השפה הגישורית והאימונית

מערכת החינוך סובלת בשנים האחרונות  מלא מעט בריונות (כולל בריונות ברשת) ותופעת החרמות. לצערנו, למורים אין את הכלים להתמודד עם תהליך ההסלמה הזה, לעתים הם אף חוששים שההתנהגות הזו תופנה כלפיהם. הדרך לעתים היא התעלמות, בפעמים אחרות התערבות נקודתית שלא מייצרת שינוי של ממש. אז מה ניתן לעשות? יש פה צורך בטיפול שורש אמיתי. לשנות את התפיסה, את התרבות, לייצר קהילות בית ספר פחות אלימות.

 

אני מאמינה שהדרך לשינוי היא להכניס את השפה הגישורית לבית הספר. חשוב לציין, כי בית הספר הוא קהילה הכוללת ילדים, הורים ומורים, שאמורים להיות מנהיגי הקהילה הזו. לכן, השינוי צריך לכלול את כל השותפים לקהילה. כולם צריכים ללמוד את השפה שתאפשר לייצר דיאלוג אחר, לטפל באופן מקדם בקונפליקטים, לייצר תהליכי בניית הסכמות מתוך הבנה שהידברות היא הדרך לייצר קהילה משותפת לא אלימה.

 

המורים כמנהיגי הקהילה אמורים לעבור הכשרות בתחום הגישור ולהתחיל לדבר את "השפה הגישורית" עם תלמידיהם והורי התלמידים. לאחר מכן, תדרש הכשרה קצרה להורים. השפעתם מבחוץ, מבית התלמידים היא מהותית ומהווה גורם משמעותי באווירה הבית ספרית. בנוסף, ידרשו סדנאות לתלמידים כחלק ממערכי השיעור הקבועים, יצירת פרוייקטים של  הידברות, ימי פעילות של שיתופי פעולה, שיח מקדם ועוד. כמו כן, נדרשת התייחסות ספציפית לדיאלוגים ברשתות החברתיות השונות. גם כאן, יש ללמד את התלמידים כיצד ניתן לתקשר בצורה אחרת ומכבדת.

 

אם הגישור יפנה לכל הקהלים ויהיה חלק אינטגרלי ממערכי הלימוד, תתכן אוירה בית ספרית אחרת, כזו שתאפשר לכל התלמידים להגיע בבטחה לבית הספר, לחוות חווית שייכות ולא פחד.

 

המורים כמנהיגים

אם כבר דברנו על מורים כמנהיגי הקהילה, זה הזמן לתת להם את הכלים להיות מנהיגים, מאמנים לתלמידיהם, להוביל תהליכים של שינוי, קידום, התפתחות. ניתן לראות במערכת החינוך כבר היום ניצנים לעבודה אימונית אל מול התלמידים. לדוגמא - בימי הורים השיח הוא סביב היעדים שהתלמיד מציב לעצמו יחד עם המורה והדרך להגיע ליעדים אלו. זוהי התחלה טובה, אך רק התחלה.

 

הכשרות בתחום האימון למורים תאפשר להם ללוות באופן אישי תלמידים הזקוקים לתהליכי עומק. לדוגמא, בתיכון התלמידים מתמודדים עם נושאים רבים שקשורים לגיל ההתבגרות: מקובלות חברתית, איך אני הופך להיות חלק ולא מאבד את עצמי, נושאים של דימוי גוף וערך עצמי, עמידה בלחץ במשימות מרובות ועוד. בתהליכי אימון אישי בין מורה לתלמיד ניתן יהיה לגעת בנושאים הללו בדרך הנכונה, כפי שניתנים שיעורים פרטים במתמטיקה, אנגלית וכו'. ניתן לתת אימונים פרטים שיאפשרו לחולל שינוי במקומות שבהם התלמיד מרגיש שהוא זקוק לעזרה על מנת לשנות, לקדם, להתפתח.

 

כמו כן, גם בנושא האימון אפשר להכניס שפה אימונית/שפה מעצימה. שפה שתייצר שיח של מה כן עובד, על עוצמות התלמיד, חוזקותיו ולא רק חולשותיו ומה עליו לשפר. שיח של חוזקות ייצר מחד אוירה אחרת בבית הספר, אוירה חיובית יותר, מעצימה יותר ומאידך יאפשר לכל תלמיד להתחבר לעוצמותיו, תעלה את בטחונו ודימויו העצמי.

אז איך מייצרים שיח של חוזקות/עוצמות כחלק מתרבות בית ספרית? גם כאן, יש מקום להתחיל ממנהיגי הקהילה, המורים, ומשם לעבור לסדנאות להורים.

 

השיח בעולם המערבי עוסק במה לא עובד, איפה טעינו, מה עלינו לתקן. תלמיד שמתקשה במתמטיקה מקבל שיעורים במתמטיקה. מנגד, אם הוא בולט ומוכשר בכתיבה, לא ינתן דגש וחיזוק על מנת לפתח אותו בנושא הזה. במקום למצוא את החוזקה של כל תלמיד ולהכשירו ולקדמו בחוזקותיו, העולם המערבי עסוק בלתקן את שקשה, את שמאתגר. התפיסה הזו חלקה נובעת מהרצון שלנו להתייחס לכולם בצורה דומה, לא להתייחס לחוזקות האישיות אלא להפוך את כל תלמידינו לכמה שיותר חזקים בכל. בפועל זה בלתי אפשרי, תלמידים שונים מביאים יכולות שונות ואינם צריכים להיות חזקים בהכל. המורים וההורים כאחד יכולים לשים דגש על מקומות החזקה, לסייע לתלמידים לזהות אותם, לפתח אותם, לשים דגש עליהם.

 

הפסיכולוגיה החיובית מדברת על העצמה ככלי עיקרי ביצירת חיים מאושרים ובעלי משמעות רבה יותר. באימון אנו מאמינים כי הדרך לשינוי הינו מתוך העוצמות שלנו. ובחזרה לבית הספר, ההורים יכולים באמצעות סדנאות קצרות להתחיל ולדבר שפה של עוצמות בבית ומכאן למעשה לתמוך בשינוי השפה הבית ספרית ובסוף כמובן עלינו להגיע לתלמידים. סדנאות, ימי עיון, פרוייקטים בתחום, יצירת מובילי התפיסה החדשה מבין התלמידים. המטרה היא לייצר גם שיח מקדם, מעצים בקרב התלמידים, להפוך את המילה הטובה לחלק ממטבע לשון קבוע בשיחות ביניהם, במקום השיח הנוכחי שלעתים קרובות פוגע, משפיל, שם את מלוא כובד המשקל על מה שאינו מצליח.

 

 

**הכותבת הינה שרון רנדליך, בעלים של גומא המרכז לאימון וגישור, מאמנת ופסיכותרפיסטית