למה הם מתלוננים גם אחרי שעשינו עבורם משהו טוב?
איך אחרי כל המאמצים להגיע בזמן חטפתי תלונה, ולמה הם מעריכים יותר מאמצים של אחרים? אולי זה פשוט חלק מהתפקיד שלנו כהורים | טור אישי של אימא שרק רצתה לקחת את הילדים שלה ליום כיף
הבטחנו לשני הגדולים שלנו יום כיף, יום כזה שבאים לקחת אותם מוקדם וגם אוכלים גלידה על הדרך, אבל אז יש את הדרך שהם נזכרים שיש להם דברים להגיד לנו, כאלה שאנחנו לא ממש רוצים לשמוע, אלה שפותחים את כל הפערים בינינו.
בדרך הדגשתי בפניהם איזה כייף להם שאמא ואבא פינו את הצהריים שלהם כדי לעשות איתם כיף. ואז, ברגע של ההארה, לני הרים את הראש ושלף ".אמא, לא באתם בכלל מוקדם! לא הגעתם ב-14:00".
באותו הרגע, תחושת חוסר הערכה הציפה לי את הגוף, כל המאמצים להגיע בזמן, לקחת אותם ולעשות להם צהריים של כיף, והוא מעז להתחשבן איתי על 10 דקות? בלב רציתי לכעוס ולהגיד לו שאם זו התגובה שלו כשאני רוצה לעשות לו כיף אז מה הטעם? אולי עדיף שנפסיק עם המחוות האלה.
לכתבות נוספות במדור "הורים ברשת"
אבל אולי התפקיד שלו הוא לא להעריך את המחוות האלה, אולי הרגעים הקטנים האלה שאנחנו מנסים לשמח אותם והם מוצאים איפה ללחוץ ולהתלונן, זה חלק מהתפקיד הברור שלנו כהורים ממש כמו לדאוג לחתל אותם או לקום אליהם בלילה. הרי כשהם בועטים בנו בזמן שאנחנו מחליפים להם או בוכים כשקמו מסיוט, אנחנו לא כועסים אלא מקבלים את התפקיד שלנו עם כל ההשלכות הנלוות.
לילדים שלנו אין תחושת זמן, הם תופסים אותו לפי אירועים. ובשעה 14:00 הגן מתחלף לצהרון, מבחינתו אם הוא התיישב לאכול סימן שלא הגעתי מוקדם, כי הוא לא יודע אם הוא ישב בארוחה דקה או חצי שעה, בעיקר כשהוא מחכה שנגיע כל דקה היא נצח. ומה אני בסך הכל רציתי? לאפשר לו לאכול עם החברים לפני שאנחנו יוצאים ליום כיף שלנו.
אבל עצרתי לנשום, כי הרי אני לא אפסיק עם המחוות וגם אם הוא לא יעריך אותן אני אמשיך לעשות הכול כדי לשמח אותו, כי הכיף של הילדים שלנו שווה את הכול, גם אם יש להם בדרך השגות על ההתנהלות שלנו. אז למה לצאת בהצהרות שלא נעמוד בהם? ואולי הוא מגיב ככה כי חלק מהתפקיד שלהם הוא לדרוש מאיתנו עד קצה גבול היכולת.
שהוא ישב לאכול את הגלידה וחייך את החיוך הגדול שלו, והזכיר לי כמה כיף לו וביקש שנעשה את זה שוב, הבנתי שזו הדרך שלו להעריך את הזמן ביחד ולא בהכרח בדרך שציפיתי. אז לפני שאנחנו כועסים ויוצאים בהצהרות כי הם החליטו לגעת לנו בנקודה למרות שלא הגיע לנו, אולי כדאי שננשום, ונבין שלפעמים הם פשוט לא רואים את התמונה המלאה שלנו ובדיוק כמונו, בעיקר עסוקים בתמונה המלאה שלהם.
הכותבת היא מנטורית להורים ויועצת שינה לגיל הרך