צבעי פנדה או עיפרון: להכיר את הילד דרך כלי הכתיבה

ציורי ילדים הפכו לכלי נפוץ בטיפולים ריגשיים, אם בעבר המטפל היה מדייק את שיטת הטיפול באמצעות שיחות עם האם, בני המשפחה והילד עצמו, היום הציור משמיע את "קול" הילד בצורה האובייקטיבית והנקייה ביותר. הילד לרוב מצייר את הקושי וגם את הדרך לפתרון מנקודת המבט והצרכים האינדיבידואלים שלו.

 

לציור יש משמעות - ללא ספק, אך גם לכלי הנבחר.המבחר ענק - צבעי פנדה, טושים, צבעי עפרון וצבעי גואש. כל אחד מהם מעורר ומספק חוויה אחרת ויעיד על תכונות שונות:

 

עפרון: כלי עדין, אם מפעילים עליו לחץ חזק מדי החוד ישבר. העיפרון מאפשר יכולת דיוק גבוהה יותר בגלל האפשרות למחוק ולתקן, לכן ילדים אשר באופן מובהק מעדיפים לצייר בעיפרון, יהיו ילדים עדינים, רגישים, בעלי יכולת לתכנן את הציור, או מנגד כאשר הציור נעשה ברמת חריטה או בעל מחיקות מרובות יעיד הדבר על צורך עז בשליטה, נוקשות, הסתגלות איטית.

טושים: כלי אשר מאפשר רמת דיוק גבוהה, עם רמת ליכלוך נמוכה  ולכן יעיד  על ילד שניקיון הוא אחד מהערכים העליונים אצלו וכן על שאיפה לדיוק (ולשליטה). הטוש אינו חושף את רמת הכניסה (מבחינת עומק) אל הדף, דבר המעיד על חוסר בשלות לחשיפה ריגשית, כלומר, מדובר בילד מופנם שיחשוף רגשות לאט ובהדרגה.

 

צבעי פנדה: כאן אנחנו כבר נכנסים לקטגוריה של צבעים (פנדה, גואש, מים) שילדים ממש אוהבים ואמהות קצת פחות.

 

צבעי פנדה הם הם כלי הרבה יותר תחושתי, ניתן למרוח אותם ולהתלכלך, מה שמאפשר להביע איתם כעס ואגרסיות. הדיאלוג עם הלכלוך למעשה מעיד על דיאלוג עם הרגשות השלילים כאשר מופקת הנאה,  ואין לחץ או חרדה מהליכלוך- משמע ההתמודדות עם הרגשות המלוכלכים והשליליים היא בריאה.  לא מתעלמים מהם והם מקבלים ביטוי והתיחסות בריאה. כאשר מתקיים לחץ מהליכלוך משמע הדיאלוג עם השלילי מפעיל את האשמה, "אוי התלכלכתי" , "אוי ליכלכתי", יעיד הדבר על ילדים שמשתדלים לעמוד ברף הציפיות מהסביבה.

 

עם צבעי הפנדה אפשר גם לעבוד בשכבות של צבע על צבע, ילד שמעדיף לעבוד בשיטה זו למעשה אינו בשל לחשיפה של רגשותיו, הוא סגור ומופנם יותר מהממוצע.

 

צבעי גואש: צבע זה נחשב למלך התחושתי. הוא מעודד להתעסק, לחוש להרגיש ולמרוח. כאשר אנו עדים לדף מוצף בצבע (שכבר כמעט ונקרע) יעיד הדבר על ילד שחווה הצפה ריגשית, לילדים אלו גם תהיה הנטייה למתוח את הגבולות ואת הסביבה לנקודות הקיצון.

 

***הכותבת היא מירב יחזקאל סילביאנו גרפולוגית מומחית ומפענחת ציורי ילדים (בשיטת מיכל וימר).