בצל ההתעללויות: האם עדיף להשאיר את הילד בבית עד גיל 3?

סיפורה העצוב של יסמין וינטה ז"ל, אשר נהרגה בגן על ידי המטפלת, עוררה גל של חשיפת מקרי אלימות בגנים נוספים. סיפורים מפחידים אלו גרמו להורים להשאיר את ילדיהם בבית עד גיל 3. אך האם זה הדבר הנכון ביותר עבור הילדים? שוחחנו עם שתי אמהות, המחזיקות בדעות מנוגדות בנושא על פחדים מפני המתנהל בגנים, חינוך ביתי והחשיבות של הגן בחיי ילדינו.

 

(בווידאו: ראיון עם סייעת בגן "הקטנטנים של יעל" מתוך הכל כלול)

 

יוליה היא אמא לשלושה ילדים, שתי בנות ובן. כאמא צעירה, כשבנה היה בן שנה הוא נכנס לגן, וכשהגיע לגיל 4 עבר התעללות בגן עירייה. מאז, החליטה יוליה שאת שתי בנותיה האחרות היא לא מוכנה לשלוח לגן, מתוך פחד שגם הן יסבלו ממקרים דומים. איילה, לעומתה, היא אמא לשתי בנות, כשהצעירה משתיהן עברה התעללות בפעוטון פרטי, כשהייתה בת שנה וחצי, אך למרות זאת החליטה לשלוח אותה לגן אחר ולא להשאיר אותה בבית - כי בתור גננת היא מכירה בחשיבות הגן להתפתחות הילד.

 

לאור ההתעללויות בגנים שאנחנו שומעים עליהן האם אתן בעד לשלוח את הילדים שלכן לגן?

 

יוליה: התעללויות בגן הן לא דבר חדש לצערי. אני זוכרת שנחשפתי למקרים כאלה עוד לפני שנהייתי אמא. בחדשות, סיפורים שעברו מפה לאוזן. הבן שלי נכנס לגן בגיל שנה ועבר התעללות בגן, מאז המקרה, החלטתי לא לשלוח את הילדות האחרות שלי לגן לפחות עד גיל 3.

 

איילה: התעללויות שאנחנו שומעים עליהן בחדשות מזעזעות הורים. אני בתור אמא תמיד אהיה עם האצבע על הדופק אבל כן אשלח את ביתי הקטנה לגן כי אני חושבת שזה חשוב להתפתחות החברתית של הילד, הוא צריך לגדול עם בני גילו. ילד שנמצא בגן יתפתח הרבה יותר בריא מאשר ילד עם מטפלת או עם אמא בבית.

 

התעללויות בגנים יכולות לקרות בכל גיל, גם בגני עירייה, לא?

 

איילה: התעללות יכולה להיות בכל גן, בין פרטי ובין עירייה. ואני מכירה אמהות שהילדים שלהן חוו התעללות גם בגני עירייה, בגיל 4 ו-5.

 

יוליה: אני חושבת שהכל יכול להיות ואני לא סומכת על אף אחד, לעומת זאת, אני מאמינה שהשהייה איתי בבית נותנת לבתי את הכלים להבין אם משהו לא תקין בהתנהלות של מבוגר אחראי כלפיה, בגיל 3 הם גם יותר וורבליים ומסוגלים לספר מה עובר עליהם וזה מקל עלי לשלוח אותה לגן בגיל הזה. הבן שלי עבר התעללות בגן עירייה בגיל 4 אז אני מבינה את כוונתך.

 

איילה: הילדה שלי עברה התעללות בגן פרטי, עם צוות מצומצם ומעט ילדים. ובגיל שנה וחצי אני כאמא, למרות שהיא לא דיברה, קלטתי סימנים. בכל גיל אפשר לקרוא אותם ולהבין אם לילד טוב או רע בגן. היום היא בגן אחר והיא פורחת.

 

איילה, אחרי ההתעללות שעברה בתך בגן, האם שקלת לא לשלוח אותה לגן בכלל?

 

איילה: לא שקלתי לרגע לא לשלוח אותה לגן כי בתור גננת אני יודעת כמה הגן נותן, מעניק, מחזק ומעצים את הילד. אז עשיתי עבודת מחקר ומצאתי גן שיש בו מצלמות, גן שיש שם יועצת פדגוגית שמפקחת, והכי חשוב - אני רואה על הילדה כמה היא התפתחה מאז שנכנסה לשם. היא התחילה לדבר, לשחק עם חברים, לספר לי מה היה בגן, מה עשו.

 

יוליה: מעבר לעובדה שאני לא סומכת על אף איש צוות, מקצועי ככל שיהיה, עם התינוקות שלי, קראתי המון מחקרים שבהם נקבע חד משמעית שילד מתפתח בצורה מעולה בבית עם אמא. הרבה מעונות עד גיל שלוש משמשים כבייביסיטר נטו.

 

איילה: הפירסום הזה עושה עוול לכל הגנים. גם לגנים וגננות שנותנות את הנשמה שלהן לעבודה. אצל הבת שלי למשל, כל יום אני מגלה משהו חדש שהיא יודעת, פתאום היא מדקלמת דקלום שלם, מזהה דברים שלא שמתי עליהם דגש בבית ואני מבינה שזאת למידה שהיא שואבת מהגן.

 

יוליה: אז אני רוצה להגיד לך שגם הבת שלי התחילה לדבר בגיל שנה וחצי והיא גם מדקלמת ושרה את כל השירים והסיפורים שהייתי מספרת לה. כמובן שהשקעה בילד היא הדבר העיקרי בחינוך הביתי.

 

 

האם לדעתכן חינוך ביתי יכול לספק לילדים את כל מה שהם צריכים כדי להתפתח?

 

איילה: אמא שמשאירה את הילד בבית עד גיל מבוגר צריכה לקחת על עצמה את כל ההיבטים בהתפתחות, הן מבחינה מוטורית והן מבחינה קוגניטיבית, לדאוג לחברה לילד על בסיס יומי - ולהשקיע.

 

יוליה: ברור שאם את מושיבה את הילד מול הטלוויזיה כל היום ולא נותנת לו גירויים להתפתחות אז מן הסתם הוא לא יתפתח כמו שצריך. אני דואגת שהילדות שלי יקבלו כל מה שהן צריכות כדי להתפתח, יש לנו סדר יום קבוע. יש לנו פעמיים בשבוע "גן עם אמא" למשך 3 שעות בכל פעם. אנחנו הולכות לחוגים, גני שעשועים, פינות חי, ג'ימבורי ועוד. בבית אני יושבת איתן ומכינה איתן עבודות יצירה, מלמדת אותן על בעלי חיים, חגים, צבעים. ההתפתחות של הבנות שלי היא מעל הממוצע, אני מתייעצת הרבה עם רופאי התפתחות ומביאה אותן לבדיקות כדי לוודא שהכל תקין. לבן שלי לעומת זאת, למרות שנכנס לגן בגיל שנה, היו בעיות בדיבור ובעיות. עכשיו, אני לא אומרת שהתפתח פחות טוב בגלל שנכנס לגן בגיל צעיר, אלא רק כדי להוכיח עובדה שכל ילד הוא עולם משל עצמו ולכל אחד ההתפתחות היא שונה.

 

אז מה עדיף חינוך בגן או חינוך ביתי?

 

איילה: לדעתי אין מה להשוות חינוך של גן לחינוך ביתי. חינוך בגן הרבה יותר מפתח את הילד. בעיקר בתחום הקוגניטיבי והחברתי.

 

יוליה: אני דווקא לא חושבת שגן עדיף על חינוך ביתי. עם יד על הלב, בגיל כזה קטן, הדבר העיקרי שהתינוק צריך זה מגע של אמא, חיבוק ויחס חם. אין בכלל מה להשוות את זה עם הגן, שם יש 20-30 ילדים בקבוצה, וברור שהתינוק לא יקבל את היחס המלא שהוא צריך. בגלל זה יש מקרים שתינוקות בוכים המון ולא זוכים למענה, או שלא מחליפים להם טיטול במשך שעות. לילדיי אין שום בעיה חברתית, הם חברותיים, אוהבים ילדים ואנשים ואין להם שום בעיה להתחבר.

 

איילה: ילד שהוא בגן לא יקבל אחד על אחד עם אמא כל היום, אבל הוא כן יקבל הרבה דברים אחרים שאמא לא יכולה להוות תחליף להם.

 

יוליה: אין תחליף לאמא. אין דבר יותר טוב, יותר מכיל, יותר אוהב ויותר מקבל מאמא. לא הבאתי ילדים לעולם בשביל שמישהי אחרת תגדל אותם בגיל כל כך קריטי.

 

איילה: בגן הילד באינטראקציה עם חברים בני גילו. זה תורם לו בהרבה תהליכים חברתיים וזה משהו שהוא לא יכול לקבל כשהוא בבית כל היום עם אמא. אמא תחבק תנשק ותעניק בארבע, זה לא סותר, אפשר להנות משני העולמות.

 

יוליה: קראתי מחקרים שבגיל הזה ילדים משחקים אחד ליד השני ולא אחד עם השני. בגיל הזה פחות מעניין אותם חברה, בוודאי שבאופן כל כך אינטנסיבי כמו בגן. מספיק פעמיים-שלוש בשבוע בגינה, חוג או ג'ימבורי. רק בגיל שנתיים וחצי הם מתחילים לשחק ביחד.

 

איילה: זה לא נכון! החל משנה ועשר לפעוט יש יכולת לשחק עם חברים ביחד.

 

יוליה: ברור שיש יכולת! אני לא מדברת על יכולת, אני מדברת על רצון. הם לא רוצים לשחק ביחד בגיל צעיר.

 

איילה: הם גם מאוד נהנים לשחק יחד וגם לומדים לחקות זה את זה. תהליך חיקוי מאוד חשוב. הם מחקים ילדים וזו התנסות חברתית שעוזרת מאוד להתפתחות הילד. כשהילד נפגש עם ילדים אחרים על בסיס יומי הוא לומד להיות חלק מקבוצה. הוא גם מפתח שיגרה יומית שהוא כלול בה עם קבוצת בני גילו: אוכלים יחד, ישנים יחד, משחקים יחד, אוספים יחד. ילד שעושה בעיות בשינה בבית, רגיל לישון בידיים של אמא או כשמנדנדים אותו, פתאום בגן הוא ישן לבד בין כל החברים שלו כי הוא רואה שככה כל הכיתה מתנהלת. יש בזה המון כוח להתפתחות של הילד.

 

יוליה: בשביל זה קיימים מקומות כמו גן עם אמא, שם אוכלים יחד, משחקים יחד, מסדרים יחד ועושים הכל ביחד... ואמא נמצאת שם תמיד בסביבה בשביל להשגיח. וחוץ מזה שבעיות באוכל, בעיות בשינה תמיד יכולות להיות, גם אני אישית כאמא נתקלתי בהן לא מעט אבל העדפתי קצת יותר להתאמץ ולפתור אותן בעצמי מאשר לשלוח את הילדה לגן בלב לא שלם.

 

איילה: גן עם אמא לא נותן פיתרון ממשי, כי ילד מתנהג אחרת ליד אמא ואחרת כשיש לידו חברים בני גילו.

 

האם יותר קשה לילד שנכנס לגן בגיל 3 להסתגל למסגרת של גן?

 

איילה: ילד שלא יהיה במסגרת עד גיל 3 יתקשה יותר להסתגל לגן. ההסתגלות לגן בגיל מבוגר קשה יותר כי היא דורשת מהילדים פיתוח מיומנויות חדשות שהם לא מכירים, וילדים שנכנסו למסגרת בגיל צעיר גדלו לתוך זה.

 

יוליה: יכול להיות אבל הילדה שלי נכנסה לגן בגיל שלוש וההסתגלות שלה הייתה מהירה מרוב הילדים שנכנסים לגן בגיל צעיר יותר. היא הייתה מוכנה לחלוטין ולא בכתה אפילו פעם אחת.

 

איילה: אני גננת של קבוצת הבוגרים, וילדים שמגיעים אלי אחרי שהיו בגן לפני זה מסתגלים במהירות יחסית לילדים שמגיעים בגיל מבוגר יותר לגן אחרי שהיו בבית עם אמא או מטפלת. הייתה לי ילדה בגן שהגיעה אלי בגיל מבוגר אחרי שהייתה עם מטפלת ובכתה חודש. חודש הרמנו אותה, חיבקנו אותה ונתנו לה ביטחון. היום היא נכנסת לגן בריצה ולא רוצה לחזור הביתה.

 

יוליה: לדעתי זה מאוד תלוי באופי של הילד. אני מכירה ילדים, כמו הבן שלי לדוגמא, שנמצאים בגן מגיל שנה או פחות, ועדיין מאוד קשה להם להיכנס לגן, מתקשים להיפרד בבוקר, להיות במסגרת שונה. הבת שלי להבדיל, נכנסה לגן רק בגיל 3, אבל היא רצה לגן בשמחה.

 

לילדים בסך הכל טוב בגן, לא?

 

איילה: הילדים אצלי בגן לא רוצים לחזור להורים שלהם בארבע, ההורים מחכים להם ליד הדלת והם לא רוצים ללכת אליהם. יש הורים שאומרים לי ביום ראשון בבוקר שבשבת הילד ביקש ללכת לגן. אני מתייחסת לכל ילד כאילו הוא שלי, אוהבת אותו כאילו הוא שלי, ויש לי מערכת יחסים מאוד קרובה עם כל ילד, על גבול האימהית.

 

יוליה: אין ספק שיש גננות ומטפלות מעולות. הצוות בגן של בתי האמצעית למשל הוא מעולה. אבל עדיין, את לא יכולה להכיר את נפשו של האדם על בוריה ולא ניתן לדעת בוודאות מה קורה כשהדלתות נסגרות. בגלל זה מפחיד אותי לשלוח את הילדים לגן ואני מעדיפה לחכות עד שיהיו בגיל שהם יכולים לספר לי מה קורה.

 

איילה: צודקת, אי אפשר לדעת מה קורה אז צריך להפתיע, להגיע לגן בזמן חצר, בזמן מפגש, פשוט לבוא ולהציץ, לעמוד מרחוק ולשמוע אם יש צעקות או בכי בגן או שיש שירים וצחוק מתגלגל של ילדים. זו האחריות שלנו כהורים.