במקום לחפש תירוצים אלה בדיוק הסיטואציות שצריך להתמודד, גם אם זה לא ממש נוח
אומרים שילדים תמיד אומרים אמת, הכוונה האמיתית היא שהם פשוט חסרי טאקט, ואם ברגע הזה שאנחנו צריכים להתמודד פשוט נזרום איתם ולא נתחמק, זה יהפוך את המצב להרבה פחות מביך
כולם יודעים שילדים לא יודעים עיתוי מהו, אבל בין הידיעה הזו להתמודדות בזמן אמת, המרחק הוא שמיים וארץ, במיוחד כי מגוון הסיטואציות שזה תופס אותנו פשוט לא מאפשר הכנה מראש.
אז היינו בקניון, ולקחתי את שני הגדולים שלי לקנות שייק. בדוכן היה בחור עם מכשיר שמיעה, נתון שאני לא ממש שמתי לב אליו בהתחלה, עד שהגדול שלי ירה בלי לחשוב "אמא, מה זה הדבר הזה שיש לו באוזן?".
לא התחמקתי אבל גם לא הרחבתי, עניתי על השאלה בקצרה והמשכתי, כי לא רק שהבחור עם המכשיר שמיעה מודע לכך שיש לו מכשיר ואם אתחמק זה עלול להיות יותר מביך. אבל כשילד שואל שאלה ואנחנו משנים נושא או עונים איזו תשובה תלושה רק כדי לסיים כבר את המצב המביך הזה, זה רק גורם לו להיתפס יותר, וכידוע, הילד גם אחראי על איך הסיטואציה הולכת להיגמר - בתשובה שלי או במטח נוסף של שאלות שהייתי מעדיפה לשמור לאוטו.
הבעיה הייתה שאני המשכתי, אבל הוא בכל זאת בחר לא לשחרר, אז אחרי שעניתי שזה מכשיר שמיעה, הוא התקדם לשלב הניתוח, "ומה עושה המכשיר שמיעה?", "למה הוא צריך אותו?", "הוא לא מוריד את זה אף פעם?"
אבל רגע רגע, עצור, יש חוק שאומר שאם אני לא אתחמק אתה תשחרר! אז כמובן שהילדים שלנו מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, והוא הבין שהשאלה שלו תפסה אותי לא מוכנה, אם זה בשנייה שהתמהמהתי עם התשובה שלי או הטון שעניתי, זו לא אותה תשובה כמו שאלה על מה האופציות שיש לו להרכיב את השייק.
במצבים כאלה אנחנו צריכים לבחור דרך, או שאנחנו עונים על כל השאלות שמציפות את הילד שלנו או שאנחנו מתחמקים ומורחים את הזמן עד שנצא מהסיטואציה ונתפנה לשאלות. אני חייבת לציין שכל דרך שנבחר תהיה לא נוחה עבור הבן אדם שמולנו. הרי הוא יודע שיש לו מכשיר שמיעה, וכל הסיטואציה מתרחשת מולו.
אז אחרי רגע של התלבטות, כזו שממש הרגישו עליי, בחרתי בדרך הראשונה, זו שעונה על התשובות, גם אלה הפחות נעימות, כי אם נענה בצורה רגועה, אחרי כמה שאלות הילד ירגע וישחרר, יבין שאנחנו לא מנסים לייפות או להסתיר ממנו פרטים, שזה בעצם החשש הכי גדול של ילד, ושהוא מרגיש התחמקות או התמהמהות הוא חש יותר צורך לחתור לאמת.
ולגבי אי הנעימות מול הבחור עם מכשיר השמיעה, העניין סביב המכשיר קרה כבר ברגע שהילד שאל את השאלה, עכשיו הכדור בידיים שלנו, נהפוך את זה למצב מביך ונתחמק או שנענה על זה כמו על כל שאלה רגילה ששואל אותנו הילד הסקרן שלנו? כי זה לא בושה להיות עם מכשיר שמיעה, או עם כל מגבלה אחרת, וזה בסדר לדבר על זה, בעדינות, בקצרה, בלי לנבור, אבל לא להתעלם, אנחנו לא מתביישים באנשים באשר הם, והם לא צריכים להתבייש בעצמם, וכשאנחנו עונים בלי להחליף נושא, זה בדיוק מה שאנחנו משדרים - גם למי שמולנו וגם לילדים שלנו.
