"את נורא בררנית": המומחיות מסבירות איך להתמודד עם הדודות בחג

ערב חג שני כבר כאן, וכמו תמיד, נראה שזו הזדמנות עבור המשפחה להתכנס, להשלים פערים ולשאול את כל השאלות הבוערות. לרווקות ולרווקים בינינו, חגים עלולים להרגיש כמו חקירה צולבת מעל דוכן הנאשמים. בדיוק בשביל זה דיברנו עם המומחיות שיסבירו: למה זה קורה ואיך מתמודדים בצורה המיטבית.

"התא המשפחתי עבר הרבה שינויים בעולם המערבי" מסבירה ד"ר פנינית רוסו-נצר, מרצה וחוקרת פסיכולוגיה חיובית ורווחה נפשית, "קדושת הזוגיות התערערה. יש אנשים שבוחרים לא להתחתן, עלייה בשיעורי הגירושים ועוד. השפע גורם לנו להרגיש שתמיד יש אופציה עדיפה, ויש לגיטימציה חברתית לעבור הלאה אם משהו לא מתאים. הרווקות היא תקופת חיים בפני עצמה היום, שיכולה להימשך גם מעל גיל 40. יש לה לגיטימציה, סגנון חיים, ייצוג בתקשורת ובמדיה, ודור ה-Y הוא הראשון שגדל לסדר החברתי הזה", מסבירה ד"ר רוסו-נצר, "אבל במשפחה יש פחות לגיטימציה לרווקות. ישראל עדיין חברה מסורתית, הנורמה שחשוב להתחתן חזקה, אך העיתוי משתנה. פעם היה מקובל להתחתן בתחילת שנות ה-20 ועכשיו בסוף ה-20- תחילת ה-30".

"את צריכה להתפשר"

לשינוי ולפער הזה בין ההורים לילדים יש תוצאות. ד"ר סוזי קגן, מטפלת זוגית ומשפחתית מאוניברסיטת בר אילן מסבירה: "דור ההורים שהתחתן מוקדם שואל את הילדים כבר מגיל הצבא או סיום האוניברסיטה על חתונה. מגיל מסוים, לשאלות יתלוו הערות, מציניות ועד 'טיפים' כמו 'את צריכה להתפשר', 'את נורא בררנית'. יש גם עלבונות כמו 'ברור שלא תמצאי אף אחד עם האגואיזם שלך'". ד"ר קגן מסבירה שהעניין לא מסתיים בהורים, מכיוון שבניגוד לרוב מדינות המערב, בישראל גם המשפחה המורחבת מודעת למה שקורה בחיינו האישיים "אבל לרוב זו אינפורמציה נחקרת ולא כזו שמועברת בהתנדבות", היא מוסיפה. "הטיפים, הישירות והבוטות ייחודיים לתרבות שלנו".

ולמה הלחץ מתפרץ בחגים? "החג מפגיש את כל המשפחה באותו זמן לשאול את כל השאלות" מסבירה ד"ר קגן, "מספיק שכל אחד שואל פעם אחת, והרווקים מרגישים מותקפים. אנחנו לא חווים שאלות כהתעניינות אלא כציפייה, ולכן כשהחקירה היא בתחום בו לא נוח לנו, נחשוב לעצמנו שהסביבה מצפה לשינוי ורואה בנו כישלון". "בחגים הרווקות גם בולטת יותר", מוסיפה ד"ר רוסו-נצר. "הבדידות מתעצמת כי ברשתות החברתיות הכל נראה נפלא, זה לא היה קיים בדורות אחרים".

אפשר להגיב בהומור

איך מתמודדים עם זה? "אחד הקשיים של הרווקים הוא שהם לא יודעים מה לענות לשאלות האלה – לכן אני ממליצה למצוא מראש תשובות שנח לנו איתם – כי בארץ לא מקובל לענות 'זה לא עניינך'", מציעה ד"ר קגן. "אפשר להסביר שלפני שנתחתן נרצה לסיים את הלימודים, לקנות בית וכו'. אפשר גם להמציא תשובה. אם נח לכם, תוכלו לומר בכנות שאתם לא מוצאים זוגיות, אבל צריך לקחת בחשבון שזו תשובה שתאפשר למשפחה להציע שידוכים".

ד"ר רוסו-נצר מציעה להחזיר לעצמנו את השליטה בסיטואציה: "במקום להיכנס למגננה או מתקפה, לבחור לאן לקחת את השיחה – אפשר להגיב בהומור, להסיט את השיחה לדברים אחרים ומעצימים שקרו איתנו בשנה החולפת, או להעריך את ההתעניינות ולומר 'אני מודה שאת שואלת וכשיהיה משהו לספר אני מבטיחה שתדעי'. לנשום עמוק ולא להגיב ממקום אוטומטי – חשוב להפריד, זו לא ביקורת על מי שאתם כבני אדם. זה כמו ההבדל בין "נכשלתי" לבין "אני כישלון". סטטוס הרווקות לא אומר משהו עליכם, אלא פשוט חלק מתקופה מסוימת בחיים. ההבנה הזו כבר מרגיעה".

חתונה לא תעשה אתכם מאושרים

יש דרכים נוספות להיערך מראש לעניין: "לפעמים אני ממליצה לרווקים לבקש מההורים מראש שיגידו למשפחה המורחבת לא לשאול על העניין. התקשורת ביניהם יותר קלה כי התפיסה דומה", אומרת ד"ר קגן. גם ד"ר רוסו-נצר ממליצה לבקש מראש ומסבירה שהבקשה צריכה להיעשות "דרך שיח גלוי ולא מאשים, להסביר איך אתם מרגישים לגבי השאלות האלה".

ד"ר רוסו נצר ממליצה גם לשים את השאלות הללו בפרופורציות הנכונות: "מחקרים עדכניים ופורצי דרך בתחום האושר מדברים על זה ש-50% מהפוטנציאל לאושר הוא מולד. נסיבות חיצוניות תורמות רק 10% לאושרנו, ביניהן גם חתונה, לכן חשיבה כמו 'אם רק אתחתן אהיה מאושרת או אשמח את אמא' – היא מוטעית. יש תחושה של 'היי' זמני אחרי שקורה משהו, ומהר מאוד מסתגלים וחוזרים לנקודת הבסיס. "אם רק אעשה... אהיה מאושרת" זה מיתוס. את רוב האנרגיה אנחנו משקיעים ב-10% הללו, כש-40% הנותרים מהפוטנציאל לאושר אכן נמצאים בשליטה שלנו ונוגעים לגישה, לדרך בה אנחנו מגיבים למה שקורה לנו." ד"ר רוסו נצר מסכמת.

עצה למשפחות: אל תשאלו

ואם נחזור להתמודדות עם הסיטואציה המלחיצה שבערב החג, ד"ר רוסו-נצר ממליצה על שינוי גישה באופן הבא: "הלחץ מראש גורם לנו לצבוע בו את כל החוויה מהחג, ולחוות הכל פעמיים – לפני ובזמן שזה קורה. אנחנו מגיעים דרוכים וכל דבר קטן מקפיץ אותנו. לא תמיד בשליטתנו מה אחרים יעשו. אבל יש כאן בחירה - לראות איפה אנחנו בתוך זה. תגיעו עם גישה שאתם יודעים מה אתם שווים, לא נותנים ללחץ להיכנס או לפגוע בכם. לעשות הפרדה בין הלחץ שמגיע מבחוץ, לבין התחושה של הערך העצמי, שלא תלויה בהישג או סטנדרט שהחברה או המשפחה הציבה. מחקרים מראים שכשאדם מזכיר לעצמו לפני אירוע מלחיץ מה חשוב לו, זה משמש כבועת הגנה. להזכיר לעצמנו כוחות והישגים שלנו מהשנה החולפת כי אם יש לי בן זוג או לא – זה לא מתקף את מי שאני".

לסיום, מבקשת ד"ר קגן לפנות גם למשפחות בבקשה: "השאלות שנתפסות כלחץ לא מועילות לנשאל. בתחילת הערב שאלה כזו יכולה להרוס את הערב. אל תשאלו! זה ערב חג, זה משהו שגם ככה מבליט לרווקים שהם לבד. אז השאלות יוצרות תחושה לא נעימה שזה בולט לכולם. והרי זה לא שבסוף הארוחה בזכות השיחה משהו באמת ישתנה"

ואם חשבתם שלרווקים אצלנו קשה, חכו שתשמעו מה קורה בסין: "לפני החגים יש להם תכניות השאלת דייטים לנשים וגברים – הכל כדי למנוע שאלות כאלה", מספרת ד"ר רוסו נצר.

חג שמח!

מה היה קורה אם משה רבנו היה בוחר בחיים אחרים?

זקני השבט עושים סדר בפסח