איך לדבר עם ילדים על לידה שקטה?
רגע לפני שמדברים עם הילדים חשוב שגם הסביבה תבין שלידה שקטה, היא בעצם לידה שיש בה המון רעש
לידה שקטה היא לידה של עובר ללא רוח חיים, בין אם מת בעודו ברחם, במהלך הלידה או סמוך אליה. לידה שקטה היא לידה בה עוברים את כל תהליכי הלידה, ובסופה יוצאים מבית החולים עם ידיים ריקות. לידה שקטה היא אחד המצבים הרפואיים הקשים ביותר מבחינה נפשית. היא מייצרת תחושות קשות אצל ההורים, תחושות אבל, ריקנות , כעס וכאב רב. מדובר בשינוי חד וקיצוני, משמחה וציפייה רבה לתינוק, לתחושת אבל לאחר לידת תינוק מת.
רגע לפני שמדברים עם הילדים חשוב שגם הסביבה תבין שלידה שקטה, היא בעצם לידה שיש בה המון רעש. אמנם התינוק שותק ולא בוכה, אבל אצל ההורים יש רעש גדול ביותר. ההורים נמצאים בסערה רגשית, וצריכים להתמודד גם עם האבל שלהם ועם ההורות וגם עם הילדים שמחכים בבית. בתוך המשבר הקשה הזה, ההורים מתמודדים מצד אחד עם כאב ואובדן גדולים מאד, ועסוקים בעיבוד הטראומה, ומצד שני עליהם להיות שם עבור הילדים.
הילדים שבבית ציפו וחיכו לתינוק שיצטרף למשפחה. יש להם עולם פנימי שלם של פנטזיות, מחשבות ורגשות, שהחלו להירקם לתוך הסיפור המשפחתי שלהם. הילדים שותפים לציפייה של ההורים, וההיריון הנו חוויה משפחתית מקרבת. זו תחושה שמעצימה את החוויה הרגשית של הילד. מות התינוק עומד בסתירה עם הפנטזיה והציפייה וכאשר ילד לא מקבל מענה או הסבר למציאות, הוא נשאר בחוויה של פער לא מוסבר, פער שיכול לגרום לפחדים ולפגיעה בתחושת האמון והשייכות למשפחה. לכן, חשוב לדבר עם הילדים בהתאם לגילם וליכולת ההבנה שלהם, שיחה שהמידע יהיה בהתאם למה שהילד יכול לשאת.
איך ניתן להתנהל כך שהכאב והצער יעובדו בחייהם האישיים, ויחד עם זאת יוכלו לתפקד כהורים, ולספק תמיכה ותיווך לילדיהם? כיצד לדבר עם הילדים על חוויה כל כך טראומטית כאשר ההורים נמצאים בסערה רגשית? סיגל לבסקי, יועצת חינוכית ופסיכותרפיסטית רב ממדית, מטפלת ומלווה הורים וילדים, עם עקרונות חשובים לשיח עם הילדים.
1.חשוב שהבשורה תאמר על ידי ההורים. אם יש להורים קושי, כדאי שיתלווה אליהם מבוגר משמעותי אחר: סבא, סבתא, דודה, חברת משפחה טובה. ישנם הורים שנמנעים מהמילה המפורשת "מת" או "מתה" ומשתמשים במשפטים כמו - "איבדנו את התינוקת" או "התינוקת הלכה לעולמה" - ילדים בגיל הרך ותחילת בית ספר יסודי, נמצאים בשלב החשיבה המאגית ( שיש למחשבות שלי כוח).
בשלב זה הם יכולים לחשוב - "אם איבדנו אותה כנראה שניתן למצוא אותה" או אם "היא הלכה לעולמה" אולי "עולמה" הוא שם של מקום אליו היא הלכה וניתן להחזיר אותה, לכן הבחירה במילה "מת" "מוות" חשובה כדי להפחית את העמימות ולצמצם פחדים. המילים צריכות לנטוע המשגה ראשונית של סופיות וחוסר הפיכות ולכן חשוב להשתמש במילים ברורות, לילדים יש משאבי כוחות להתמודדות והם שואבים אותם במידה רבה גם מהמבוגרים המשמעותיים.
השימוש במילה "עוברית" גורם להפחתת ערך ולהפחתת תחושת הכאב. זה לא היה כמו שדמיינתי תינוקת בעגלה.
2.השימוש במילה "נדיר" או לעיתים מאוד רחוקות" - אינה מתעלמת מהאירוע אבל שומרת מהפחד שמציף, שזה יכול לקרות כל רגע נתון, ועוזרת בניהול הפחד.
3. לדבר עם הילדים שאף אחד לא אשם במה שקרה, יש ילדים מבולבלים, ילדים שחשיבתם עדיין מאגית , שעלולים לחשוב שאולי זה קרה בגללם - "רציתי להישאר הקטן במשפחה" או 'אולי הייתי אמביוולנטי ברצון שלי לאח או אחות נוספים', עצם האמירה בקול רם מפחיתה ומשחררת מחוויית האשמה.
4.ילדים יכולים להגיב במנעד רחב של תגובות וכל תגובה היא לגיטימית בסיטואציה משברית - לצחוק, לבכות, להסתגר, להיצמד לאחד מההורים, להתעלם כאילו לא קרה כלום. חשוב לתת לגיטימציה לקשת הרגשות. כמו כן יכולות להיות רגרסיות שקשורות להרגלים שנרכשו - הרגלי ניקיון, קשיי שינה, קושי בפרידה. העיקרון המנחה לא להיבהל, להיות אמפתיים לכל תגובה ולעשות תיווך בהתאם. חשוב לציין שבמקרה של לידה שקטה ילדים חשים בעיקר אכזבה מאוד גדולה, למשהו שהם חיכו ולא הגיע.
הם לא חוו את עוצמת הטראומה שההורים חוו בבית החולים, לכן האמירה "זה באמת מאכזב, כואב עצוב" משדרת אמפתיה לתחושות של הילדים. לא מבטלת אותם ומאפשרת דלת פתוחה בהמשך לשאלות הילדים, מכיוון שילדים שחווים הכרה ברגשותיהם, יבואו עם שאלות, תחושות גם בהמשך.
השיחה אינה חד פעמית, בהמשך יתכנו שאלות או אמירות של הילדים וחשוב שההתייחסות תהיה בהתאם למה שנשאל ללא הרחבה.
5. חשוב למצוא מילים של כוח והסתכלות קדימה. לא תמיד זה קל להורים שנמצאים בסיטואציה כל כך קשה, להשתמש במילים של כוח ותקווה, אך החיבור לכוחות ולתקווה אינו מבטל את הרגשות של העצב, הכאב, אלא משמש כמודלינג- כדוגמא לילדים, שגם כשכואב ועצוב יש כוחות ותקווה. הדבר הזה מחבר לחוויה מלכדת של המשפחה הילדים זקוקים לשמוע מאיתנו ההורים, אמירה שמשדרת תחושה של שמירה, שותפות ומוגנות, זה גורם להם לחוש ביטחון , ומפתח את החוסן הרגשי שלהם ויכולות התמודדות.
6.חשוב לשתף את הגננת, המחנכת, היועצת, של המסגרת החינוכית בה הילד לומד, על מנת שתשים לב להתנהלות שלו, תשוחח איתו, תשים לב למשחק הסוציו דרמטי שלו. ילדים נוטים לעבד חוויות משבר גם באמצעות משחק, תנועה, ציור, אומנות. כמו כן יש לאפשר לילדים לספר לחברים, זה לא סוד.
חווית לידה שקטה היא טראומטית, ותחושת אבל מלווה את ההורים שמתמודדים עם יגון עמוק אשר לא תמיד מקבל הכרה בחברה.
לעיתים ההורים זקוקים למקום משלהם לליווי מקצועי בו יוכלו לעבד, להתאבל, לאפשר לעצמם לכאוב, להרגיש שיש מי שמכיל אותם, על מנת שיוכלו להיות בתהליך ריפוי עבור עצמם ועבור ילדיהם.
***הכותבת היא סיגל לבסקי, יועצת חינוכית ופסיכותרפיסטית רב ממדית, מטפלת ומלווה הורים וילדים. לאחר שעברה בעצמה חוויה אישית וכואבת, התמחתה בטיפול ועזרה לנשים ובעליהן לאחר לידה שקטה, מתוך שילוב של היכרות אישית וידע מקצועי. היא כתבה את הספר "בכיתי כי חיכיתי".