טיפול זוגי: מי צריך יהלום?

למה זה קורה?

כל אדם הוא עולם שלם ומלא בפני עצמו, כל עולם כזה נוצר החל מהיום שנולדנו והוא תוצר של סך החוויות שחווינו. לכל אח עולם שהוא כמו טביעת אצבע ייחודית המורכבת מתפיסות, אמונות, זכרונות, רגשות, תחושות, מחשבות ועוד...

כך קורה שגם המילה נתינה שמדוברת בפי כולנו באותו האופן, תקבל משמעויות אחרות ושונות אצל אנשים שונים.

הנחת הבסיס בעיני, היא שנתינה אמיתית מתחילה מעצם הלגיטמציה וההכרה בכך שכל אדם הוא עולם בפני עצמו, עם מחשבות, אמונות, רגשות, תפיסות, רצונות. עם ההכרה וההבנה הזו הנתינה שלנו יכולה להיות מדויקת יותר ומכוונת יותר לאחר ולעצמנו. כשאני נותן לאחר הכרה ביישות נפרדת ממני, אני בעצם נותן לכל אחד את הרשות והחופש להיות הוא עצמו.

האם הנתינה שלי מחוברת למה שאני רוצה לתת או למה שבן הזוג רוצה לקבל?

פעמים רבות, בגלל שאנחנו באים מתוך העולם שלנו, אנחנו רוצים לתת אהבה כמו שלמדנו במשפחת המוצא שלנו.

בעולמו של הגבר מתנה יקרת ערך אשר דרשה ממנו מאמץ כלכלי לא קטן, סימלה את האהבה הגדולה שלו, אולם בעולמה של האישה חפצים, יקרים ככל שיהיו, אינם ביטוי לאהבה. בעולמה, דווקא המלים החמות, ההכרה וההערכה המילולית גורמים לה לחוש נאהבת.

כשאנחנו רוצים לתת באמת, עלינו להיות מודעים לשונות שבינינו וללמוד להזין אחד את השני בדרכים שהכי עושות לצד השני את זה.

האם הנתינה שלי היא מה שהייתי רוצה לקבל או מה שאני יודע שבן/בת הזוג רוצה לקבל?

פעמים רבות השפה שבה אנחנו למדנו לקבל ולתת אהבה בבית ילדותנו, היא השפה שאיתה אנחנו באים לקשר, אך לא תמיד היא השפה שבאמת מזינה את בן הזוג שלנו.

האם אני מקפיד לתת גם לעצמי?

נתינה לעצמי היא הקרקע הבריאה לנתינה לאחר. כשאדם לא נותן לעצמו הקשבה פנימית, כבוד לרצונות ולצרכים, הנאות וחוויות ממלאות, מרחב אישי וזמן לעצמו, הוא הופך אט אט לממורמר וטעון. פעמים רבות מבלי לשים לב הוא יפתח כעס וטינה כלפי בן/בת הזוג, בעיקר אם הם מאפשרים לעצמם את מה שהוא לא נותן לעצמו. כשאדם מאפשר לעצמו ליהנות ולהזין את עצמו כאדם ולא רק כבן/בת זוג או כהורה, הוא חש מסופק ופנוי יותר לנתינה לבן הזוג ולמשפחה בכלל.

האם לתת לאחר אומר למחוק את עצמי?

ישנו הדפוס הזה של אדם שנותן לאחר עד כדי מחיקה עצמית. אדם שלא יודע להגיד "לא" ועובר את הגבולות של עצמו. כשאדם נותן באופן הזה הוא למעשה לא באמת רואה את עצמו וגם לא את האחר.

מול דפוס שכזה מתחילים לעלות מהר מאוד תחושות אשמה של הצד המקבל, כעס פנימי של הנותן, אכזבות שנובעות מציפיות לנתינה בתמורה ועוד.

נתינה בריאה לאחר איננה ביטול עצמי, היא נתינה שרואה גם אותי וגם אותו, היא נתינה שמכירה בכך שכל אחד הוא אדם בפני עצמו, אדם עם צרכים, רצונות, רגשות, מחשבות ועוד.

האם לקבל זה בעצם גם לתת?

ולבסוף, נתינה מגיעה בהמון דרכים וצורות, בפרגון, בהערכה, במילה טובה, בתמיכה רגשית, בחום ומגע, בהתייחסות דווקא למה שנראה כברור ומובן מאליו, בהתחשבות ההדדית וברצון לתת מהלב.

איך תתנו ולא תפגעו?

1.תנו לעצמכם כבוד והקשבה פנימה - שימו לב למה שנחוץ לכם, מה עושה לכם טוב, מה גורם לכם לחוש נאהבים, הקשיבו לגבולות שלכם, למה מתאים ומה לא מתאים לכם. עצם הנכונות להקשיב לעצמכם ולכבד את עצמכם היא חשובה מאוד!

2.תייצרו לעצמכם זמן זוגי לדיאלוג, שתפו אחד את השני בתחושות, בצרכים, בניואנסים הדקים שעושים עבורכם את ההבדל. למרות שבכולנו קיימת הכמיהה הפנימית שבן הזוג שלנו ינחש אותנו, הרי שזו לא באמת כמיהה ריאלית והגיונית למימוש. כבר אמרנו שאנחנו עולמות שונים עם שפות שונות ולכן עלינו לעזור אחד לשני לכוון את הנתינה כך שבאמת תזין כל אחד.

3.דברו על דרכים מגוונות לנתינה, אל תתמקדו רק במה שלא נעים לכם ואתם צריכים אחרת בקשר, אלא דווקא באיך אתם מכניסים לתוך הקשר מחוות של אהבה ונתינה אחד לשני בכל מיני דרכים. שבו יחד וכתבו לעצמכם רשימה של כל מה שאפשר להעניק אחד לשני ויעשה לשניכם טוב.

4.שאלו את עצמכם בתחילת כל יום: איזה דבר אחד אני הולך לתת לעצמי היום שיעשה לי טוב ויזין אותי? זה יכול להיות מדיטציה, קריאת כמה דפים מספר טוב, חיבוק ארוך עם בן הזוג, 20 דקות של שקט עם עצמכם, פעילות ספורטיבית וכו'. העיקר שתבחרו משהו אחד שאתם עושים למען עצמכם היום.

5.לאחר מכן שאלו את עצמכם: מה אני הולך לתת לבן הזוג שלי היום שיעשה לו טוב? ואחרי שתחשבו על משהו, חישבו על הרעיון שלכם מהעיניים שלו ותבחנו האם זה משהו שבאמת יזין אותו ומתאים לו.

6.בסוף כל יום, לפני השינה תאמרו אחד לשני משהו שהערכתם היום בעצמכם ומשהו שהערכתם בבן הזוג. נתינת תשומת הלב שלכם אל ה"יש" והטוב שבו ובכם מחזקת את הקשר ומעצימה את הצמיחה.

בשורה התחתונה כדאי לזכור: כששניים נותנים זה לזו - שניים מקבלים, כשכל אחד עסוק במה הוא מקבל ולא מקבל - אף אחד לא מקבל!