לא רק המדינה: גם הילדים צריכים לחגוג את העצמאות שלהם - כל פעם מחדש
לגדל ילד עצמאי זו משימה לא פשוטה והגבול בין שחרור לדאגה הוא דק. אז איך נדע מתי לתת להם עצמאות - ולמה זה בסדר שלא כל הילדים מתקדמים באותו קצב?
יום העצמאות הגיע וזאת הזדמנות לבדוק מהי בעצם עצמאות ואיך אנחנו יודעים שאנחנו מאפשרים לילד שלנו את המסוגלות בהתאם לגיל שלו?
אנחנו עושים בשבילם הכול, מכינים, מפנים, מנקים, מלבישים, מחתלים. כל אלה מגדירים את הדאגה והביטחון שאנחנו נותנים לתינוק שלנו, אבל לאט לאט הם גדלים וזקוקים לבנות ביטחון משלהם. הקו בין הקניית עצמאות לדאגה מתחיל להיטשטש, ואנחנו לא בטוחים אם אנחנו נותנים להם את העצמאות שהם צריכים או מונעים אותה - ומתי זה גובל בציפייה מוגזמת מהם.
תינוק מתחיל לפתח אבני דרך בעצמאות שלו מספר חודשים אחרי הלידה. אם זה להחזיק את הראש לבד ולהוריד מכם את הצורך להחזיק לו אותו ועד שינה עצמאית. בכל חודש שיעבור הוא יתקדם שלב: יחזיק לעצמו את הבקבוק במקום שנאכיל אותו, ילך במקום שנחזיק אותו, ייגמל במקום שנחליף לו ויכניס לסל העצמאות שלו עוד ועוד יכולות.
לגדל ילד עצמאי זו משימה לא פשוטה, כי תמיד עומדת בפנינו השאלה איפה עובר הגבול בין שחרור לדאגה - האם לתת לו לבצע את המשימה לבדו או שאנחנו צריכים לבצע אותה עבורו? כל תינוק או ילד יפתח מסוגלויות בזמנים וסדר קצת שונים. תינוק אחד יעמוד לפני שהוא מתיישב, ילד אחר ילמד להתקלח בעצמו אבל יסתבך עם קשירת שרוכים וילד נוסף יצחצח את השיניים בצורה יסודית אבל יתקשה בסידור המיטה.
חשוב שלא נתייסר ונביע אכזבה על משימה שציפינו שהם כבר ידעו לעשות אבל הם עדיין מתקשים בה וכן נתעסק במקומות החזקים שלהם. ככה נוכל לבנות להם ביטחון חזק ובאותו זמן להתאמן איתם במקומות שיותר קשה להם.
כלל האצבע צריך להיות על התקדמות, על צעדים במרחקים שווים של מטלות שהם לוקחים על עצמם בהתאם לגיל ועל דחיפה שלנו לשחרר ולתת להם את המושכות והביטחון. הרי הם לא יקומו יום אחד ויעשו כל מה שמצופה מילד בגילם לעשות, יתכן שיש תינוק שנרדם עצמאית אבל לא יודע לקחת מוצץ לבד, וזה לגמרי בסדר, התפקיד שלנו הוא לתת להם כלים לצבור כל פעם עצמאות חדשה.
כל מטלה שהם עושים באופן עצמאי זו חגיגת עצמאות מחודשת כי גם להם מותר לחגוג את העצמאות שלהם כל פעם מחדש בדיוק כמו שאנחנו חוגגים את העצמאות של המדינה שלנו שוב ושוב.
חשוב לזכור: אנחנו חלק חשוב מהתהליך, כי אם נמנע מהם ונעשה בשבילם, לא רק שהם לא יקבלו תחושה שמאמינים בהם להצליח בכוחות עצמם, אלא שהם לא יתאמצו לפתח את היכולות האלה, ולכן עלינו לעודד, לדחוף ולעזור כשהם מתקשים, אבל לא לוותר עליהם להיות חלק מהתהליך.