מה באמת קורה לילד שלנו כשאנחנו משווים אותו לאחרים?

"הוא כבר בן שנה ויצאו לו רק ארבע שיניים, הוא היה צריך להוציא לפחות שש!", "תראה איך היא הולכת, שלנו כבר בת שנה והיא רק נעמדה!"

אנחנו כבני אדם נוטים לבקר את עצמנו דרך השוואות או נתונים כלליים שאמורים להתיישב בדיוק עם מי שאנחנו. זה מתחיל מילדות (מי יודע כבר לצייר עיגול?), עובר לנעורים (מי עבר טסט ראשון ועד הבגרות? מי יותר מצליח?), ואת הנטייה הזו אנחנו ממשיכים הלאה לילדים שלנו ובודקים אותם מול ילדים אחרים, אבל איך אפשר להשוות אגס לתפוח?

כתבות נוספות:

• המדריך לניו בורן: 3 כללים להלבשה נכונה
• הילד שלכם מרגיש שהוא לא טוב מספיק? כך תוכלו להעלות לו את הביטחון העצמי
• קמים לשים לתינוק מוצץ כל הלילה? ככה נלמד אותם לעשות את זה בכוחות עצמם

כל תינוק נוצר ברחם אחר, נולד להורים שונים ועם גנטיקה שונה, אחד ילמד ללכת מוקדם והשני יתחיל לדבר יותר מאוחר, וכשאנחנו משווים אותם לילדים אחרים, אנחנו בעצם מותחים עליהם ביקורת, גם אם זה לא באופן ישיר. אבל מי אמר שילד שמתחיל לדבר מאוחר יותר מילד אחר הוא פחות טוב או פחות חכם? לכל אחד יש את הקצב שלו, ולפעמים יכולת אחת תצטרך לבוא על חשבון היכולת השנייה.

אז ילד אחד יוציא את כל השיניים שלו נורא מהר, ואיזה כייף לו (או שלא) כי הוא יוכל לשים גשר כבר בכיתה ג', והשני כבר ירוץ לכל מקום בגיל שנה, אבל בתוך כל אבן התפתחותית של תינוק וילד יש מרווח של זמן שאנחנו לא לוקחים בחשבון, ורק ניזונים מדוגמאות של הסביבה שלנו.

את הנטייה שלנו לביקורת עצמית אנחנו לא צריכים להעביר לילדים שלנו, וכל עוד הם עומדים בסטנדרט האמיתי שהוגדר, ולא אותו סטנדרט שהסביבה שלנו הכתיבה, אנחנו צריכים לתת להם לגדול בשקט. כי גם ההשוואות הקטנות האלה, שחסרות כל בסיס, משפיעות על הביטחון העצמי שלהם, מנסות להאיץ בהם לעשות משהו שהגוף שלהם עוד לא מוכן לעשות.

את הבדיקות שלנו אנחנו צריכים לשמור לטיפת חלב ולא לשכנים, וגם אז נזכור, בתוך כל עקומה יש בין 100-0 שנחשב בטווח. אנחנו צריכים לתת לילדים שלנו את הביטחון שיגדלו ויתפתחו בקצב הנכון שלהם, אין סיבה שנבדוק אותם מול ילדים אחרים, נשווה ונתעסק איפה הם לא, אלא נחזק את המקומות שכן, נטפח ונאהב כל אבן בהתפתחות שלהם, גם אם היא מתעכבת לעומת הילד בגן שכן עושה את זה, כי הילדים שלנו הם לא הדשא של השכן.

הכותבת היא מנטורית להורים ויועצת שינה לגיל הרך