אביגיל יקרה: יומן פייסבוק של אמא לבתה הקטנה

ערב ערב מעלה האמא יעלי אבנרי ברשתות החברתיות פוסט בצורת יומן אישי, הפונה לבתה הפעוטה ומספר לה איך עבר היום על שתיהן, כך זה נראה

אביגיל אבנרי
אביגיל אבנרי | צילום: יעלי אבנרי

פתיח

מדי יום, בשעות הערב המאוחרות מעלה יעלי אבנרי פוסט בפייסבוק ובאינסטגרם המוקדש לבתה הפעוטה, המספר לה את קורות היום, משתף תמונה, מחשבות, חששות וציוני דרך. אביגיל, המוכרת לחברי הפייסבוק של יעלי כגולי, או קטנינה, היא פעוטה בלונדינית תכולת עיניים, יפה וחייכנית, בת ליחידנית קרייריסטית שעשתה מהפך בחייה והפכה לאמא של.

חסרי פילטר

הפוסטים של יעלי חסרי פילטר. כאמא טריה היא לא נרתעת לחשוף את החששות והפחדים שלה, את הדילמות והטעויות. היא סומכת על אביגיל שתקבל אותה ותבין שהיא אוהבת אותה יותר מהכל ותמיד תדאג לה.

קטנינה. מזל טוב אהובה, טובת לב שלי. יום הולדת שנה שמח לך ילדה מקסימה שכמוך. שנה כייפית שתהיה - ילדה נבונה, מצחיקה עם האופי המבסוט מהחיים הזה שלך. ילדה סקרנית ושובבה אך גם עדינה ומרגשת שאת. חיים מאושרים ושלווים שיהיו לך, ילדה מתוקה כל כך עם עיניים יפות וטובות ובוחנות שאת. התאהבתי בך מהשנייה הראשונה שראיתי אותך ואת יודעת גולי?  הפחידו אותי מהשנה הראשונה. שיהיה קשה. מאוד. ממש ממש. והאמת גולי? ואני לא מייפה את המציאות ואומרת את זה לכל מי ששואל, כי זו האמת: לא קשה. איתך פשוט לא קשה. איתך. את ילדה כל כך טובה ונינוחה ומקסימה וזורמת - מהרגע שנולדת. ישנם רגעים טיפה קשים . כמובן. לך וגם לי. אבל אין הרבה גולי. זה בגללך. יש לך אופי כזה. אופי של ילדה אופטימית וחייכנית וכייפית כזו. וזו מתנה. ומה זה הרגעים הקשים מול האושר להיות איתך ולחבק אותך ולשחק איתך ולרקוד איתך ולישון איתך ולהסתלבט איתך? זה כלום. כמאמר הקלישאות (ואת ואני יודעות כמה קלישאות כתבתי לך בשנה האחרונה)- ״את המתנה של חיי, אהבת חיי, האור של חיי,  המשמעות של חיי״. גולי שלי. את מרתקת אותי. את פלא. בשבילי את הפלא היחיד בעולם.?אני מקווה שאת מרגישה עטופה באהבה של עוד מלא אנשים. סבתא וסבא ודוד נדבי ודודה נילי וינאי ודוד סיוני ודודה אורלי ועמית ועומר וטולי ושירה ועלמה. יש לך משפחה גדולה וכולם אוהבים אותך כל כך. יש לך גם המון חברים מגיל אפס - עומר ויובלי ואלכס ואפילו אידי שעברה ללונדון. וחברים של אמא - אורלי וקיקי, ודניאלה וטלי (וקיקה) ומאיה שאוהבת אותך מלונדון. וקרן ונועה ואיילת. הן מתות עלייך. ושרית המטפלת האלילה שלך, שעוד מעט עוזבת אבל תמשיך לבוא לבקר. חשוב לי שתדעי שאת אהובה כל כך. עוד יגיעו השאלות על ״אבא״ ונתמודד איתן, אבל את ילדה מוקפת באהבה לכל החיים. אני רוצה לספר לך משהו. אני לא ״רוחנית״ אבל אני ״רוחנית״. אני באמת מאמינה שלא סתם הכל קרה כמו שקרה. לא סתם ילדתי בגיל 40. לא סתם זה לא קרה בזוגיות. לא סתם זה לא קרה לפני. לא סתם לקח לי זמן להיכנס להריון.זה הכל בגלל שחיכיתי לך! ספציפית. לגולי. אין כמוך בעולם הזה גולי. את מקסימה שזה להשתגע. הרי את לא היית מגיעה לעולם בשום קונסטלציה אחרת חוץ מהדרך והטיימינג בה הגעת לעולם. פשוט כנראה חיכיתי לך גולי. את בול בשבילי. ואני מקווה שאני בול בשבילך. אני ממש ממש מקווה.אז אני אוהבת אותך כל כך ובטוחה שאת מרגישה את זה.מבטיחה לעשות הכל כדי שיהיה לך טוב ונעים ובטוח. חם ושמח ונינוח.לעשות הכל כדי שתרגישי אהובה. כדי שתדעי שאת אחלה ילדה שבעולם, לא משנה מה תבחרי ובאיזה שלב. את משהו. שתדעי.

A photo posted by yaeliavnery (@yaeliavnery) on

מכירים ודילמות

בשנה הזו העוקבים של יעלי למדו להכיר מקרוב את סבתא תמי, וסבא חיים, את הדודים ובני הדודים, את החברים של יעלי ואת אלה שהכירה עם גולי ברוטשילד, השדירה הסמוכה לביתה. ראינו איפה יעלי עובדת, התארחנו בבית הקפה השכונתי שלה, שם מחבקים את אביגיל והיא מרגישה בית.

לאורך השנה העוקבים שותפים לדילמות הוריות מוכרות לכולנו: האם להכניס את אביגיל לגן או לקחת מטפלת, איך לטפל בקשיי שינה או בחוסר אכילה, מתי מתחילים להילחץ משלבים התפתחותיים שמאחרים להגיע ומתי משחררים וסומכים על הטבע והילדה.

 

קטנינה. היום השני של ההסתגלות היה לא משהו, אבל זה הכי טבעי שכך יהיה ואני בטוחה שהכל יסתדר. הגענו להסתגלות באיחור כי ישנת כל כך עמוק ולא רציתי להעיר אותך. קמת רק בתשע והגענו לגן לקראת עשר (במקום בתשע). הייתי אמורה להביא אותך ואז ללכת ולחזור אחרי שעה.הגענו לגן והגננת אמרה לי להיפרד וללכת ונתתי לך נשיקה ואמרתי לך שאחזור עוד מעט ושתיהני.ישבתי בבית קפה שתי דקות מהגן (הזמנתי קפה ושילמתי כדי שאם אצטרך ללכת אלייך) ואחרי 22 דקות הגננת רעות המקסימה התקשרה שאבוא כי את בוכה.אז רצתי. נכנסתי לגן ומצאתי אותך על הידיים של נטלי הגננת.לא בכית כבר אבל היית עם עיניים אדומות ודמעות על הלחיים ונזלת. מתוקה שלי. חיבקתי אותך וחייכתי אלייך וחייכת אליי חזרה ואמרתי לך שהכל בסדר וישבנו כמה דקות מחובקות ואז רצית לרדת ממני ולהמשיך לשחק אבל רעות אמרה שעדיף שנלך כדי לא להקשות על הילדים האחרים (מתוקים כאלה.חלקם בכו). בצהריים רעות התקשרה ואמרה ששיחקת מאוד יפה ואז הגיעו שני ילדים להסתגלות ובכו כשההורים שלהם הלכו וגם את התחלת לבכות. אהובה קטנה. הכל בסדר. נעשה את זה לאט לאט. יצאנו לטיול בעגלה עם מיקי ואחר כך ישנת שעה בעגלה ואז הלכנו לגן שעשועים ליד סבתא וגם סבתא באה להיות איתנו והיית מאושרת ושיחקת והתנדנדת ושרת ודיברת וצחקת והגענו הביתה בשתיים. וזהו! לא יצאנו יותר. אכלת ארוחת צהריים ואז ישנת שנ״צ (וגם אני) ואחר הצהריים החלטתי שנישאר בבית והיה מאוד כיף.שיחקת לך המון עם עצמך ואני סידרתי וניקיתי את הבית וגם את טאטאת את החדר שלך עם המטאטא הורוד הקטן וגם הסעתי אותך בסלון המון על הבימבה החדשה וקראנו את הספר ׳איילת מטיילת׳ אבל בעיקר סגרת את הספר כל הזמן ואכלת פירות ובשבע עשינו אמבטיה ארוכה עם המון צעצועים ולמיטה. נרדמת מהר יחסית אבל ביקשת פעמיים על הידיים וחיבקתי אותך בעמידה ושרתי לך והשכבתי אותך ושוב ונרדמת. לילה טוב קטנינה. חלומות על מה שעובר לך בתת מודע שאני מתה להיכנס אליו שיהיו..אוהבת אותך ❤️❤️❤️❤️❤️

A photo posted by yaeliavnery (@yaeliavnery) on

הפוסט היומי

על הדרך יעלי מקבלת המון עצות וטיפים איך להתמודד עם ההורות שלה ועם אביגיל. היא משתמשת בחוכמת ההמונים ומדווחת על התוצאות.

יעלי התחילה את היומן שלה בצורה לא מודעת, וסיגלה לעצמה הרגל יומי של כתיבה דוקומנטרית. היא מקפידה על תמונות מהוגנות, כאלה שלא יגרמו לאביגיל לתבוע את אמא שלה על הפרת הפרטיות שלה, לכשתגדל. העוקבים, שלרוב מגיבים בצורה מאוד חיובית ותומכת, מחכים לפוסט היומי ולחיוך של אביגיל האהובה של יעלי.

 

קטנינה. היום אחר הצהריים שוב הלכנו לנדנדה. בימים האחרונים את מתה על זה (לפני זה הספיק לך בדיוק שלוש דקות). היית גמורה מעייפות, כי ישנת רק פעמיים ארבעים דקות היום והעיניים שלך היו אדומות נורא, אבל היית במצב רוח נהדר. גם עשינו בועות סבון וקנינו מיץ כתום. זה היה כשחזרתי מהעבודה, אחרי שסבתוש הייתה איתך מהבוקר ועשיתן כיף ובריכה, אבל גם לה, כמו לי היה קשה להרדים אותך במיטה ואפילו בכית קצת ובסוף היא הרדימה אותך בעגלה והתעוררת אחרי ארבעים דקות. אתמול בערב דווקא נרדמת יחסית מהר. לקח שלושת רבעי שעה רק.. והקפדתי לא להוציא אותך מהמיטה וזה קשה. את עומדת ומושיטה ידיים וטיפה בוכה וזה שובר את הלב, אבל אני יודעת שאת גמורה מעייפות ומתה לישון אז אני שוב ושוב משכיבה אותך ואת שוב קמה וחוזר חלילה, עד שבסוף את מסתובבת על הצד ונרדמת. מתוקה שלי. עכשיו למשל עשרה לתשע ואת כבר חמישים דקות במיטה ואני נכנסת ויוצאת ומשכיבה אותך ואת קמה ומחזיקה את המיטה חזק כדי שלא אשכיב אותך אז אני יוצאת שוב. ראיתי עכשיו קטע חדש - את זורקת את המוצצים מהמיטה, כאילו כדי שתהיה לי סיבה לבוא והכי חשוב- כשאני נכנסת את מחייכת את החיוך המושלם שלך ואני מתה לחייך אלייך חזרה ולקחת אותך לחיבוק (אני תמיד נשברת) אבל אני מתאפקת ומשכיבה ויוצאת וכל פעם שאני יוצאת את גם טיפה בוכה. אוף. אני רוצה שיהיה לך קל להירדם. מה אני עושה לא בסדר??. לכי לישון גולי אהובה שלי.את גמורה. מחר אנחנו יחד כל היום. לילה טוב קטנינה. חלומות על נד נד. אוהבת אותך ❤️❤️❤️❤️❤️

A photo posted by yaeliavnery (@yaeliavnery) on