיגוע, סיפר כי בירי "היה לוחם אמיתי, שנלחם מן הלב". לדבריו, "אני חושב שהתכונה הבולטת ביותר שלך הייתה האהבה לאדם, לזולת ולחיים... היית דוד, בן אדם אמיתי וכן, היית גבר עם עקרונות וערכים, ועם הרצון, הכוח והיכולת לחיות על פיהם".

מפקדו תיאר את הרגעים האחרונים של בירי לאחר שנשמע הפיצוץ הראשון: "בזמן אמת, כשהתפוצץ המטען הראשון, שמרת פשוט על קור רוח מדהים. אתה היית הראשון שהתעשת, ותוך עשירית השנייה הכרזת: 'מטען מימין'... האינסטינקטים שלך והלב שלך אמרו לך לצאת מהמחסה, מהג'יפ הממוגן, היישר אל תופת האש. לא היססת לשנייה, ידעת מהי המשימה ומהו התפקיד וביצעת אותו בצורה המושלמת, עד אותו מטען קטלני, המטען שפגע בשנינו אבל הרג אותך... יותר מכול נתגעגע לחיוך שלך, לצחוק המתגלגל שמדביק את כולם, לעיניים הנוצצות שלך שתמיד הבהיקו את החדר".

המידע לקוח מ"יזכור" - אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל