"הורדתי את אשתי אצל הרופא, ואז שמעתי צרור ארוך ולאחריו דממה"

ינקי ארליך, פרמדיק באיחוד ההצלה, שלקח חלק במרבית אירועי הטרור בירושלים בתקופת האינתיפאדה השנייה ואף נפצע בעצמו, סיפר בפוסט שהעלה בקבוצת הפייסבוק "האינתיפאדה השנייה - שמים אדומים" על הפיגוע שמעולם לא שכח.

כתבות נוספות:

• לצפייה בפרקים של שמים אדומים
• פרויקט מיוחד: האירועים המרכזיים של האינתיפאדה השנייה
• הצטרפו לקבוצת הפייסבוק הרשמית של שמים אדומים

הפוסט המלא של ינקי ארליך:

זו הייתה עוד שעת צהריים רגילה בתקופה בה ייחלנו שהיום יסתיים באופן רגוע ושגרתי. הורדתי את אשתי אצל הרופא, ליד הפעמון בתחילת רחוב המלך ג'ורג' בירושלים והמשכתי בדרכי לכיוון רחוב שטראוס. איך שעברתי את הצומת, שמעתי קולות ירי רמים בסמוך אלי. אמרתי לעצמי: "אוי, לא שוב", החניתי את רכבי במעלה הרחוב ליד בית החולים "ביקור חולים". צעדתי לאט לכיוון הצומת ושמעתי קולות ירי רמים מנשק אוטומטי, מפירים את הדממה.

לאחר כמה רגעי שקט, שמעתי צרור ארוך ולאחריו דממה. אני במרחק מספר מטרים מהצומת. אנשים רצים לכל הכיוונים, צעקות כאב של פצועים ובלגן גדול.

הייתי החובש הראשון בזירה ומכיוון שלבשתי אפוד של איש רפואה, אנשים משכו אותי לכיוון פצועה קשה ששכבה בין גלגלי מתלה של חצאיות באחת מחנויות הבזאר שבמקום. הפצועה, אישה קשישה, שכבה על הרצפה כשדם הכתים את חולצתה. ביצעתי הערכה ראשונית של מצבה. הכרה שקועה, סימני הלם וזיהוי של פצע כניסה אחד באזור המותן שבאותו רגע לא דימם.

בינתיים החלו להגיע כוחות נוספים, אמבולנסים, ניידות טיפול נמרץ וכוננים רבים. אחד הנהגים רץ במורד הרחוב עם מיטת אמבולנס, עצרתי אותו ואמרתי לו שיש לי פצועה במצב קשה ושיבוא איתי.

העלינו אותה למיטה ומשם לניידת, נתנו לה חמצן, פתחנו 2 ורידים גדולים והתחלנו בעירוי נוזלים בניסיון להעלות את לחץ הדם שלה. ואכן, המדדים שלה השתפרו, מצב הכרתה השתפר והדופק הרדיאלי נמוך.

פתאום היא פתחה את הפה ואמרה: "איזו אירוניה, אני ניצולה של הטבח והמאורעות בחברון. היום יום הולדתי וירדתי לעיר לקנות לעצמי מתנה קטנה. ניצלתי מהרוצחים בחברון בשביל למות על ידי רוצח בירושלים!". זה היה מצמרר! אמרתי לה: "חס ושלום, בעזרת ה' את תשרדי גם את האירוע הזה ונחגוג יחד בסעודת הודיה". בשביל להסיח את דעתה ביקשתי והיא סיפרה כיצד ניצלה כילדה קטנה ביחד עם אביה, כמדומני על ידי ערבי שעבד אצלו.

הגענו למחלקת הטראומה בעין כרם והיא הייתה החולה היחידה מאותו אירוע ירי שנכנסה למחלקה כשהיא בהכרה. בערב, כשחזרתי לדרוש בשלומה, אמרו לי שהאישה שניסיתי להציל הייתה הראשונה שנפטרה תוך כדי הניסיונות להציל אותה. כדור אחד בלבד חדר ועשה שמות בגופה. התחלתי לדמוע וזמן רב דמותה לא סרה מעיני רוחי.

*****