למה תסריטאית "שמים אדומים" לא הייתה מסוגלת לצפות בפרק הראשון?

לקראת הפרק הבא של "שמים אדומים" (הערב ברשת 13), נועה מנהיים, אחת התסריטאיות שעבדה על הסדרה, שיתפה בפוסט שהעלתה בקבוצת הפייסבוק "האינתיפאדה השנייה - שמים אדומים" מדוע לא הייתה מסוגלת לצפות בפרק הראשון - ולמה יש חשיבות כל כך מכרעת לתזמון שבו מוציאים לאור ספר או סדרה?

כתבות נוספות:

• לצפייה בפרקים של שמים אדומים
• פרויקט מיוחד: האירועים המרכזיים של האינתיפאדה השנייה
• הצטרפו לקבוצת הפייסבוק הרשמית של שמים אדומים

הפוסט המלא של נועה מנהיים:

כששאלו אותי מה הכי מעסיק אותי בנוגע להתקבלות ולתגובות על "שמים אדומים" אמרתי שאני בעיקר שואלת את עצמי באיזו מציאות הסדרה תפגוש. במדינה שבה המציאות שלנו יכולה להתערער מהיום למחר, הזמן שחלף מאז שהספר של דניאל שנער נכתב, מאז שעבדנו על התסריט שלו, של רון, דניאל ועמית, מאז הצילומים, העריכות ואפילו בין פרק אחד לשני, יכול היה לשנות כאן הכול.

כבר ראיתי את זה קורה פעם אחת. פגשתי לראשונה את רון לשם ב- 2005. אני בדיוק הצטרפתי להוצאת "כנרת, זמורה, דביר" כעורכת, והוא בדיוק סיים את הספר הראשון שלו. כשעבדנו על הספר שבסוף קראו לו "אם יש גן עדן", חשבנו שאנחנו עובדים על רומן היסטורי, על דברים שקרו ב- 2000, כשצה"ל יצא מלבנון, על תקופה שהייתה ואף אחד עדיין לא כתב אותה. כמה חודשים אחרי שהספר יצא לאור, פרצה מלחמת לבנון השנייה. ופתאום, הספר הפך הרבה יותר רלוונטי ומדמם ואמיתי משיכולנו לדמיין.

בשלהי הקורונה מצאתי את עצמי עובדת שוב עם רון (יחד עם שאר התסריטאים) על תקופה שעדיין לא טופלה עלילתית בטלוויזיה הישראלית. ולא יכולתי שלא לשאול את עצמי שוב ושוב, באיזו מציאות היא תפגוש.

כשרון שלח לי את העריכה המוקדמת של הפרק הראשון, ב- 27.1.23, ביום שישי בצהריים, רק רציתי לסיים מהר עם הבישולים כדי לצפות. אבל אז המשפחה הירושלמית שלי התחילה לסמס שכולם בסדר, אז הדלקתי חדשות וראיתי שהיה פיגוע ירי בשכונת נווה יעקב. שבעה הרוגים. שלושה פצועים. כתבתי לרון שאני לא יכולה לצפות עכשיו. לא יכולתי לצפות משום שאני זכרתי היטב איך נפתח הפרק הראשון שלנו, עם הירי על גילה, והכול קרוב ומדמם מידי ואני לא יכולה.

ועכשיו אני צופה בפרקים ומזפזפת מדי פעם לחדשות וכבר קשה לדעת מה המציאות ומה הבידיון, מה העבר ומה ההווה, והמציאות שחששתי שהסדרה תפגוש מתממשת לנגד העיניים.

בתמונה, מציאות אחרת שעולה על כל דמיון: דניאל שנער, רון לשם ואלון זינגמן הבמאי (וגם אני), בפסטיבל "סירייס מאניה", התחרות היוקרתית בעולם לסדרות טלוויזיה בינלאומיות בו "שמים אדומים" הייתה מועמדת לפרס הסדרה הטובה ביותר.