המילכוד של נשים מוכות בחברה החרדית

תופעת האלימות במשפחה חוצה גבולות, עדות וקהילות והפכה לצערנו לרעה חולה שיש לעקרה מהשורש. הגם שעפ"י ההלכה העברית, בעל שלא מכבד את אשתו ומכה אותה, אסור לכבד אותו וקל וחומר שאסור לתת לו הגנה - הופכת בעיית האלימות במשפחה הן כלפי נשים והן כלפי קטינים חסרי ישע גם בקהילה החרדית לבעיה חמורה וחמור מכך, עד אשר תתחולל מהפכה שם, תופעה זו מוצנעת ומוחרשת בה.

ד', אישה צעירה בשנות השלושים לחייה, שחיה בבני ברק משך שנים ונהנתה ממעמד כלכלי וחברתי גבוה, כשהיא נשואה לרב מכובד בקהילה. תחת "כלוב מזהב" זה סבלה משך שנים ממעגל אלים וקשה מצידו שלימים הופנה גם כלפי ילדיהם הקטנים. ד' מספרת שאף אחד לא העלה בדעתו שבמשך 9 שנים, בעלה, הרב המכובד בקהילה, מכה אותה ואת ילדיהם המשותפים ואף איים לרצוח אותם. היא מתארת כיצד לאחר נישואיה, הצליח בעלה בכוח איומים ומכות להפכה לאישה נפחדת ומעורערת. שוב ושוב, אמרה לעצמה שלא עוד, ניסתה לאזור אומץ ואז שוב נתקפה בפחד. שוב ושוב, תכננה לברוח לאחד ממרכזי הסיוע לנפגעות אלימות או למקלט לנשים מוכות המתמחים בקהילות חרדיות, ואולם - חששה וידעה כי בעולם בו היא חיה, אף אם תצליח לצאת ממעגל אלים זה למקום מבטחים מבודד, היא תשלם מחירים כבדים ונוספים, ביניהם: הדין וחשבון הקשה שתהא צפויה לתת לקהילה שעתידים יושביה גם לגנותה ולמדרה. גם בשיחה שניסתה לנהל עם אחרת בקהילה, נאמר לה כי על אישה נשואה "להקריב עצמה עבור בעלה", "לקבלו כמו שהוא" ויתכן וכל זה קורה לה כי "עשתה משהו לא טוב" ושלאמהות חד - הוריות, אין עתיד שם.

לא אחת שומעים אנו על נשים חרדיות שכבר אזרו אומץ, ברחו ונכנסו למקלטים ואף הודיעו על כוונתן להתגרש מהבעל האלים ואולם, עד מהרה חוזרות בהן עקב נתק שחוות הן מחמת חוסר קבלה או הבנה של מעשיהן מצד בני משפחה וחברים בקהילה וכיו"ב סנקציות צדדיות ונוספות פרט לפרידה מהבעל.

בעיניים דומעות וקורעות לב מספר- פ' א' - כיום נער בן 19, כי אביו היה מתעלל בו ובאחיותיו וכי לא העזו להתלונן כל השנים ונדרשו להחריש מצבם. פ' א' מספר, בעיניים דומעות כי מאז שהוא זוכר את עצמו, ספג אלימות והשפלות מאביו שהיה אדם עצבני וקשה, אשר היה חוזר מידי יום הביתה ופורק את זעמו עליו, על אחיותיו ואימו.

הסיפורים הללו הינם רק סיפורים אחדים מתוך מקרים רבים של אלימות והטרדה מינית הקורים  בקהילה החרדית הסגורה, מוחרשים ולא מטופלים משך שנים. אמהות כמו ילדים, נאלצים לחיות במציאות זו אשר הופכת עבורם לשגרה.

למגינת הלב, האלימות וקשר השתיקה, הולכים רבות יחד והינם אחד המאפיינים הבולטים בחברות שמרניות סגורות ולא רק בחברה החרדית. חברות אל מחנכות את יושביהם, לשלמות וטובת החברה על פני טובת הפרט וסיפורי זוועות נחשבים ל"מלכלכים" ול"מכתימי" הקהילה. רבים בקהילה החרדית מתכחשים לקיומה של תופעה זו, מאשימים את האישה בה וגם כשכבר אוזרת אומץ ומספרת, דורשים ממנה אין ספור ראיות ואף אז מנסים לשכנעה להשקיטה ולהסתירה.

גברים אלימים מתאפיינים, בין היתר, בנוקשות והדבר הולך נהדר עם הקפדה על תפילות וזמני לימוד תורה ועושה רושם "נהדר" כלפי חוץ בקהילה, שרואה מולה גבר שמתמיד להגיע לתפילות, הינו מורה או רב מדופלם ומוערך. נוסיף לכך את משטר הפחד והטרור שמשליטים גברים מכים אלו על יושבי הבית, לבל יעזו לספר לאיש את אשר עוברים פנימה - או שמא יהרסו את ההצגה של "המשפחה המושלמת" והרי לנו משפחה במעגל אלים ומאיים. כשאלו פני הדברים ובאה אישה ואפילו ילד ומספרים סיפורי זוועות על אלימות שחווים הכל נראה מוזר ואמירות כגון: "זה לא יכול להיות" "בחיים לא" ועוד - מושמעות לאוזניהם.

יותר ויותר עסקני דת, מתקשים להבין את "סינדרום האישה המוכה" על מאפיניו ובכלל זה מתקשים להבין, ששתיקה ובושה מלספר הינם טבעיים למצב זה ונובעים לא אחת מתחושת כשלון הנישואין ופחד לאשר יבולע למוכה אם יעז להעלות על בדל שפתיו רעיון של עזיבה או פרידה.

אין ולא יכול להיות ספק, כי הצלחת הטיפול באלימות נגד נשים בכלל וחרדיות בפרט, כמו באלימות מינית וכנגד חסרי ישע, תלויה בתקשורת העדינה המתקיימת מאחורי הקלעים עם הממסד הקהילתי - ודנא הרבני. גופיים מקצועיים שהוקמו בשטח, לסיוע לנפגעות אלימות באוכלוסייה החרדית, נזהרים מלפרסם נתונים על מס' הפניות של נשים מוכות ככל הנראה בשל חששם שחשיפת נתונים אלו, תגרום לרתיעה ותמנע שיתוף פעולה מצד הקהילה החרדית.

יחד עם זאת, כל העוסקים בתחום בדעה שיותר ויותר עסקנים ורבנים בקהילה, מתחילים להיות מודעים לבעיית האלימות הקשה שם.

במהלך השנים הוקמו עמותות ומרכזי סיוע לנשים חרדיות (עמותת "בת מלך", "מרכז הסיוע לנשים דתית"), ומצטרפים לשורה של עמותות ומקלטים דוגמת: מקלטי ויצ"ו וכו'. המקלטים הללו, ערוכים הן מבחינה הלכתית דתית והן מבחינת מקום, לקלוט נשים דתיות חרדיות עם ילדיהן (הם מקבלים פחות פונות ממקלטים חילוניים וכך מתאפשרת שהות של פונות עם מס' ילדים רב), מקפידים על כשרות למהדרין ועל החינוך הפרטי בתלמודי תורה. מקלטים ועמותות אלו שפועלים בשיתוף עם משרד העבודה והרווחה ובכללם: העיריות והמחלקות לאלימות במשפחה שם, שואפים להעלות את רמת המודעות לתופעת האלימות בחברה החרדית ולסייע לנשים לצאת ממעגל האימה והחושך אל האור. עמותות וגופים אלו פועלים ומנסים להפיץ את התודעה לכך שיש עזרה, שניתן לקום ולפעול - הם מפצים תכנים ומסרים אלו במקומות בהם ריכוז גבוה של נשים בקהילה (דוגמת: מקווה, אצל רבניות ועוד). ואולם, אף זאת הם מצליחים לעשות, במקומות מוגבלים שכן, הקהילה החרדית אוסרת על הפצת תכנים שכאלה בעיתונים מקומיים, בבתי ספר ועוד כדי שלא לקלקל את "נפשם הרכה של הילדים" ובאופן אבסורדי - אף אם אלו חווים אלימות בבית בעצמם. התכנים המופצים מנוסחים בזהירות רבה, כדי שלא יפסלו ולא יוחרמו. במקביל, נעשתה יוזמה ברוכה בשיתוף עם כנסת ישראל ופעילים להכשיר נשות רבנים בקהילה, בלניות ועוד בכלי הטיפול והדיווח כדי שתוכלנה גם הן, לזהות ולטפל במקרי אלימות ותקיפה.

יש רק לפלל שבעזרת גורמים וגופים אלו והעלאת המודעות, יעבור מסר ברור וחיובי לנשים וילדים בקהילה החרדית - שיש סיוע, יש טיפול ויכול להיות עתיד טוב יותר להן ולילדיהן.

הכותבת הינה עו"ד, נוטריון ומגשרת ובעלים של משרד בוטיק ברעננה המתמחה, בין היתר, בדיני מעמד אישי ומשפחה, גישור, דיני הוצאה לפועל וחדלות פירעון, מקרקעין ועוד.