לחוצים מהמעבר לאוכל מוצק? הכירו כמה שיטות שיקלו עליכם

ההנחיות במעבר למוצקים אצל תינוקות משתנות ומתעדכנות כל הזמן. נכון להיום ניתן להתחיל טעימות החל מגיל חצי שנה ובהתאם למוכנות, גיל שהתינוק שלנו כבר מורגל לחלב, אם זה הנקה או בקבוק, עלינו להרגיל אותו למרקמים וצורת אכילה חדשה ושונה בהחלט ממה שהוא רגיל.

אז לפעמים זה עובר חלק והתינוק מקבל את השינוי בקלות ואפילו ברצון, אבל הרבה פעמים המעבר למוצקים הוא מאבק, והרבה הורים מוותרים באמצע, מושכים עוד קצת את הזמן ועלולים להגיע למצב שנורא קשה לעשות את השינוי. אבל, יש הרבה דרכים להעביר את התינוק שלנו למוצקים בקלות, בהתאם לרצונות ולצרכים שלו, כי לכל תינוק מתאים משהו אחר.

טכנית המעבר למוצקים דורש שינוי במוטוריקה של הפה, זאת אומרת מאכילה דרך יניקה הוא צריך למשוך את הלשון אחורה ולבלוע את האוכל, שינוי שדורש ממנו מאמץ שחלק מהתינוקות לא ממש מעוניינים ליישם ולכן עלינו לתרגל זאת איתם, לפעמים בנפרד מטעימת המרקמים. לכן, כדי להפריד בין צורת האכילה לטעימה נוכל להתחיל במריחת האוכל על האצבע שלנו ולהכניס לתינוק לפה, ורק אחרי שיתרגל לטעם ולמרקם החדש נעבור לכפית מותאמת לתינוקות.

חשוב בהתחלה לטחון את האוכל שיהיה חלק לגמרי, גם אם נראה שמספיק למעוך את האוכל ולא לטחון, זה יכול להכריע את הכף באם התינוק יסכים לאכול את המנה שהוכנה עבורו. לאוכל המעוך נמתין רק לאחר ביסוס ארוחות ומעבר מוצלח למוצקים.

שיטה נוספת למעבר למוצקים נקראת 'בייבילד', שנשענת על מעבר למוצקים בהובלת התינוק, על ידי אכילה עצמאית. השיטה המתאימה לתינוקות החל מגיל חצי שנה עם יכולת להחזיק את שרירי הצוואר וישיבה עצמאית.

עלינו להתחיל ממאכלים רכים כמו קישוא, בטטה מבושלת, בננה או אבוקדו ולתת לתינוק לאחוז במאכל בצורתו המקורית, חתוך או שלם אך לא מתובל ולא מעורבב עם עוד ירקות. ובכך ניתן לתינוק לאחוז, לחוש ולאכול בדרכו שלו ולאפשר לו את כל חווית האכילה, ללא עזרה אך בהחלט בהשגחה, ובמידה שנכנסת חתיכה גדולה מדי לפה והתינוק מסתבך איתה נעזור ונוציא, נחתוך לחתיכה קטנה יותר וניתן לו להתחיל מחדש.

החשש מחנק יכול להגיע בכל תצורות האוכל, אם ניתן לתינוק לשלוט על האוכל שהוא מכניס לפה ולהתערב רק במידת הצורך נוכל לתת לו כלים לפתח מיומנות בשליטה על האכילה שלו. לעיתים המעבר למוצקים דרך אוכל טחון וכפית לא עובד והתינוק מסרב לאכול, והמעבר ל'בייבילד' משלב חושים נוספים ובכך מעורר סקרנות, התלהבות ושיתוף פעולה מצד התינוק. את האוכל נחתוך לרצועות ולא עגול מטעמי בטיחות.

חשוב לזכור, אם השיטה מעלה חששות עדיף שלא ליישם אותה, כי אחרת נשדר את החשש לתינוק והוא לא יוכל להתקדם בתהליך. כשאנחנו לחוצים שהתינוק יאכל במקום לירוק גשם של אוכל לכל עבר, הוא מרגיש את הרצון והלחץ דרך ההבעות והטון שלנו, אז במקום להסתכל עליו בציפייה, עדיף שנשב ונאכל ביחד איתו, נדגים לו כיצד לועסים ואוכלים מוצקים ונייצר סביבה נעימה לאכול בה, ואם יש אחים נוכל לתת לתינוק להיות חלק מהארוחה ולאפשר להם להוות דוגמא.

הכותבת היא מנטורית להורים ויועצת שינה לגיל הרך