בעד ונגד: האם להעניש את הילדים?

בעד: חשוב להציב גבולות

ענישה מביאה ללמידה והרתעה והיא מעשה חינוכי. לדוגמה, אם הילד היכה את אחותו הקטנה, בעתיד הוא כבר יידע שיש מחיר למעשיו: הוריו יענישו אותו כשיאסרו עליו לרכוב על האופנים בשעות אחר הצהריים , לצפות בטלוויזיה או לשחק במחשב במשך שעתיים.

לכל משפחה יש קריטריונים וערכים משלה, ואולם יש להקפיד שהעונש יהיה ישים ופרופורציונלי.

על ההורים לזכור: התנהגות מסוימת של הילד וחציית הגבול המותר, אינה פשע נגד האנושות, ולכן העונש צריך להיות מידתי. לא גדול או נקמני. אחרי הכל, מדובר בילד.

בנוסף, עונש צריך להיות ישים, כזה שההורה עצמו יוכל לעמוד בו. לדוגמא, אם אוסרים על הילד לצפות בטלוויזיה או לשחק במחשב במשך חודש, עד מהרה ההורה יגלה שהוא בעצם 'מעניש' את עצמו, ויתקשה לעמוד ביישום העונש.

עונש צריך להיות גם קצר, קולע ומיידי, בבחינת 'להכות בברזל בעודו חם': להעניש את הילד סמוך למעשה השלילי שעשה, כדי שהוא יבין את הקשר בין המעשה לעונש שהושת עליו.

אמנם נכון, לעתים צריך לתת לכעס לשקוע, ולא להעניש את הילד ב'שליפה מהמותן'. במקרים כאלה ההורה יבהיר לילד: 'עשית מעשה חמור. אני רוצה לחשוב ולהחליט איזה עונש אתן לך. נחכה לערב ואז תדע'.

כשההורה מגיב כך, הוא מגדיר לילד מהו המעשה הרע שעשה וגם מודיע לו שהמקרה לא יעבור בלי עונש. כך הילד מבין את הקשר בין המעשה לתוצאה (העונש).

אולם, אין לאיים בענישה ולא לממש אותה. איום בלבד אינו יוצר הרתעה, אלא פוגע בסמכות ההורית.

מגיל שנה ואילך ילדים לומדים להבחין בין מותר לאסור. הם מגלים את החופש, אבל מחפשים את הגבול. ילד שהוריו הציבו לו גבולות, יגדל להיות אדם חסין יותר בעתיד, כזה  שיצליח להתמודד ביתר קלות עם תשובה שלילית, תסכול, או כישלון.

בבתי ספר יש תקנון עם כללי התנהגות, והילדים יודעים שלכל מעשה שחורג מהתקנון תהיה תגובה. מורה שמקפידה על הכללים ומענישה כשחורגים מהם, תיחשב למורה מוערכת והילדים בכיתתה יגיעו להישגים.

***הכותבת היא ד"ר חוה אנקור, מטפלת בשיטת  CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) ויועצת חינוכית ב"מרכז משאבים" במכללה האקדמית תל חי

נגד: לתת דוגמה אישית ולנהל דיאלוג

הספרות הפסיכולוגית - מחקרית מלמדת שענישה אינה כלי יעיל, משום שהעונש מתייחס רק להתנהגות הלא ראויה של הילד, והמסר העיקרי שלו הוא 'מה לא לעשות', מבלי ללמד אותו מהי ההתנהגות החלופית הרצויה.

ילדים יפנימו דרכי התנהגות וערכים רצויים באמצעות דוגמה אישית של הוריהם. כידוע, ילדים מפנימים דרכי התנהגות תוך כדי התבוננות בדוגמה שמולם. דוגמה אישית תחסוך את הצורך בענישה, ההורה לא יידרש להרבות במלים - הילד יתבונן בו ויאמץ את ההתנהגות ואת הערכים שלו.

רבים נוטים לחשוב שהצבת גבולות לילד היא הענשה, ולא כך. הצבת גבולות נועדה ללמד את הילד מה מותר ומה אסור, על פי הנורמות החברתיות. הילד מבין שהוריו מסמנים לו קווים אדומים, וכשהוא חוצה אותם, אם בגלל דחפים תוקפניים או במצבים אחרים, יש מי שמגן עליו.

אבא ואמא שמציבים לו גבול, בעצם שומרים עליו שלא יהרוס את עצמו ו/או את סביבתו. את הגבולות הבסיסיים קובעים ההורים בילדות.

אם בכל זאת, מוכרחים להעניש את הילד חשוב שההורים ייצמדו ל'לאווים' הבאים:

לא להעניש באמצעות אלימות פיסית או מילולית.

לא להשפיל. לא בנוכחות חבריו, לא מתוך אובדן שליטה ועשתונות, לא כנקמה או מפגן כוח, לא באופן שרירותי.

אם חייבים להעניש, יש לבחור בעונש שמטרתו חינוכית,  שיש לו קשר ל'עבירה' שנעשתה, והוא בבחינת הצבת גבול.

במערכת החינוך, מורים מתמודדים מול מספר גדול של ילדים. לכן על המורה לעבוד על כללי התנהגות בכיתה ובבית הספר ועל אכיפתם, במטרה להשיג סדר ומשמעת בסיסיים שיאפשרו לימוד וחינוך, ובהמשך יהוו תשתית לדיאלוג וכבוד הדדי.

***הכותב הוא יוסף נחום, פסיכולוג קליני מומחה לילדים ומתבגרים בקלינקה פרטית ובמרפאת בריאות הנפש  "לאומית שירותי בריאות"