איך למנוע השמנת ילדים בקיץ?

הם מחכים לזה כל השנה, מתרגשים כשזה מגיע ואז עוברים כמה ימים והמשפטים הקבועים מופיעים: "משעמם לי"... "אני רעב"... "בא לי משהו טעים"... "אין כלום בבית הזה"...

 

בהמשך הם רבים, מנדנדים, נדבקים לכל מיני מסכים, קטנים או גדולים, מסתובבים בקניונים, ישנים ביום וערים בלילה ואין שום שגרת ארוחות מסודרת.

 

מחקרים אחרונים מראים כי חלק ניכר מהעלייה במשקל אצל ילדים מתרחש דווקא בחודשי הקיץ והחופש הגדול אולם לא בשל שינוי בהוצאת האנרגיה, דהיינו הבטלה המרובה, אלא בשל אכילת יתר בלתי סדירה. השעות הארוכות של חוסר המעש גוררות אכילה של כמויות גדולות יותר, הצפייה במסכים מעוררת אכילה בהיסח הדעת ונשנושים רבים שאינם משביעים.

 

הדילוג על ארוחות סדירות משבש את מנגנון הרעב והשובע, היעדר ארוחה חמה כשיש ארוחה בקייטנה של שוקו ולחמנייה, שלא נדבר על השתייה המתוקה, החטיפים שלוקחים ליום כיף וטיולים, הארטיקים בבריכה והג'אנק פוד בקניונים. ואם שכחתי משהו אתם מוזמנים להוסיף אותו לרשימה.

 

אז מי שרוצה לעבור את הקיץ קצת אחרת ולהעביר לילדים את המסר שחופשה היא לא תקופה מבולגנת, מוזמן לאמץ בחום, תרתי משמע, את הכללים הבאים:

 

 

אכילה מסודרת, אך קצת אחרת

אז נכון, זה חופש וקמים מאוחר, אין משמעת ומסגרת, אך בכל זאת שלוש ארוחות ביום מתקיימות גם אם השעות הן יותר מאוחרות. רצוי להשתדל שארוחה אחת לפחות תהיה משפחתית ורצוי שתהיה מבושלת ואיכותית. הכוונה היא לא פיצה מוזמנת או שניצלים תעשייתיים, כי זה חופש וככה הילדים אוהבים.

 

בנוסף, ארוחה משפחתית ידועה כתורמת לאינטליגנציה בגלל החשיפה לשיחות של מבוגרים בשפה גבוהה, מונעת בעתיד הפרעות אכילה והיא הזדמנות לדוגמא אישית של אכילה מגוונת ונכונה. כל כך הרבה יתרונות בהשקעה כל כך קטנה אין אפילו בשוק ההון.

 

אכילה ליד שולחן - נשמע טרחני או כמו שהילדים שלי היו אומרים: "אוף את מבאסת", אבל כשאוכלים ליד שולחן מהצלחת ולא על הספה בסלון או בחדר מול המחשב, הכמויות מותאמות לרעב ולשובע. כלומר, יש לזה התחלה, אמצע וסוף. כשאנחנו אוכלים בהיסח הדעת, אנחנו אוכלים 40% יותר!

 

קנייה חכמה - על מנת לשלוט טוב יותר בצריכת החטיפים קנו אותם באריזות אישיות ובכמויות קטנות. תמיד שווה לזכור שאי אפשר לאכול מה שאין.

 

מלכודות בריאות - גם אם הוויטמינים הולכים קצת לאיבוד, לא נורא. דאגו לחתוך מראש פירות ולהציג אותם לראווה. ולא, לא תופס המשפט "הוא לא נוגע בפירות. ניסיתי וזרקתי בכמויות". זה יכול לקחת חודשים רבים, אבל בסוף הם אוכלים את מה שאנחנו נותנים. נקודה.

 

אכילה בחוץ או חוק ה"כולם" - "כולם אוכלים פיצות, גלידות, המבורגרים, פופקורן וממתקים ורק הילד שלי יהיה חריג?" אם המשפט הזה עובר לכם בראש, גם אם באופן סמוי או חלקי, וגורם לכם לתת דמי כיס ללא גבול רק כדי שלילד יהיה נעים,  אז כעת חישבו שוב.

 

כמה פעמים אמרתם לו כשביקש צעצוע, בגד, משחק או כל דבר אחר שלא אכפת לכם שלכולם יש, זה לא אומר שזה נכון ולדעתכם אין לזה מקום?  אז למה לגבי אוכל אנחנו כל כך פוחדים לשים להם גבולות ולתסכל? כמו בכל תחום ועניין גם כאן צריך להיות קו ברור ויציב.

 

אתם תקבעו אם זה חטיף קטן ביום, ארוחה בשבוע, גלידה אחת בבריכה, אך בוודאי לא גם וגם וגם.

יש בכך מסר של שמירה על הבריאות, איפוק, דחיית סיפוקים, תסכול ובקיצור כל המרכיבים של וויסות תקין.

מים, מים, בששון - אחרון חביב, נדוש, לעוס ועוד שאר היגדים. משקאות ממותקים הם ממש רעה חולה. גורם מספר אחד להשמנה ותחלואה. זה רק ענין של התמדה ונחישות, שלנו כמובן, ובסוף זה מה שהם ישתו.