מה אפשר לשנות במערכת החינוך?

בספטמבר תפתח עוד שנת לימודים בגנים ובבתי הספר ונדמה ששום דבר לא יהיה שונה - המורים עדיין יקבלו משכורות נמוכות, הכיתות יהיו צפופות, הילדים ישבו מול לוח על שולחן וכסאות סטנדרטים, חומר הלימוד עדיין יהיה תקוע בעבר ואנחנו נמשיך לקטר. מה לא טוב במערכת החינוך שלנו? הרבה!

אבל, השאלה הנכונה היא לא מה לא בסדר, אלא מה אפשר לשנות? מאד קל להגיד ממה אנחנו לא מרוצים, אבל קשה יותר להביא פתרונות ריאליים.

פנינו לאנשי חינוך, מרצים, פרופסורים ומומחים עם שאלה אחת - "לו יכולתם לעשות שינוי אמיתי במערכת החינוך מה הייתם עושים?". לא חיפשנו אשמים, לא חיפשנו לשמוע שוב מה לא בסדר, חיפשנו רעיונות יצירתיים, כאלו שאולי יביאו לשינוי, שכולנו מייחלים לו.

היחידי שלא הסכים לכתוב עבורנו היה דווקא שר החינוך, נפתלי בנט. האם זה  בגלל שאין לו תוכנית מובנית איך להצעיד קדימה את המערכת? או אולי בגלל שאין לו דיעה על הרעיונות המבריקים שהועלו פה? כנראה שאף פעם לא נדע, כי הוא לא הסכים להתראיין וזה כבר אומר דרשני.

אבל, אילו שר החינוך היה מתראיין, הייתי שמחה לאתגר אותו עם התובנות שלי מאסופת המאמרים, שערכתי בגליון הזה.  פרופסור דן שכטמן, לדוגמא, הציע שילדים ילמדו מדע מגיל הגן, כדי לגרות את הסקרנות שלהם ולגרום להם להתאהב במקצוע.  הוא גם הציע שלא כל מורה יתקבל להיות מורה, שאולי כדאי לבדוק את כישורי ההוראה של המועמדים ובאמת לבחור את מי שמתאים. נשמע פשוט והגיוני, אבל זה לא קורה היום.

הייתי מספרת לו שפרופסור חיים סידר הציע  לימוד פחות דוגמטי ויותר פתוח לשאלות וביקורת ושפרופסור ציפי ליבמן הציעה שתינתן יותר אוטונומיה למורים ולבתי הספר ללמד על פי דרכם. היא גם מאמינה שהילדים צריכים ללמוד איך ללמוד לבד ועל כן הם צריכים לעסוק יותר בחקר עצמאי.

יגאל סרנה הציע שיהיו יותר בתי ספר יעודיים - ככה כל ילד יוכל לבחור את בית הספר שיותר מעניין ומתאים עבורו - בית ספר לטבע, למדעים וכד', ובהקשר הזה ד"ר קובי נווה (סיסקו) חושב שיש  לבטל את איזורי הרישום וליצור תחרות בין בתי הספר.

התחברתי מאד גם למה שאמר אברום בורג. הוא הציע שהמערכת כולה תרגיע... הכל צריך להיות יותר לאט. לא חכם יותר להעמיק בחומר במקום להיות עסוקים בכמות החומר שמספיקים ללמוד?

הפסיכולוג דני עמית הציע שכל ילד יהיה לו זמן במשך היום בכיתה  לעסוק גם במה שהוא  אוהב - נגינה, ספורט, אומנות. בצורה כזו הילדים יוכלו לפתח את כישוריהם ואולי גם להינות בית הספר.

הפסיכיאטר, ד"ר אילן טל הציע שילמדו את המורים איך ליצור קשר אישי עם התלמידים. גם זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זה לא באמת תמיד קורה. אורנה אביאור הדגישה את החשיבות בעבודות חקר של תלמידים והציע לעצב את הכיתות אחרת לגמרי - לא לכל ילד מתאימה צורת הישיבה הסטנדרטית של כיסא מול שולחן. פופים ופינות ישיבה אלטרנטיביות יכולות דווקא להגביר את יכולת הריכוז של התלמידים וליצור אוירה יותר נעימה בכיתות.

פרופסור כרמלה יעקבי וולק חושבת שלימוד בקבוצה עם מומחים, שהם לא מורים יכול לתרום הרבה והלמידה כולה צריכה להיות יותר דיגיטלית. בעיניה, חשוב שהמורים עצמם יתפתחו כל הזמן יחד עם התלמידים ויש לה רעיונות מבריקים איך לעשות את זה.

שימוש בשפה מעצימה, שמדגישה את עוצמות הילד ולא דגש רק על מה שעליו לשפר, עיצוב שונה של בתי הספר ועוד מלא רעיונות, שבאמת קלים לביצוע מובאים בגליון הזה, ששווה להעמיק בקריאה בו. אנשים חכמים הביאו בו רעיונות חכמים, לידיעתך ולטיפולך, השר נפתלי בנט.