לימודי קבלה: מה עושים עם פינוק יתר?

פינוק הוא תענוג, הוא כיף. אבל מתי הוא הופך מוגזם, שלילי ואפילו מזיק כשזה נוגע לחינוך ילדינו? דני עמית הפסיכולוג שלנו:

הפינוק מהווה את אחד הפרקים המשמעותיים בכל הקשור בחינוך. פינוק מטבע הדברים נחשב לתופעה לא רצויה, לפיכך אני מציע לראות למה הכוונה במונח.

בפינוק הכוונה שילד גדל בתנאים של שפע שיקשו עליו את ההתמודדות וההסתגלות לחיים. כשילד מקבל מסרים שלא עוזרים לו להסתגלות החברתית, בפרפראזה על האמרה: קל באימונים קשה בקרב. כלומר, המסרים והתנאים שהוא מקבל בבית, לא מכינים אותו לתנאים שהוא יפגוש בחוץ. לעולם האמיתי.

פינוק יכול להתייחס למסרים שגורמים לילד לפתח תפיסה נרקיסיסטית, שאני טוב מאחרים, מורם מעם, המחשבה שהכול מגיע לי, שאני צריך לקבל את כל מבוקשי ושככה זה בחיים.

ביטויים כמו- מלך שלנו, נסיך/ה,מושלם/ת, מספר אחת, הטוב מכולם- מעבירים לילד מסר לא נכון על מקומו הראלי בחיים.

 

אבל רגע, דני, לפעמים אלה בסך הכול ביטויים של אהבה וחיבה של הורים. ברור לי שהילד שלי לא נסיך, ואני לא מלכה. מה רע בקצת חיזוקים?

.

הבעיה שילד כזה עלול לפתח תפיסה שהוא אמור לקבל תמיד מקום מרכזי ובולט, ולצפות שכולם יתאימו את עצמם אליו. זה עלול ליצור ציפיות לא ריאליות ופרקפקציוניזם לפיהם הוא חייב להיות תמיד הראשון והמיוחד, וכל דבר פחות מכך יחשב ככישלון.  הורים שמפמפמים מסרים על גדולתו של הילד מתפעלים ממנו ורוצים שהוא יהיה מאושר, כמובן שעושים זאת מאהבה אבל לרוב אלו ציפיות מוגזמות, לא ריאליות, וכשהילד ייצא לעולם הגדול, האמיתי, זו רק שאלה של זמן עד שהוא לא יוכל לעמוד בציפיות הללו, וזה יגרום לו מפח נפש אכזבות ומרירות.

 

אני מניחה שאם אתה מתנגד לפינוק "רגשי" מוגזם, אז בכל מה שקשור לפינוק חומרי זה אף חמור יותר?

 

באופן דומה גם בתחום החומרי ניתן לדבר על הנזק שבפינוק. ילד שיתרגל ליהנות רק משפע, ורק כאשר יש שפע חומרי, עלול לבנות סטנדרט גבוה מדי לפיו החיים טובים רק כשיש והרבה. ילד שלא מתמודד עם מחסור או קושי, יתקשה לפתח יכולת של דחיית סיפוקים. ואם חלילה יצטרך לכך, הוא יתקשה ללמוד להסתפק במועט ולהתמודד עם קושי או תסכול.

 

יש לך שני אספקטים. גם העדר התמודדות עם מצבים של חוסר ומחסור, וגם אימוץ או בנייה של תפיסת עולם לפיה איכות חיים מחייבת שפע חומרים.

 

אנחנו חיים בחברת שפע. יש הכל מהכל,  והדברים יותר זולים ונגישים. למשל בשביל לטוס לחו"ל, כבר לא בהכרח צריך לשבור תוכנית חסכון. אז איפה עובר הגבול בין מתנה או בילוי לגיטימיים, למשחיתים?

 

נכון שאנחנו חיים בחברת שפע ויש היום יותר נגישות לקנות ולבלות, אבל אסור לשכוח שהחיים מלאי הפתעות. לא מובטח לנו שרמת החיים שאליה הגיעו ההורים תישמר כך לעד, ומה אם בבגרותו הילד יאלץ להתמודד עם ירידה ברמת החיים? זה עלול להיתפס אצלו ככישלון אישי.

 

חשוב שלילד תהיה גמישות מחשבתית. כזו שתאפשר לו ליהנות מהשפע מצד אחד, אך במקביל ללמד אותו שהוא מסוגל להתמודד גם עם מחסור. הידיעה שיש יכולת מגוונת להתמודד וליהנות במצבי חיים שונים, תורמת לתחושת המסוגלות של הילד ולביטחונו העצמי.

 

אדם שמכיר בכך שהוא מפונק, מודע לכך שזה סוג של מוגבלות. אנשים שיודעים שביכולתם להתמודד עם מצבי חיים משתנים, אמורים לחוש תחושה של ביטחון ביכולת שלהם. זה מזכיר לי קצת את התיאוריה האבולוציונית של דרווין. לא בהכרח המין החזק שורד אלא המין הגמיש. זה שמסוגל להסתגל ולהתמודד עם תנאי חיים מגוונים ומשתנים. ותרשי לי להזכיר במשפט גם את התיאוריה הפסיכולוגית של אלפרד אדלר שמעודדת גמישות ויוצאת נגד תנאים צרים. אדם שחש במיטבו רק בתנאים מאוד מוגדרים, הרי שכל חריגה מהתנאים אליהם התרגל, גורמת לו קושי נפשי וקשיי תפקוד. לעומתו, אדם שמסוגל לתפקד ולחוש שביעות רצון במגוון מצבים, הסיכוי שלו לחיים משמעותיים גדל.

אני ממליץ למשפחות מבוססות מאוד, גם כאלו שככל הנראה לא יאלצו להתמודד עם קושי כלכלי לעולם, כן ללמד את הילדים להתמודד עם קושי ומחסור. המערכת הרגשית הרי מתרגלת לכל דבר, וכאשר יש שפע חומרי מתמשך או קבוע, זה מפסיק לרגש. ילד שרגיל לנסוע כל הזמן במכוניות  יוקרה, לבלות באתרים אקזוטיים ובמלונות פאר, צפוי להתרגל לסוג כזה של בילוי ולראות אותו כרגיל, ולעתים אף משעמם.

תגוונו את אפשרויות הבילוי וההנאה של הילדים, תחשפו אותם למגוון של דרכי הנאה, בילוי או פנאי, כאלה שיתנו להם משמעות ולאו דווקא דרך החומר.

 

יש הורים שרואים בחומר גורם מרכזי וחשוב בחיים. כאלה שגאים שלילד שלהם לא חסר כלום, שמתרברבים על חופשות לא שגרתיות בחו"ל, על שפע של מותגים, חדר מלא משחקים וכדומה. הבעיה שהם לעתים לא מודעים לכך שהצורך החומרי הוא רק מימד אחד,  ולאדם בדרך כלל יש צרכים מרובים מעבר לזה. תאוריות התפתחותיות רבות עסקו בצרכים החשובים להתפתחות נפשית בריאה. למשל תיאורית ההתקשרות שהדגישה את חשיבות הקשר הקרוב והאישי  עם דמויות יציבות ונגישות בעיקר בשנים הראשונות של הגדילה. גישת ה"אני" הדגישה את חשיבות הקשר עם דמות המסמלת קירבה וחוזק, המתפעלת מהילד ומדריכה אותו לגבי דרכו. והגישה של אדלר, שהדגיש את נושא השייכות והצורך של הילד בקבלת תשומת לב מהסביבה.

 

גישות קוגניטיביות דיברו על הסיוע שהילד צריך בלמידה ומאסלו דרג את הצרכים בפירמידת הצרכים המפורסמת, שכללה צרכים גופניים ובסיסים, שייכות, ביטחון, הערכה ומימוש עצמי.

ברור איפה שההתמקדות רק בצרכים חומריים אינה מספקת.

 

 

 

ואיך מתרגמים את כל הגישות הללו לחיים עצמם, ליומיום?

 

את כל התיאוריות אפשר לפרוט לדוגמאות רבות למשל- הצורך בתחושת שייכות, בקשר, בפעילות גופנית, בתמיכה רגשית, בגיוון, בסקרנות אינטלקטואלית, בנתינה וכדומה. חשוב שהורים ידעו שהילד זקוק לנוכחות חברתית קרובה כדי לפתח יכולות רגשיות. לכן לא כדאי לראות למשל במתנות חומריות תחליף לנוכחות ההורית.

השפע בהחלט יכול להוות תוסף חשוב ולבטח הוא מסייע בחוויה של נוחות וביטחון, עם זאת הוא לא צריך להדיר את הצרכים האחרים שגם הם חשובים לתפריט האישיותי.

 

תשימו לב שאף אחת מהתיאוריות ההתפתחותיות, לא סימנה את העושר הכלכלי או השפע כתנאי להתפתחות בריאה או כמרכיב לאושר. (בניגוד לחברה המערבית שתכף ניגע בה). ברור שמחסור קיצוני וחסך מקשים או אפילו מונעים אושר,  אך שפע ועודפות הם לא מרכיבים חיוניים לתחושת אושר. ברוב המחקרים לא נמצא שעושר חומרי נמצא במתאם עם בריאות נפשית ואושר.

 

הזכרת את החברה שלנו, המערבית, שמקדשת כסף ואמצעים. גם אם הילד גדל בבית אמיד, אף אחד לא רוצה לגדל ילד שמנת פרזיט, מפונק ועצלן. איך מגדלים ילד עם מודעות והערכה לכסף, לצד הבנה שזה לא הכל בחיים?

 

העובדה שהחברה המערבית סימנה את המרכיב החומרי כיעד, גורמת ללא מעט אנשים להמעיט במשמעות של צרכים מרובים אחרים שחשובים לאדם כדי להגיע לתחושת אושר ומשמעות. כדברי הביטלס- כסף לא קונה אהבה. ויש דברים נוספים שהוא לא קונה וגם לא מחפה על חסרונם.

 

חשוב שגם במקום בו יש שפע חומרי, הילד ייחשף לחוויות שאינן תלויות בו.

גם לטבע ולפשטות יש ערך רב. טיול לילי במדבר, צפייה בשקיעה בחוף הים, לחם עם חמאה בסוף מסע רגלי, בישול משותף עם ההורים, פעולה התנדבותית במסגרת הקהילה, פעילות מאתגרת בתנועת הנוער. ולא חסרות דוגמאות.

הילדים יכולים וצריכים להשתתף ולסייע בעבודות הבית, גם במשפחות שיש להן אופר, ולא רק כשהיא בחופשה. אלו הן פעולות שעשויות להגדיל את המשמעות והתרומה של בני הבית, ולהרחיב ולהגדיל את מאגרי ההנאה והחוויה.

ועוד דוגמא, גם אם מזמינים זמר נחשב ויקר למסיבת הבת/בר מצווה, חשוב שהאחים גם ייקחו חלק בארוע.למשל השתתפות בהכנת הקליפ או ההצגה, שיהיו מעורבים בארגון השולחנות או יכתבו בעצמם ברכה מושקעת. אין כמו יצירה ועבודה כדי להביא לתחושה של סיפוק ומשמעות.

 

בילדות חשוב לחוות ביטחון ומשחק, אך לא פחות חשוב ללמוד להתאמץ וליהנות מיצירה ועשייה.

גם במשפחות עשירות כדאי לעודד את בני הנוער לעבוד ולהרוויח דמי כיס.

החוויה של השגת שכר בכוחות עצמך היא חוויה מצמיחה שגורמת לאדם לחוש שהוא תורם ובעל יכולת. אל תמנעו ממנו את תחושת העצמאות והיכולת לעמוד בכוחות עצמו.

 

כסף הוא לא מילה גסה. ניתן וחשוב ליהנות מעושר ולנצל אותו כגורם המסייע למלא צרכים. העושר מאפשר גמישות, ובכסף אפשר להשתמש לפעילות פנאי. כמו למשל נסיעה משותפת משפחתית לחו"ל ועוד שלל רעיונות ואפשרויות.

אבל חשוב שלא לנצל את הכסף רק לתרבות של צריכה חומרית.

 

זכרו, ילדים רבים לומדים לימודי קבלה מגיל צעיר. כלומר, הם לומדים רק לקבל. אדם שמצפה רק לקבל, נשאר ילדותי ואגוצנטרי, ויחד עם זאת נמנע ממנו ערך מאוד חשוב של היכולת לתת.

חיים ללא נתינה משולים לא פעם לחיים ללא משמעות.