הספר שילמד אתכם להיפרד בשלום מהילדים בגן

בתום קריאת ספרן של ד"ר רוני סולן ושולה מודן מתברר שהאדם הוא סך כל הפרידות שחווה בחייו. וכאלה יש הרבה: פרידה מהרחם, מחיתולים, שד, מוצץ, חפצים, אנשים; פרידה זמנית, פרידה טקסית, פרידה טוטאלית, פרידה מפתיעה או כזו שמתכוננים אליה, וכמובן - מוות. וכמגוון הפרידות כך גם מנעד התגובות להן, מהשלמה איתן עד חוסר היכולת להכילן; מהתמודדות איתן והצמיחה מהן עד הפיכתן לגורם מעכב בחיים.

"פרידה אינה מלאכה שאני מצטיינת בה", כותבת מודן בגילוי לב בהקדמה לספר, בעת שהיא מתארת את מלאכת פירוק דירתה של אמה לפני כחמש שנים, לאחר שעזבה אותה. חפצים, מכתבים, ספרים, מחברות של תלמידים, אפילו חפיסות גפרורים מבתי מלון שבהם ביקרה האם בארץ ובעולם - כל אלה ועוד רבים אחרים שנמצאו בדירה שפכו אור בוהק על חוסר יכולתה של אמה של מודן להיפרד הן מהגשמי והן מהרוחני שליוו את חייה, ושלפו מנבכי זיכרונה של הבת (פסיכותרפיסטית וסופרת) סיטואציות של פרידות עזות כאב שחוותה היא עצמה. מהן הבינה מודן כי היא, בניגוד לילדיה, לא יודעת להיפרד בשלום. "נדמה לי", היא כותבת, "שילדיי משוכללים יותר ממני בפרידות. אולי נכדיי כבר יֵדעו ממש להיפרד בשלום ולשלום". והדברים הללו מובילים אל לוז הספר - "פרידות והתקשרות, שהן בסיס התפתחותנו וחלק ממעשה טבע" - ואל שותפתה לכתיבה, הפסיכואנלטיקאית והפסיכולוגית הקלינית ד"ר רוני סולן, מחברת הספר המרתק "חידת הילדות" (2007, מודן).

"תמיד סקרנו אותי תהליכי התקשרות רגשית ופרידה הנחווים בעוצמות מגוונות", כותבת סולן, "לרבות תהליכי התקרבות והתרחקות... אלה תהליכים רגשיים בריאים, חיובים וחיוניים להתפתחות הנפשית התקינה של כולנו". במהלך עבודתה התוודעה לפרידות שנחוו על ידי מטופלים מסוימים כפרידות המחזקות את ההתקשרות בין אנשים, והן לפרידות שנחוו על מטופלים אחרים כמעוררות חרדה, כמו חוויית נטישה או דחייה. האופנים שבהם מנהלים אנשים את תהליכי הפרידה בחייהם, היות הפרידה הכוח המניע את חיינו, והשיחות הרבות ששוחחו היא ומודן בנושא הביאו לכתיבת "להיפרד לשלום", שמטרתו "ללוות אתכם, ההורים, בשלל הפרידות והמפגשים הכרוכים בחיי היום-יום שלנו ושל ילדינו, ממש מרגע לידתו של תינוק חדש". האם הן מצליחות לעמוד באתגר שהציבו לעצמן?

הספר מכיל 18 פרקים, העוסקים בין השאר בהיריון, לידה (שהיא חוויית הפרידה הראשונה לתינוק), גמילה מיניקה, חרדת נטישה, חרדת זרים, גמילה מחיתולים וממוצץ, גירושים, מוות, ומלווים בשלל דוגמאות הממחישות סוגי פרידות בין הילד להוריו, לצד הכוונת ההורה ללכת בנתיב שיוביל אותו למה שהן מכנות "פרידה מכוננת". פרידה כזו תבוא לידי ביטוי, למשל, כאשר הורה מלווה את ילדו לגן, נפרד ממנו בטקס פרידה קצר, ומזכיר לו מתי יבוא לקחת אותו, וכך השניים נפרדים בהרגשה טובה. לעומת זאת, כשהורה מלווה את הילד לגן בעודו חרד שמא יקרה לו שם דבר רע, הילד יחוש מיד בחרדותיו ויתקשה להיפרד ממנו. לפיכך הפרידה שיש לשאוף אליה בסיטואציה זו ובדומות לה (למשל פרידה לקראת שנת לילה, מצעצוע, מגן שעשועים, מפעוטון) היא פרידה המכילה התפייסות ואהבה.

הספר עתיר דוגמאות וסיפורים הקשורים לפרידה ומתאימים לשלבי ההתפתחות של הילד. הוא קריא מאוד, מקיף, חף מאיורים אך מדגיש באופן גרפי את הדברים המרכזיים בכל פרק, את ה"צידה המעשית לדרך", כגון "בכל פרידה ומפגש מחודש חשוב לחזור על קודים קבועים: חיבוק, ליטוף, חיוך וכדומה" (עמ' 128), או "הצורך בגבולות הכרחי בפרידה ובהתקרבות הן לתינוק והן להוריו" (עמ' 185). הוא מרחיב על חשיבותם של טקסי פרידה בהתאם לגיל הילד, אמפתי לקשיי הפרידה של ההורים ומוביל אותם עקב בצד אגודל לחוות את הפרידה כתהליך חיובי, כי הרי בסופו של דבר הילדים לומדים מהוריהם כיצד להיפרד ולהתקשר מחדש. "שגרת כל פרידה", אומרת לי מודן, "צריכה להיות באופן המוכר והמתאים לנו , גם כשמדובר בפרידות קשות. הספר מדריך את ההורים להיפרד  מילדם באופן אקטיבי, עם ברכת דרך, בטקס הבונה בינם ובין ילדם חוויה משותפת המקנה לו ביטחון".

להיפרד בשלום - תהליכי פרידה מכוננים מילדות ולאורך החיים

מאת רוני סולן ושולה מודן

הוצאה: מודן