איך מבלים זמן איכות אמיתי עם הילדים?

גם חצי שעה בשבוע יכולה להיחשב כ"זמן איכות" עם הילד, כל עוד בזמן המפגש לא עסוקים בגערות, ביקורת או הרצאות חד צדדיות. איך מייצרים זמן איכות איכותי ולמה לא כדאי להשתמש בו כפרס או כעונש?

רון
רון | צילום: שאטרסטוק

"זמן איכות" הוא מונח המתאר הזמנה לטיפוח הקשר שבין ההורה לילד, שמיטיב עם ההורות. בזמן איכות בין הורה לילד מתכוונים למפגש משותף של חוויה טובה לשני הצדדים.

 

ניתן לראות את זמן האיכות כמפגש המתקיים בתנאים טובים המאפשרים שהייה עם הילד והנאה ללא גורמים מפריעים. בשל כך, כדאי לכוון לכך שלא נהיה מוטרדים מדי בזמן המפגש. כדאי לכבות טלפונים ולא להגיע למפגש עייפים מדי. כדאי שלא נהיה בלחץ של זמן ונוודא שכל שאר המשימות שלנו טופלו.

 

כדי להיות פנויים לילד חשוב להיפגש עמו בנפרד. מפגש יחידני של "אחד על אחד" יאפשר לילד לקבל את מלוא תשומת הלב שלנו ללא צורך להתחרות עם אחרים על מקומו. מצב שבו אין תחרות יכול להוות עבור הילד מצב של אושר ונינוחות ובשל כך הוא יכול להיות במיטבו, נעים וחייכן. זו גם ההזדמנות של הילד לפגוש הורה אחר. לא הורה טרוד ולא הורה ביקורתי, אלא הורה שכיף ונעים לשהות במחיצתו.

 

עבורנו ההורים מדובר בהזדמנות להתפנות כדי להקדיש את תשומת הלב לילד. להיות קשובים אליו ולראות אותו על צדדיו היפים. עבור הורים רבים המפגש היחידני מציג ילד אחר לגמרי - ילד חייכן, חמוד, שמתבטא בחופשיות ועוד. בכך יש לנו הזדמנות לקשר אינטימי המאפשר היכרות טובה יותר עם ילדינו.

 

איכות דו צדדית

מעבר לטובת הילד, אנו מדברים במפגש איכות גם על טובת הקשר וחיזוק הקשר הנעים בין הורה לילד. כדאי לכוון לכך שתחושת האיכות וההנאה תהיה הדדית, וחשוב לבחור פעילות שחביבה על שני הצדדים בו זמנית. ברור שלא ניתן להגדיר זמן איכות מצב שבו ההורה מתחבר לפעילות שחביבה על הילד, אך שנואה עליו. כך למשל במקרה של הורה הסובל מפחד גבהים המנסה לקיים זמן איכות על רכבת הרים החביבה על ילדו ההרפתקני.

 

ברור שהורות המלווה בפחד של ההורה אינה הורות מיטבית, וכדאי לחפש פעילות שגם ההורה אוהב וגם הילד. פעילות זו לא חייבת להיות גרנדיוזית או פעילות המחייבת היערכות מיוחדת. גם צפייה משותפת בתכנית טלוויזיה יכולה להיות הזדמנות טובה לצבירת חוויה משותפת, בתנאי כמובן שבזמן הצפייה יש התייחסות הדדית האחד לשני וניצול התכנית להבעת דעה על התכנים, ביטוי רגשות ועוד.

 

הורה שאוהב פעילות גופנית יוכל לשלב את הילד בפעילות משותפת וכך גם ההורה שנהנה לבשל יוכל לנצל את הזמן לקשר מהנה עם הילד. עם זאת, חשוב לזכור שבזמן איכות אופן ביצוע המטלה אינו עומד בראש סדר העדיפויות, אלא איכות הקשר עם הילד. לכן חשוב שזמן האיכות לא ייצבע במאפיינים של עבודה או שעת חינוך ומשמעת. בזמן המפגש חשוב שלא להיות עסוקים בגערות או ביקורת וגם לא לעסוק בהרצאות חד צדדיות.

 

איך יודעים שהזמן איכותי?

כדי לבחון האם הצלחנו לייצר זמן איכות מוצלח, ניתן לדמיין שבסוף המפגש אנו מעבירים משוב הדדי למדידת ההנאה והכיף. ואם בכיף-מטר קיבלנו דיווחים גבוהים משני הצדדים, או ציפייה בכיליון עיניים למפגש הבא, משמע שאנו בזמן איכות.

 

גם הזמן המוקדש למפגש לא חייב להגיע לשעות או ימים מרוכזים. כך למשל, הורים עסוקים שיש להם מספר ילדים יכולים לתכנן את הזמן כך שכל הורה יבלה עם הילד חצי שעה בשבוע. במידה שהם עושים זאת לסירוגין, בפועל הילד זוכה ל"חוג הורים" מדי שבוע, בעוד שההורה מקדיש בממוצע רבע שעה שבועית. רבע שעה שבועית של תשומת לב חיובית יכולה לעשות נפלאות.

 

זמן האיכות חשוב מעצם ההזדמנות ליהנות מחוויות ההורות. כל הורה יודע שבחינוך יש אין ספור רגעים קשים של תסכול, כעס וכל מיני חוויות שאין ביניהן כל קשר לסיפוק והנאה. מכאן, שהיכולת ליצר זמן עם חוויות טובות מהווה מרכיב חשוב ביותר בחוויית הילדות של הילד ובמסלול ההורות. חוויות אלה יוכלו לשמש אותנו ברגעים הקשים ולהזכיר לנו שיש הרבה דברים טובים בקשר.

 

תדירות מפגשי "זמן איכות"

כדאי לוודא שהמרווח בין זמן איכות לזמן איכות לא יהיה ממושך מדי.

 

תכנון מראש

בדומה לניהול צוות בעבודה, חשוב לתכנן מראש את הזמן שמוקדש לחיזוק הקשרים, ובשל כך כדאי לקבוע ביומן את המפגש הבא. גם אם מדובר בילד קטן, כדאי לציין בפניו שאנו ניפגש שוב בהמשך ולהציע לו לחשוב על רעיונות לפעילות המשותפת. הידיעה שצפוי מפגש נוסף יכולה לסייע לילד להתמודד עם התסכול של מחסור זמני בתשומת לב או חוסר פניות מצד ההורה. כשידוע שצפוי להגיע דבר טוב, קל יותר להתמודד עם המחסור.

 

כדאי לתבל את המפגשים בקצת "יחסי ציבור", שיעצימו את האפקט. ניידע את הילד שהמפגשים נערכים כי הוא יקר לנו, וחשוב לנו לבלות אתו לבד. נאמר לו שכיף לנו אתו ושהיינו רוצים לפנות זמן לבילוי משותף אתו. בכך אנו מחזקים את ביטחונו העצמי ואת תחושת השייכות שלו.

 

מפגש בגובה העיניים

היכולת לבלות עם הילד כשותף שווה ולדבר או לשחק אתו בגובה העיניים, תאפשר לנו "לצאת מהתפקיד" של האחראי, ולהראות לו שגם בנו יש ילדות ושגם אנו יודעים להשתובב וליהנות. כאן חשוב לציין שיש הורים שיחששו שהמפגש החברי עם הילד יפגע בסמכות שלהם, ושהילד ישכח שהם הורים ויתייחס אליהם כאל חברים, משמע - יסרב להישמע לגבולות שלהם או ינהג בהם בדרך שלא מקובלת עליהם.

 

כאן כדאי להזכיר שיחסים טובים אינם מבטלים את הגבולות. כשם שניתן ורצוי לשמור על גבולות בין חברים, כך ניתן לשמור על סמכות וכבוד הדדי לצד היכולת לקיים יחסי קרבה וחברות. כשם שמורה בבית ספר יכול לשמש כמורה טוב בשיעור ועדיין לשחק בהפסקה כדורסל עם הילדים, כך גם ההורה יכול לגלות גמישות ועל פי הצורך לעבור ממשחק שוויוני לעמדה של הורה ומנהל הבית. היכולת לשלב בין הגישות תלויה כמובן בהורה עצמו . כשלהורה הגבולות ברורים, כך הגבולות יהיו ברורים לילד.

 

הכללים של זמן האיכות, שמכוון לכיף ולקשר, שונים מטבע הדברים מההתנהלות שבה יש אילוצים ומחויבות נוספת. לכן כדאי להסביר לילד את הכללים הלא כתובים ולהכין אותו לקראת המעבר. לקראת סיום הזמן שנקבע לזמן האיכות כדאי ליידע אותו שעוד כמה דקות אנו צריכים לסיים, ושההורה יחזור לדאוג לעיסוקים השוטפים. כך למשל, אם בחרנו לשחק במשחק קופסה עם הילד,  ניתן לומר לו, "עוד כמה דקות נצטרך לסיים את המשחק, נאסוף את הדברים ונתארגן למקלחות ושינה".

 

מאחר שזמן האיכות ותורם לכולנו, לא כדאי להשתמש בו כפרס או עונש. גם אם הילד התנהג בדרך שבה כעסנו, לא כדאי לאיים בביטול זמן האיכות. זמן האיכות צריך להיכנס באופן מובנה לניהול הזמן, וכדאי להרחיב אותו גם לקשר עם שאר הילדים, עם בן הזוג ולא פחות חשוב - עם עצמנו.

 

 

משפחה
משפחה | צילום: שאטר סטוק