מה עושים כשיש בבית ילד שמן וילד רזה?
יש החושבים שאכילה דומה לחשבון בנק. יש לך אפשרות לאכול הרבה (כי אתה רזה) – תאכל. אין לך אפשרות? תתאפק. התפיסה הזו היא שגויה והיא בעיקר בעייתית בבתים שיש בהם ילד אחד בעל עודף משקל וילד אחד רזה. איך מתנהלים נכון בבית כזה?
אחת הדילמות הנפוצות בהורות בכלל ובתזונה בפרט, היא השונות במשקל בין הילדים באותה משפחה, או במילים אחרות, ילד אחד רזה והאחר במשקל גבוה יותר.
הורים רבים המגיעים לטיפול והדרכה כשלילד יש עודף שקל, מתארים מצוקה וחוסר אונים לגבי הדרך שבה הם מנהלים את המטבח המשפחתי.
בשלב ראשון הם מתבקשים להפחית ולווסת את כמות החטיפים והממתקים הנכנסת לביתם, בכדי להקטין את הגירוי והפיתוי שילד נדרש להתמודד/ לא אחת זה נדחה על הסף או מעורר כעס לשינוי/ הסיבה לכך' היא ילדים אחרים הנמצאים במשקל שונה המוגדר כרזה. ״למה הם צריכים לסבול? מה הם בעונש? הם יכולים לאכול הכול, שהוא יתאפק.
מכאן בעצם עולה תפיסת עולם שגויה ומפלה לרעה, תפיסה שאומרת שהאכילה הינה בהתאם למשקל ולא בהתאם לצרכים כאלו ואחרים. כאילו מדובר בחשבון הבנק רק בצורה הפוכה. אם יש לך אז תבזבז ואם לא אז תסתדר.
מה הכוונה?
אם הילד נמצא בעודף משקל והטבלאות מראות שהוא בעקומות הגבוהות, אז מן הסתם הוא מגזים באכילה ולכן זקוק לדיאטה מרסנת, מצמצמת, דלה או בקיצור דיאטת הרזייה ואילו הרזים במשפחה, הם הפטורים מהעניין. הם יכולים לאכול הכול, מכל הבא ליד ובלי שום הגבלה בכמות או בגודל המנה.
"כשהרזה״ אוכל מנה יפה, אפילו ממש גדולה, של שניצל וצ'יפס וחתיכת עוגה, עולה ממעמקי ״הפולניות״ וזה נכון לכל העדות, אנחת רווחה. כעת, נסו לדמיין בעיני רוחכם, ילד במשקל עודף, שאוכל בהנאה צרופה ומסיים את אותה מנה. האם עולה אותה תחושה?
התשובה, לצערי, כואבת וברורה. לרזה מותר ואפילו בכיף. אך למי שמשקלו גבוה, אלו מותרות אסורות. הוא צריך לשמור, להקפיד על ארוחות מסודרות ועליו חלים כל הכללים של תזונה מאופקת ושקולה. זה גורלו מטבע משקלו.
בשנות עבודתי הרבות, לא אחת, פגשתי ילדים רזים במיוחד, שהופנו ליעוץ עקב תת משקל וצורכים פי שתיים קלוריות ולא משנה מה מקורן מחבריהם בני אותו גיל עם משקל גבוה בהרבה. למען גילוי נאות, בני הצעיר, הרזה באופן קיצוני, אכל כמו שלושה שחיינים אולימפיים מורעבים. לא תמיד, לא בכל יום, אך עדיין על פי הגדרת סבתו - ״בלי עין הרע הילד אוכל יפה״.
לאורך כל שנות גדילתו קיבלתי אין ספור פתקי התרעה מאחות בית הספר או מרופא המשפחה לגבי תת משקלו עם חישובי BMI המצביעים על היותו בסכנת הכחדה.
רק כשהבהרתי לכל המעוניין, שאני דיאטנית במקצועי והנושא ידוע ומטופל הוסר החשש מהרעבה יזומה. ולמה אני מציינת זאת בהרחבה?
כי בתרבות ההתעסקות הבלתי פוסקת בגוף ובנראות, במדידות, בהשוואות ובאשליה שיש לנו שליטה מלאה על המשקל, נשכח פרט אחד חשוב - המטען הגנטי שקובע את צבע העיניים, הגובה, מידת המשכל וגם את המשקל ...
בדיוק כפי שיש במשפחה ילד אחד עם שיער בהיר ועיניים כחולות והשני עם שיער שטני ועיניים חומות, כך גם טווח המשקל, מקודד בכל תא ותא.
וכן לא בהכרח, הטווח הזה תואם את החלומות, הציפיות והשאיפות שלנו. כנ"ל לגבי מנת המשכל, אך שם זה מאד מובן.
בכל פעם שאני מעלה את הטיעון הזה אני רואה את התסכול והפקפוק בעיני ההורים המודאגים. ״מה, הוא לא יכול לרדת במשקל?״.
״יכול להיות שכן״, אני עונה, ״ויתכן שלא. יכול להיות מעט ואולי יותר, אך אף פעם לא ניתן לכפות על הגוף משקל שאינו שלו ואת זה צריך לקבל״.
היות ולאמת יש יחסי ציבור גרועים, לא פעם הם עוזבים את הקליניקה בכעס ואי שביעות רצון גלויים. מחפשים טריק או פטנט אחר , דיאטה אחרת, אבל ממש רצינית, או מישהי שתבהיר לילד שהוא צריך לקחת את עצמו בידיים ולהתאפק, כי אלו החיים.
אך לרוב הם נשארים, מוכנים לעשות שינוי תפיסתי, מעשי ובעיקר שיוויוני. מה הכוונה?
אין הבדל בכללי התזונה בין ילדים שוני משקל!
כולם צריכים כמות מספקת של פירות וירקות, חמש מנות לפחות, ללא שתייה מתוקה ויהי מה, עם ארוחות מגוונות וטעימות יחד עם ידיעה ברורה לגבי מועד הארוחה הבאה, ללא מזון מהיר ותעשייתי, עם חטיף או ממתק אחד יומי, ללא ״מותר ואסור״, ״משמין״ או ״מרזה״ ועם הרבה כבוד לשובע השונה.
זו כל האמת, ממש בקצרה. אנחנו צריכים להפנים אותה וליישם אותה וכך נבטיח שמלבד ההגעה למשקל הגנטי המולד, נגדל ילדים בריאים ובעיקר עם הרבה ערך עצמי.
