זהירות, להט"בים בכיתה!

לא יאמן אבל הנה זה קורה, הבנות עולות לכיתה א'. היינו בסיור בבית הספר וזה פשוט לא יאמן שהן הולכות להיות שם. זה אחרת לגמרי, זה לא הגן וממש לא דומה. זה ענק, והן לבד. יש חצר גדולה שמשחקים בה ילדים ענקיים כדורגל וכדורסל, והן פשוט יעברו בה, בלי שאף אחד ממש משגיח עליהן ובודק שהכל בסדר ושלא קרה משהו. והמסדרונות האלה שהן פשוט ילכו בהן לבד, בלי שמבוגר ילווה אותן, זה נראה לי הזוי, ולא יאומן שזה מה שהולך להיות. לא נעים להודות בזה, אבל תודה לאל על שברא את הטלפונים הסלולריים ותסלחו לי אבל כמו שזה נראה אני ממש לא אהיה מאלה שמתעקשים לחכות עם זה עד שיגיעו לכיתה ג'.

העניין הוא שמה שקורה בחצר זו פחות או יותר הדאגה האחרונה. שם אלה ילדים, ואת הילדים אפשר להגיד למבוגרים. הדאגה האמיתית היא המבוגרים עצמם, צוות בית הספר, אלה שנמצאים בחדר מורים ובכיתה וקובעים לילדים שלנו מה נכון ומה לא נכון. כשלפעמים הנכון שלנו הוא ממש לא הנכון שלהם. במיוחד שהנכון במקרה של המשפחה שלנו הוא קצת מורכב ולא תמיד נמצא בקונצנזוס.

כאן כבר לא מדובר בגן ילדים שבו מספיק ללמוד שירים, ולשחק בגינה. כאן כבר יוצקים תכנים אמתיים ומורכבים יותר בראש של הבנות והשאלה היא כיצד התכנים האלה הולכים לפגוש את העובדה שהם מגיעים ממשפחה חד מינית?  כיצד מערכת החינוך יודעת להסביר את זה? וללמד את זה?

למשל, מה הולך לקרות ביום המשפחה? בגן החביב של הבנות הייתה גננת נפלאה וליברלית שידעה ביום המשפחה לתת ביטוי לכל סוגי המשפחות. מה קורה בבית הספר? האם יש הנחיה כלשהי של משרד החינוך להתמודד עם ההסברה ביום הזה? או שפשוט מדובר בשיקול דעתה האישי של כל מורה? האם עלולה לבוא מורה שלא ממש מתחברת למשפחות קצת אחרות ופשוט תסביר איך נראית משפחה נכונה לפי דעתה וזהו? האם קיימת איזושהי הוראה לגבי זה? האם זה תלוי מיקום גיאוגרפי? כלומר, מורה במרכז תל אביב תסביר משהו אחד ומורה בנהריה למשל תסביר משהו אחר?

ומה לגבי הספרות שהילדים לומדים בבית הספר? הרי אין סיכוי שבעולם שלתכנית הלימודים, איכשהו ישתחל סיפור כלשהו שבו יש אמא ואמא או אבא ואבא או למשל אם חד הורית שהביאה ילד לבד. הסיפורים שהילדים ילמדו החל מכיתה א' ועד לבגרות בספרות הם כאלה שמנציחים ומאשרים את הקונצנזוס ההטרוסקסואלי שבו יש משפחה עם אבא ואמא או אהבה בין גבר לאישה. הן גם לא ילמדו נושאים להט"בים כמו למשל, על הפרשנות המודרנית לאהבתם של דוד ויהונתן. גם לא על מחקרים העוסקים במגדר ונטייה מינית

.

והשאלה היא למה? המחקרים מראים, כי בערך עשרה אחוזים מהאוכלוסייה הם להט"בים. שזה אומר 3-4 ילדים בכיתה. אם כך, לא מגיע להם לדעת שמותר להם להיות מי שהם? שהם לא לבד? לא מגיע להם לקבל תכנים חינוכיים שמתאימים גם להם? שמאשרים את מי שהם ונותנים להם ביטוי?

כפי שזה נראה כרגע, התשובה של מערכת היא לא. זה כנראה יהיה תפקידי, כהורה, גם להתעקש מול המורה ומערכת החינוך לתת מענה גם לצרכים של הקהילה הלהט"בית אבל בעיקר לגדל שתי ילדות חזקות, עם עולם תוכן עשיר שנותן ביטוי ולגיטימציה לכל אחד באוכלוסייה. אולי אם אני לא אצליח לשנות את העולם, אולי הן יגדלו ויצליחו לשנות אותו בכוחות עצמן?