כך תזהירו את ילדכם מפדופילים

אני יושבת עם בתי, אז בת ה-4.5 בחוף הים, בונות ארמון. ילדה ששיחקה ליד הצטרפה אלינו למלאכת הבניה. במרחק של כמה מטרים מאתנו נחת מבטי על דמות של גבר, שהולך לאיטו לאורך קו החוף, במפגש בין המים לחול, מסתכל סביב. ככל שהוא מתקרב אני מבחינה כי בידיו שקית ומחצלת קטנה והוא הולך לאיטו בין הילדים הרבים המשחקים ולא מצליחה להסיט את עיניי מהאיש השפוף הזה. כשהוא התקרב עוד יותר קלטתי כי המחצלת שבידו משמשת כיסוי, כמעט מושלם, למכשיר הטלפון שהוא מחזיק באותה היד ומכוון אל הילדים והילדות ששיחקו בקו החוף. גופי נדרך והיה לי ברור כשמש, שזרחה באותם רגעים, שמכשיר הטלפון שהוא מחזיק מתחת למחצלת מופעל על מצב של צילום. כשהוא נעמד ליד הארמון שלנו אני מבינה שהתמונות הבאות שקלטה המצלמה שלו הן של בתי לבושה בגד ים וחברתה החדשה, ללא החלק התחתון של בגד הים שלה, כי אמה בדיוק רוקנה לה חול ממנו.

 

מבטינו נפגשו - האיש עם הכיסוי הכמעט מושלם של כוונותיו לתעד במצלמתו כמה שיותר ילדים ערומים או לבושים בבגדי ים, ואני, קרימינולוגית קלינית מזה 14 שנים שמטפלת, מאבחנת, מעריכה ובונה תכניות טיפול עבור מאות בני אדם עם כוונות מעין אלה. בתגובתו לשאלתי הנוקבת האם אפשר לעזור לו, האיש אחז בידו השנייה את המחצלת, הכניס את מכשיר הטלפון שלו לכיס מכנסיו, מלמל, ״לא, שום דבר״ והמשיך בדרכו.

 

מצמרר...

 

זו עונת הרחצה, חופי הים ובריכות ממגנטים אליהם רבבות של ילדים והורים. כשמדובר בילדים קטנים, עד כיתה א',  הרבה הורים מחליפים לבגד ים בחוף ולעיתים אף נותנים להם להסתובב עירומים "כי הם קטנים".

 

הילדים הקצת יותר גדולים, אלה שבבית ספר יסודי, אנחנו רוצים שיהיו כבר עצמאיים ויעשו דברים בכוחות עצמם וידעו להסתדר בלעדינו, אז אנחנו שולחים אותם לשירותים לבד כשאנחנו יושבים בחוף, קרוב למים ומשגיחים אולי על אחיהם הקטנים יותר.

 

אזור השירותים בחופי הים  הוא איזור מאוד ״מבוקש״ מבחינת הפעילות הפדופילית.שם גדל הסיכוי שלהם לפגוש ילד לבדו, שאפשר לצלם אותו בלי שהוא יגיב, כי הוא רק ילד ולא יעיר לאדם מבוגר. אפשר לעקוב אחריו כשהוא נכנס לתא השירותים ואולי לא בדיוק סגר טוב את הדלת אחריו ואפשר להציץ אם היא נעולה או ״בטעות״ לפתוח אותה ולראות אותו עם מכנסיים מופשלים.

 

גם אם לא יצליח אף אחד מהתרחישים האלה, הרי שרק לראות ילדים וילדות עם בגדי ים, להסתכל על גופם, לעמוד אולי בקרבתם ואם יתמזל מזלו של הפדופיל אז אולי להתחכך בהם ״בטעות״, מזין את הפנטזיות הפדופיליות ואת המשך הפעילות הפדופילית.

 

ממש שם, ליד השירותים, יש ברזיות לשטיפת החול לקראת היציאה לכיוון המכונית. הרבה הורים מורדים שם את בגדי הים לילדים ושוטפים אותם. ושוב, ממש שם, איזורי השטיפה האלה של יציאה מהחוף, הם מרחבים השורצים בפדופילים כשהילדים הערומים שלנו הופכים בקלות למושאי הפנטזיות. בשורה התחתונה כדאי לזכור - פעילות מינית פדופילית לא מתרחשת רק כשפדופיל תופס בכוח ילד ונוגע באיבריו האינטימיים.

 

עשה ואל תעשה

1.לא להחליף לילד שלנו בגדים, או לוודא שהוא לא מחליף את בגדיו, מבלי שנדאג לפרטיותו מהחוץ; כלומר,

*שילבש בגד ים כבר בבית ויגיע לחוף הים כבר ללא הצורך להחליף.

 

*אפשר להחליף בגדים באוטו ולהגיע לחוף או לבריכה כבר מוכנים.

 

*אפשר להיכנס עם הילד או הילדה לשירותים ושיחליפו את בגדיהם בתוך התא, כשאנחנו שומרים שהם לבד.

*אם בכל זאת מצאנו את עצמינו במרחב ציבורי, חוף או שטח של בריכה, ויש צורך בהחלפת הבגדים, הרי שאנחנו יכולים ליצור עבור הילד מרחב תחום עם פרטיות שבתוכו יחליף את בגדיו, כמו להקיף את הילד במגבת גדולה. אם הילד זקוק לעזרה בהורדה ולבישה של בגדים אז שהוא יחזיק את קצותיה של המגבת בידיו הישרות ואנחנו נעזור לו להחליף את בגדיו בתוך המרחב הפרטי הזה שנוצר בתוך המגבת. אם הילד גדול יותר ומסתדר הכוחות עצמו הרי שאנחנו נחזיק את קצותיה של המגבת והוא יחליף את בגדיו.

 

*באיזור השטיפה לפני היציאה מהחוף אנחנו לא נוריד מהילד את הבגד ים, אלא הוא ישאר לבוש ואנחנו ננחה אותו להכניס כל פעם חלק גוף אחר מתחת לזרם מים ולשטוף טוב את החול.

2. כשהילד הגדול יותר שלנו, זה שלומד בבית ספר יסודי,ירצה ללכת לשירותים, בעונת הרחצה אני מציעה ללוות אותו לשם ולהפגין נוכחות הורית.  להגיד לו בקול ברור, ״אני כאן מחכה לך.. אני עומדת פה״. למעשה, בכך אנחנו קובעים עובדה ומנציחים מציאות שהילד שלנו לא לבד, הוא שמור, מוגן ולא מוזנח. האמירה הזו גם תישמע כקול פנימי בתוך הווייתו של הילד שלנו, שירגיש מוגן  וגם תשמע מאוד ברורה לאותו פדופיל שמחפש אולי קורבן  באיזור השירותים:

 

3. הנגשת ידע בצורה ברורה, כנה ומותאמת לגיל ידועה כמפחיתה לחץ, מרגיעה ומנחה לשיפוט התנהגותי תקין.

*כדאי להסביר לילדים שלנו שאדם מבוגר לא יכול להיות חבר של ילד, כי בין ילד למבוגר תמיד המבוגר הוא המבין יותר, השומר והאחראי, הוא לא שווה ערך לילד ולכן הוא לא יכול להיות חבר שלו.

נמשיך ונסביר שיש מבוגרים שהתבלבלו להם הדברים הברורים האלה, מבוגרים ש״משהו התפקשש״ אצלם, והם סבורים שהם יכולים להיות חברים של הילדים; כלומר, להיות בקשר עם ילד, לבלות איתו, לדבר איתו על כל נושא שבעולם, לצלם אותו, לראות אותו מחליף בגדים או עושה פיפי בשירותים.

 

אחרי הסבר תאורטי זה נעשה את הדברים קונקרטיים עבור הילד, גם זה שבגן עדיין וגם זה שבבית ספר יסודי. נסביר ששום מבוגר אחר חוץ מההורים שלו, סבים שלו, גננת ומורה או רופא או אחות שהילד בא לבדיקה אצלם, לא יכול להתקרב אליו קרוב מדי, לגעת בו, לדבר איתו על בגדיו או חלקי גופו, להיכנס איתו לשירותים או לראות אותו בשירותים. נגיד לו ברור שכל מי שכן עושה את אחד או יותר מאלה והילד מרגיש לא נינוח בקרבתו הפיזית של אותו אדם, הרי שמדובר באותו אחד שאמרנו ש״משהו התפקשש״ אצלו, הוא התבלבל, ועל הילד באופן חד משמעי להתרחק ממנו, לא לנהל איתו שום שיחה ואם הוא לא מרפה אז גם לצעוק.

 

בגרמניה ובאנגליה נעשה חינוך והדרכה של הילדים להתגוננות והימנעות מפני פעילות פדופילית נגדם ויש מקרים שהילדים מונחים לצעוק ״he is not my dad" (״הוא לא אבא שלי״).

 

*עוד נתאר לילדים שלנו שהאנשים האלה, שהתבלבלו במשמעויות של להיות אדם מבוגר, מחפשים קרבתם של ילדים. הם מחפשים ליצור קשר עם ילד כדי להיות קרוב אליו, לדבר איתו על דברים אישיים, הם רוצים לראות את התחתונים שלו ואת איברי גופו השונים, והם רוצים שהילד יראה את הגוף שלהם ואף יגע בו. אנשים האלה נקראים פדופילים. הם יכולים להיות בגינות ילדים, בפארקים, בבריכות וחופי הים וגם יכולים להיות בשירותים ציבוריים. לכן הילד שלנו יקח בחשבון שאם פונה אליו אדם מבוגר ממנו ומתחיל ליצור איתו שיחה או שעומד ומסתכל עליו בשירותים ציבוריים הרי שעל הילד לא להיענות ליצירת כל קשר מצדו של האיש הזה.

 

*נחדד לילדים שבגלל שהאנשים האלה, הפדופילים, יודעים שאסור להם ליצור קשר או שיחה או קירבה עם ילד, אבל הם בכל זאת רוצים, אז הם מנסים לגרום לילדים להתקרב אליהם ולדבר איתם ע״י כל מני מתנות מפתות, כמו ממתקים, כסף או משחקים שילדים אוהבים. אל לילד שלנו לקבל שום דבר מהאנשים האלה, כי אדם מבוגר מהילד שלא הוזמן ליום הולדת של הילד ואיננו חלק מחברי ומכרי המשפחה של הילד לא אמור לתת לילד מתנה.

הסבר נגיש, פתוח ומותאם גיל כמו זה שהוצע לעיל, גורם לילד שלנו להיות מודע למציאות וזהיר, אך באופן מידתי. וככזה ההסבר הזה מאפשר לילד שלנו מחד להישמר ומאידך לא להיות חרד ולא להתנהל מתוך חוויה שהעולם הוא מקום מסוכן.

 

הכותבת היא, אילונה מירקין, MA קרימינולוגית קלינית,מוסמכת בפסיכותרפיה ממוקדת,מתמחה בטיפול מיני