משפחה ללא הוראות הפעלה
אילן תוהה מה המקום שלו כאבא שלישי במשפחה שמורכבת קצת שונה ממשפחות אחרות. מי קובע את החוקים ולמה אין ספר כללים למשפחות אלטרנטיביות?
מה לעשות, רק אני יודע בדיוק את רזי התעופה של הבנות לעבר המיטה, בכל זאת - הטובים לטיס. המסלול מדויק - מתחילים מעמדת ההמראה שזו מיטת ההורים, לאחר קבלת האישור ממגדל הפיקוח ממריאים בזהירות, מרחפים מסביב לשולחן בסלון, נותנים מהאוויר נישוקי לאבא, בן הזוג שלי, אחר כך ליטוף מהאויר לג'וי, הכלב שרודף אחרי המטוס כל הדרך מהקרקע ואז מנמיכים בזהירות לעבר מסלול הנחיתה שבמיטה. כך כל ערב נגמר בבית שלנו. אם להיות כנים, כמעט כל ערב. רק חצי מהשבוע, כשהבנות כאן. בחצי השני של השבוע הן אצל האבא השני שלהן. אני אנסה להסביר בלי יותר מידי לחפור : אני הכרתי את בן זוגי כשהוא היה בסוג של הריון. לא הוא כמובן, היתה פונדקאית אי שם בהודו שנשאה בבטנה את מאיה ויעל, התאומות המתוקות שלו ושל בן הזוג שלו לשעבר. כן, לשעבר, הם אמנם נפרדו אבל החליטו להביא ביחד ילדים כמו שתמיד חלמו למרות שהם חיים בנפרד וכך היום יוצא שמאיה ויעל גדלות חצי מהזמן אצלו וחצי מהזמן אצלנו.
כשהן אצלנו אני כמובן אבא לכל דבר. אני לוקח אותן מהגן ואני עושה להן מקלחת ומקרוני אנד צ'יז בערב וגם מטוס לפני השינה. אבל יש דקויות של משפחה אלטרנטיבית. דקויות מהסוג שאף אחד לא ממש צועק בקול רם. למשל, לפני כמה ימים הן היו בקופת החולים כדי לעשות חיסון. כמובן שהצעתי לבוא אבל לא היה צורך כי שני האבות שלהן לקחו אותן ובהחלט מיותר שיהיו יותר הורים מילדים. שלט תבינו לא נכון, אני בהחלט מעדיף להיות במכון כושר על פני תור בקופת חולים עם שתי ילדות שמתמודדות עם המתנה מורטת עצבים לקראת הזריקה שנגזר עליהן לקבל. אבל אתם יודעים, אלה הדקויות הקטנות שעושות את ההבדל ביננו לבין משפחות אחרות. או למשל כשרושמים אותן לצהרון בתחילת השנה. לבן זוגי ולי יש חשבון משותף עבור כל ההוצאות המשותפות ולכל אחד עוד חשבון פרטי משלו. איכשהו תמיד היה ברור שהתשלום על הצהרון יורד מהחשבון הפרטי שלו ולא המשותף. כמובן רק חצי מהתשלום, החצי השני יורד מהחשבון של האקס. אם עוד נכנסים לעומקם של הדברים, גם אם למשל אחת מהן חולה וצריך לצאת באמצע העבודה ולקחת אותה מהגן, אז כמובן שאם אני יכול ישר אתנדב, אבל אם אני לא יכול וגם הם לא, אף אחד לא יבוא אלי בטענות, הם פשוט יהיו אלה שישברו את הראש וימצאו פתרון.
כל הדקויות הקטנות האלה הן בפועל פריוולגיות, שלפעמים פועלות לטובתי, אבל הן גם סוג של אמת, שאולי קצת כואבת אם מסתכלים לה ישר בלבן של העין וככל שאני חושב עליה ביני לבין עצמי עולות השאלות. מה זה אומר, שאני לא אבא? האם זה אני שלא נותן מספיק? או שאולי כל הדקויות האלה לגיטימיות לחלוטין במשפחה אלטרנטיבית? אני באמת נמצא באבהות הזו הרבה, יותר ממה שמצופה ממני, אבל האם זו אשמתי שאני לא ממש עד הסוף?האם אני אמור להיות אבא לכל דבר למרות שיש להן כבר שני אבות? או שככה זה אמור להיות?
אין לי תשובות לשאלות האלה, ואני מניח שלאף אחד אין כי לכל משפחה מורכבת יש את הנסיבות שלה ורמות השיתוף שלה ואני מניח שאין דרך אחת גורפת, יש דרך אחת שהיא הדרך שלי. אז אולי לא היה בי ממש צורך בזמן החיסון ויסתדרו גם בלעדי אם אחת מהן חולה, אבל בהחלט יש הרבה מקומות שצריך רק אותי ולא אבא אחר - כל ערב למשל, כשהן עומדות זקופות בעמדת ההמראה ומוכנות לטיסה הלילית לעבר המיטה. טוב, אולי לא כל ערב, רק חצי מהשבוע, אבל בחצי שהן כאן גם אני כאן, נותן להן את האישור להמראה ממגדל הפיקוח.