מדהים: הציורים גילו שלילד אין הפרעת קשב

שאלה: שלום מיכל, הבן שלי בן 8.5 והוא הילד השלישי משפחה. הוא בכיתה ג'. בשנה שעברה המורה דיווחה שהוא מפריע המון, קם הרבה במהלך השיעורים, מצחיק את כל הכיתה. הוא מסרב לעשות מטלות מסוימות ודורש תשומת לב מלאה. הוא מתקשה בלימודים ואיטי בקריאה ובכתיבה. אינו מפחד מסמכות בבית הספר, אך בבית ממושמע. רציתי לשאול אם לעשות לו אבחון קשב וריכוז? מה גורם לו להתנהג ככה בכיתה?

 

תשובה:

אני מתבוננת על הציורים ששלחת אלי והדבר האחרון שאני רואה זה בעיות קשב וריכוז. אפשר לראות זאת למשל בסדר ובארגון שהוא מצייר את חלונות המטוסים. יחד עם זאת, קושי של קשב וריכוז הוא קושי קוגניטיבי וציורי ילדים הם כלי טוב לזהות קשיים רגשיים בעיקר. במקרה של הבן שלך, במידה ויש ירידה ביכולות הקשב יש סיכוי גבוה שזה נובע מקושי רגשי ולא דווקא ממשהו קוגניטיבי. ואני אסביר - הבן שלך הוא ילד רגיש מאד, ובעל כישורים חברתיים מפותחים לגילו, אם ננסה רגע להיכנס לראש של ילד - זה לא הגיוני לשבת בכיתה וללמוד כשכל החברים שלך מסביב וכשיש מגרש כל כך גדול בחוץ. נדמה לי שזה מה שקורה אצלו - הקשרים החברתיים חשובים לו יותר מהקשרים הלימודיים.

בציורים גם לא רואים את הקושי שאת מתארת בקריאה ובכתיבה. הילד שלך מוכשר, ומסוגל גם לקרוא וגם לכתוב - אבל, וזה אבל חשוב - זו הדרך שלו להראות שהוא לא כמו כולם, להראות שהוא מיוחד, זו הדרך שלו להשמיע את קולו.

 

עוד כתבות שיעניינו אתכם:

איך לספר לילדים על גירושים?

כמה צעצועים הילד שלכם באמת צריך?

בלי להרים את הקול: כך תימנעו מוויכוחים מיותרים עם הילדים

המחקר על הילדים "המחוננים"

הציורים מראים שהוא ילד יצירתי מאד, הוא צריך להרגיש שדברים נעשים בדרך שלו, ויותר מזה צריך שיאמינו בו. אם בבית אין התפרצויות זעם זה בדיוק בגלל הסיבה הזו. בבית יש לו כנראה את תשומת הלב של אחד על אחד שהוא כל כך זקוק לה, בבית הוא מרגיש ייחודי, ובבית הספר בין 35 ילדים הוא מרגיש שהוא הולך לאיבוד.

 

לפני כמה שנים עשו מחקר מאד מעניין בארה"ב, לקחו שתי קבוצות ילדים ובאחת אמרו לצוות החינוכי שמדובר בילדים נורמטיביים מבחינה קוגניטיבית, ולצוות החינוכי של הקבוצה השנייה אמרו שהם קיבלו קבוצה של ילדים מחוננים. לאחר כמה זמן, חזרו לבדוק מה קרה בקבוצות. שני דברים מעניינים קרו -הילדים בקבוצה של "המחוננים" היו מאושרים ופעילים יותר וההישגים שלהם היו באופן משמעותי גבוהים יותר מהקבוצה של "הלא מחוננים". כבר אמרו בעבר, שכל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו - וזה בדיוק מה שהבן שלך צריך עכשיו.

 

אבל צריך לעשות את זה בחוכמה - בראש של ילדים: הורים ומורים מקוטלגים תחת אותה הקטגוריה. כלומר מצד אחד צריך לדבר עם המורה ולהראות לה "צדדים" אחרים בילד שלך, ומצד שני לדבר איתו ולהראות לו "צדדים" אחרים וחביבים במורה שלו - בדיוק כמו שעשו במחקר. רק כאשר יהיה לו אמון במורה שלו (וזה יכול לקרות רק בתיווך שלכם) רק כאשר הוא יבין שגם היא מנסה ואוהבת אותו, אבל צריכה כללים וחוקים כדי להתנהל עם כל הכיתה - רק כאשר הוא יבין את זה הוא יראה בה מישהי שאפשר ואפילו כדאי לשתף איתה פעולה.

 

הציורים מראים שהלימודים מלחיצים אותו. למרות שהוא ילד סקרן ומלא עניין, למרות שהוא ודאי מרכיב פאזלים מגיל צעיר ובונה בלגו - הלימודים מתישים ומלחיצים אותו. הרבה פעמים הוא מרגיש שאין לו עם מי או בשביל מה בכלל לדבר ולהגיד מה מציק לו ואז - הילד הזה שאוהב חברים ואוהב להצחיק, יכול גם להתכנס בתוך עצמו, לצעוק ולריב. הסיבה לכך היא שיש לו נטייה, שגם תואמת לגילו, וגם קשורה לאופי הבסיסי שלו והיא לשפוט דברים "בשחור או לבן" - או הכל או כלום. ברגעים האלה של מריבות ואי הסכמות, יש הרבה אפור: אפשר לדבר עם המורה ולשכנע אולי, אפשר להבין שהיא כרגע לא יכולה לעשות מה שאתה רוצה כי יש עוד ילדים, אפשר ללכת ליועצת. יש תמיד אפשרויות, אבל הוא באותו הרגע נכנס עם "הראש בקיר", נעלב, נאטם וכועס.

 

בניגוד למה שרבים חושבים, דרווין לא אמר שהחזקים שורדים. הוא אמר שהמסתגלים שורדים. מה שקורה לו כרגע לא קשור לדעתי לקשיי קשב וריכוז ולא לדיסגרפיה (למרות שאפשר ללכת לאבחון בעניין), מה שקורה כרגע הוא קושי שלו להסתגל למערכת כפי שהיא - עם הכללים והמבנה שלה, עם המורה, ומהלך השיעור הקבוע ועכשיו זו החלטה שלכם - או לשנות את המסגרת או לפעול לשינוי אצלו.

 

ברמת העיקרון, מסגרת דמוקרטית יותר תתאים לו ותאפשר לו לבטא את הכישרונות שלו. אם אינכם מעוניינים בשינוי כזה, צריך לעשות מהלך בשיתוף עם הצוות החינוכי כדי שהוא ירגיש יותר שייך ועם זאת, שהוא ייחודי ושומעים את קולו.