בואו נהיה חברים של המפלצת שמתחבאת בארון

לכל ילד מגיע השלב שהוא מפחד שיש לו מפלצת בארון, או אם מושג המפלצות עדיין לא הגיע לאוזניו זה יהיה מישהו או משהו מופשט שהוא לא באמת יודע להגיד מה הוא, אולי איזה חלום שקיבל תפנית והוא מפחד שזה יקרה לו גם במציאות.

הפחדים האלה מתעוררים בלילה, כשקורים שני דברים, הראשון שמפעיל אצלם את כל החושים הוא הפרידה מאיתנו, הדמות שמגנה ושומרת עליהם, זה הרגע בו הם נשארים לבד במיטה עד שהם נרדמים, ומאותו הרגע שנפרדנו מהם ללילה טוב ועד שהם נרדמים הם מריצים את היום שעבר עליהם, את הפרשנות שלהם לסיטואציות, אולי איזו סיטואציה שהרתיעה אותם במהלך היום, מושג חדש שאחד החברים בגן זרק בפניהם, סיפור שהם שמעו או סיוט שהיה להם בלילה הקודם שהרגיש מציאותי לגמרי והם ייתפסו אליו ויהפכו אותו לפחד קבוע.

לכתבות נוספות במדור "הורים ברשת"

השני מתייחס לסיטואציות שקרו בזמן שהם ישנו והיו בשינה קלה או בדיוק כשהם החליפו מחזורי שינה והם תפסו את המצבים הללו כמציאותיים, כאלו שנורא הפחידו אותם כשהתעוררו ובפועל לא קרה שום דבר אבל הם בטוחים שזה פשוט קרה בזמן שישנו. כמו תחושה שמישהו היה אצלם בחדר, אבל זה הייתם אתם שרק נכנסתם לבדוק שהם מכוסים, או צעקות של ילדים מבחוץ ובבוקר הם היו בטוחים שהם היו אצלם בחדר.

הפתרון לא יהיה לשבת לידם עד שיירדמו, כי הרי לכולנו יש מחזורי שינה, ובמעבר בין מחזור שינה לאחר ישנן יקיצות קלות בהן אנחנו מתעוררים לרגע וחוזרים לישון, אבל אם נהיה שם לידם כדי שיירדמו הם יצטרכו אותנו בין כל יקיצה, או לפחות ביקיצות הארוכות יותר בהן נדרש מהם לחזור לישון ומכאן הדרך ללילות לבנים גם לכם וגם לילד היא קצרה מאוד.

אז כדי להתמודד עם הפחד, רובנו נגיד להם שאין מפלצת בארון ושזה פרי דמיונם, או שהחתולה שהם פגשו למטה לא תצליח להיכנס הביתה בזמן שהם ישנים, שהחלום שלהם הוא לא אמיתי וכל הפחדים שלהם רק בראש שלהם. אנחנו עושים את זה כדי שלא ינפחו את הפחדים ויישאבו אליהם עוד יותר, אבל הביטול של הרגש שלהם לא יגרום לו להיעלם, אלא רק יגרום להם לתחושות קשות של בדידות.

במקום זאת, תעטפו את הפחד, תהיו חברים שלו, תספרו להם ששמעתם על המפלצת הזאת, וממה שאתם יודעים היא ממש ידידותית. תלכו לחפש אותה ביחד. אם הם מתעקשים שהיא בארון, תפתחו אותו ביחד ותחפשו אותה מתחת לבגדים ומתחת למצעים, ושלא תמצאו אותה תשאלו אותם אם הם רואים כי אתם לא מוצאים. סביר להניח שהם יספרו לכם שהיא עברה מתחת למיטה, אבל אתם תמשיכו לחפש אותה, תראו להם שאתם שם איתם עוברים את זה ביחד.

חשוב שתקציבו לעצמכם זמן עד הרגע שתרצו שיכנסו למיטה בתחושה שתמכתם בפחד שלהם, ותגדירו איתם שתמשיכו את החיפושים מחר וכנראה היא הלכה לישון. בסוף, גם אם הם לא ייראו משוכנעים באותו רגע, משהו שם נרגע, כי הם יודעים שהם לא לבד עם הפחד, אתם שם איתם רוצים לעזור ולמצוא את מה שמפריע להם. אצל חלק מהילדים סף החרדה ירד באותו רגע ואצל חלקם ידרשו עוד כמה פעמים עד שהם יבינו שהם בסביבה בטוחה למרות הפחדים.

חשוב שתהיו עקביים וסבלניים, הדרך לפתרון תהיה הרבה יותר קצרה, ותזכרו, אנחנו לא משקרים לילדים שלנו, אז אתם לא תגידו להם שראיתם את המפלצת הזו ודיברתם איתה או שיחקתם איתה, אלא רק שמעתם עליה בדיוק כמוהם.

הכותבת היא מנטורית להורים ויועצת שינה לגיל הרך