בעד ונגד - שיעורי בית

בעד

"הדיון בדבר נחיצותם של שיעורי הבית חוזר על עצמו בכל שנה. כאשר אני הייתי תלמידת בית ספר, שיעורי בית היו דבר מובן מאליו.

היום, כאשת חינוך, אני רואה את היתרונות הגלומים בהכנת שיעורי בית,  שרבים מהם מגובים במחקרים, ואלה הם:

בגילאים הצעירים יותר, התרגול ובעיקר התרגול הגרפו-מוטורי הוא קריטי כתומך בזיכרון של מראה האותיות וכתיבתן.

בימינו, כשילדים נמצאים זמן ממושך במדיה וממעטים לקרוא, יש חשיבות רבה לשיעורי הבית שדורשים מהם קריאה, כתיבה ושינון.

אגב, לילדים מצטיינים אפשר לתת מטלות אחרות  ומאתגרות לשעורי הבית, בדומה לאלה שניתנות להם בכיתה, ומותאמות ליכולותיהם הגבוהות.

שיעורי בית גם מתווכים ומקשרים בין הבית לבית הספר. בעזרתם מתאפשר להורים לדעת מה הילד שלהם לומד, מה הן  נקודות החזקה שלו ובמה הוא מתקשה, ובהתאם לכך לדווח למורה, בזמן אמת,  על קשייו ובכך למנוע פיגור בהבנת החומר הנלמד.

הכנת השיעורים תורמת להפיכת הילד, לעצמאי ובעל מיומנויות למידה עצמית.

כאמא לשלוש בנות, שהיו ספורטאיות מצטיינות עם סדר יום עמוס, אני יכולה להעיד שהן למדו להסתדר ולהתמודד עם כל המשימות שלהן בשעות שאחרי בית הספר,  כולל הכנת השיעורים.

שיעורי בית הם של הילד, לא של ההורים, כפי שטוענים רבים. ההורה אמור להיות שם בשביל הילד כמלווה, תומך ומסייע.

פרק הזמן היומי הנדרש להכנת שיעורי הבית משתנה בהתאם לגיל הילד. בכיתה א' יש לתחום את זמן הכנת השיעורים ל-20 דקות יומיות. בשאר כיתות בית הספר היסודי, הזמן להכנת השיעורים נע בין חצי שעה ועד שעתיים.

המורה מצידה, מחויבת לבדוק את שיעורי הבית, אבל לא כדי להשליט משטר פחד בכיתה, אלא כדי לקבל תמונה מלאה על מצבם של הילדים בכיתתה ולסייע לילדים המתקשים".

נגד

"שעות אחה"צ של הילדים אמורות להיות זמן של רגיעה והנאה, בילויים, חוגים ומפגש עם חברים - ולא להכנת שיעורי בית.

בבית הספר של נגה, אמנם לא 'מפגיזים' בשיעורים, אבל השנה נוספו  למערכת שיעורים מקצועיים ואותם מורים גם נותנים שיעורי בית, מה שתורם לעומס והלחץ בשעות אחה"צ.

אצלנו בבית, מספיק שנגה שכחה את חוברת התרגילים בכיתה, או בגלל שהיא חוזרת הביתה עייפה, או קבעה בילוי עם חברה -   מדד הלחץ עולה  ומזנק במיוחד כשהיא נזכרת מאוחר בערב שלא הכינה שיעורים.

אני לא רואה תועלת כלשהי בהכנת השיעורים לאחר שהילדים היו חצי יום בבית הספר. התועלת אפסית, במיוחד בגילאים הצעירים, שאז בעצם דורשים מהילדים לתרגל בבית את  החומר שכבר 'נלעס' בכיתה.

לדעתי בבית ספר יסודי צריך לצייד את הילדים בכלים ללמידה ולעשות זאת בשעות של בית הספר.

יתכן ששיעורי בית נחוצים בתיכון, אז הילדים צריכים להספיק לעבור על כל החומר לבגרויות.

ילדים מטבעם הם סקרנים ואוהבים ללמוד, אלא ששיעורי הבית ממאיסים עליהם את הלימודים. אני עובדת הרבה עם ילדים בציורי פנים וגוף. ויוצא לי לשמוע את ה'אוף' הזה כשהם נזכרים שעליהם להכין שיעורים. זה רק יוצר אצלם אנטי כלפי בית הספר והלימודים.

שיעורי בית יוצרים אווירה מתוחה בבית בין הילד להוריו.

אני משתדלת לא להתעמת עם נגה כי אני רואה את המצוקה בה היא נמצאת. אני מקפידה להזכיר לה להכין שיעורים ולבדוק שהיא לא שכחה ומדי פעם  אני דוחקת בה ל'גמור עם זה' כמה שיותר מהר.

כילדה שנאתי את שיעורי בית. זה היה מעיק ובא על חשבון הרצון שלי לצייר, לקרוא, לטייל ולבקר במקומות שונים, אבל השיעורים האלה היו תקועים לי באמצע. עם הזמן למדתי לבלף. לרוב לא הכנתי שיעורים.

וכשהתבקשתי על ידי המורה בכיתה לקרוא את השיעורים, אלתרתי וקראתי תשובות מתוך מחברת ריקה.

בבית  הורי לא היו מתיחויות וריבים על רקע זה. אמא שלי הבהירה לי ולמורים שלי, כי הכנת השיעורים זו האחריות שלי.היא לא התערבה ולא לחצה. אהבתי את הגישה של אמא שלי.

נגה יודעת מה דעתי על שיעורי בית, היא תמיד אומרת שגם אני לא מתה על זה".

***דבי מן,  אמנית, מציירת ציורי פנים, גוף וציורי הריון, אמא לנגה בת 8, תלמידת כיתה ג' בבית הספר הניסויי בתפן