הילד שלכם יוצא מהארון – איך תעזרו לו?

מאור, נער בן 16, אינטליגנטי ויפה תואר ממרכז הארץ, הגיע אלי לטיפול בעקבות קשיים חברתיים, תחושות עצב, בדידות ודימוי עצמי נמוך. הוא סיפר כי הוא מתקשה ליצור קשרים חברתיים משמעותיים עם בני כיתתו, מרגיש שונה, לא שייך, מאוד פגיע ונוטה לבכות בקלות.

 

לאחר מספר מפגשים מאור חשף בפניי כי תחושת השונות שלו נובעת מכך שהוא מוצא את עצמו נמשך לבנים, למרות שבעבר היה מאוהב בידידה טובה שלו. הוא חש בלבול רב לגבי נטייתו המינית, ואף תיעב את עצמו בשל משיכתו לבנים. הוא לא שיתף אף אחד מבני המשפחה בתחושותיו, מאחר וחש בושה גדולה וחשש כי הוריו ואחיו לא יקבלו זאת. בקול חנוק סיפר לי כי הוא משוכנע שאביו יתאכזב ממנו  ומכך שהוא לעולם לא יהיה הבן לו פילל, כזה "שמשחק כדורגל".

 

נערים ונערות רבים חשים מצוקה נפשית קשה כאשר מתעוררת אי בהירות לגבי הנטייה המינית שלהם, או כאשר הם מגלים כי הם נמשכים לבני מינם (נטייה הומוסקסואלית) או לשני המינים (נטייה ביסקסואלית). לא פעם המצוקה נוכחת הרבה לפני גיל ההתבגרות, כאשר ילד מרגיש שהוא שונה מהחברים ומהחברות שלו, אך נוצר בתוכו את הסוד הנורא והמפחיד מחשש שהוריו האוהבים והתומכים יפסיקו לאהוב אותו, וחבריו ילעגו לו וידחו אותו.

 

החיים בצל הסוד לעיתים קשים מנשוא. הילד חושש שסודו יתגלה והוא ישלם מחיר כבד על כך, ולכן מסתגר ומתרחק, מה שמותיר אותו מבודד, פגיע ואף הופך אותו למטרה נייחת לעלבונות והשפלות בכיתה ובחצר בית הספר.

 

הכל מתעצם בגיל ההתבגרות

גיל ההתבגרות, בד בבד עם שינויים גופניים, הורמונליים, קוגניטיביים ורגשיים מואצים, אף מגביר את המצוקה סביב העניין. אחד האתגרים המרכזיים בגיל זה הינו גיבוש הזהות המינית. המתבגר או המתבגרת נושאים תחושות של בושה ואשמה בשל חוסר קבלה עצמית ("משהו אצלי דפוק"), חששות מחוסר קבלה מצד המשפחה ("הורי יתאכזבו ממני, יתביישו בי"), חשש מפגיעה והשפלות חברתיות, וחששות לגבי ההשלכות לעתיד ("לא אתחתן ואגור בבית פרטי עם 2.3 ילדים וכלב").

 

תחושות אלה, לצד הסודיות והנטייה להסתגר ולא לשתף איש,  יוצרים מצב של מעין סיר לחץ ללא שסתום שמווסת את הלחצים. נתונים שנאספו ממתבגרים רבים במצב זה מצביעים על כך שהם  נמצאים בסיכון מוגבר לדיכאון, חרדות, ואף התנהגויות של פגיעה עצמית ואובדנות. שיעור הנסיונות האובדניים בקרב בני נוער אלו הוא הגבוה ביותר מבין בני הנוער באוכלוסיה הכללית ועומד על יותר מפי שניים לעומת בני הנוער ההטרוסקסואלים.

 

 

מה בני נוער לומדים על מיניות מהמדיה?

ילדינו חיים בעידן רווי מיניות ומסרים מיניים בוטים. מספיק לצפות בקליפים המשודרים ב-MTV, או אפילו לצפות בפרסומות המשודרות בערוצי הטלוויזיה המסחרית בשעות בהם צופים ילדים. המרחב האינטרנטי פרוץ עוד הרבה יותר. לא פעם פולשים למסך המחשב תמונה או סרטון מיני בוטה בעוד הילד גולש באתרי אינטרנט. ילד או ילדה המבקשים לצפות בסרט מצויר עלולים להעלות בחכתם סרט פורנוגרפי. תגובות ההורים בדרך כלל כוללות איסורים ואזהרות, אך לא הסבר על יחסים בתוך הקשר של חיבה ואהבה לעומת הפרקטיקה המינית המופגנת בבוטות.

השיח אודות מיניות בריאה דל ואף חסר. לקראת גיל ההתבגרות, לרוב עורכים ההורים שיחות "אזהרה" מפני התנהגות מינית לא הולמת, בנוסח: "תזהר לא להכניס אותה להריון" או "תשמרי על הכבוד שלך". ההצפה בתכנים המיניים מחד, והיעדר שיח פתוח ורציף עם הורים ואנשי חינוך מאידך, מותירה את המתבגר  מבולבל וחסר ידע מספק על מיניותו ועל התנהלות בתוך יחסים. המתבגר מנסה לפענח בעצמו מהי מיניות באמצעות המדיה, סרטים פורנוגרפיים ושיחות עם חברים. מטבע הדברים, מצבם של מתבגרים המבולבלים לגבי הנטיה המינית שלהם קשה עוד יותר. בניגוד למתבגרים הטרוסקסואלים המקבלים אישור חברתי לגבי מיניותם, חוששים חבריהם הלהט"בים (לסביות, הומסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים) מדחייה, מרגישים חריגים ונותרים לבד ללא מבוגר שילווה ויתמוך בהם בתהליך המורכב הזה.

בשנים האחרונות קיימת מגמה של שינוי ופתיחות כלפי להט"בים, ואף ישנם סלבריטאים רבים  ש"יוצאים מהארון" ומהווים מודל לחיקוי עבור נוער להט"בי. אנו עדים לנוכחות של להט"בים גם בטלויזיה בלב הפריים טיים, בתוכניות ריאליטי כמו "האח הגדול" ובסדרות טלויזיה פופולריות כמו "משפחה מודרנית" ו-Glee"". זאת הזדמנות פז עבור בני נוער להתוודע מקרוב לדמויות להט"ביות, להכיר מקרוב את סיפור חייהן, ובאופן טבעי, לפתח אמפטיה וסימפטיה כלפיהם. זה מאפשר להם לראות להט"בים כבני אדם, על כל המורכבות האנושית שלהם, כאנשים בעלי כשרונות, תכונות, אופי, איכויות והתמודדויות, שאינם מוגדרים רק על ידי העדפתם המינית, ולהיפטר מחשיבה סטריאוטיפית בכל הקשור לנושא.

 

עם זאת, רובנו מנותבים באמצעות המסרים המתקבלים בבית ובחברה לבחור בבן/בת המין השני כפרטנרים מיניים ורגשיים. יתרה מכך, להט"בים מוצגים לא פעם כטיפוסים משונים, בודדים, שלא מצליחים לנהל חיים "נורמליים". רוב הילדים מוקפים במסרים של תרבות הטרוסקסואלית: סרטי קולנוע ושירי אהבה שנועדו לזוגות הטרוסקסואלים, ואימג'ים של זוגות הטרוסקסואלים שמתהלכים יד ביד ברחוב או יושבים על ספסל.

 

במשפחות או חברות מסוימות משיכה מינית הומוסקסואלית אף נחשבת כסטייה או מחלה, וישנו איסור לגביה. שימוש במילה "הומו" עדיין צבוע בתווית שלילית בקרב ילדים ובני נוער רבים. אם הזדמן לכם לבלות במגרש המשחקים של בית ספר יסודי, אתם עלולים לשמוע קריאות כמו: "יא הומו, אתה לא יודע למסור כדור."  המילה "הומו" עדיין משמשת כמעין קללה, תווית שמייצגת התנהגות לא "גברית", ללא מסוגלות גבוהה ובעלת גוון שנועד לבייש, להקטין את האחר ולהציגו כ"סחורה פגומה".

 

 

אמא, אבא, צאו מהארון!

ישנם הורים המגיבים בקבלה ותמיכה מלאה עם גילוי דבר הנטייה המינית השונה של בנם/בתם, וזאת בניגוד למחשבות הקטסטרופליות המקדימות של הנער או הנערה. לעומתם, הורים רבים עוברים טלטלה רגשית. הם מתמודדים עם תחושת כישלון, התנפצות החלום על הילד או הילדה ה"מושלמ/ת", תחושות בושה, חשש מתגובות הסביבה ("איך יגיבו סבא וסבתא?"), חרדות שמונעות מסטריאוטיפים לגבי ההתנהלות במרחב הלהט"בי (יחסי מין בחדרי שירותים ובגינות עם פרטנרים מרובים) ותחושת אשמה על כך שאופן הגידול של ילדם השפיע על הנטייה המינית ("עטפנו אותו בצמר גפן" או "היא גדלה ללא אב").

 

אין תמימות דעים מצד חוקרים לגבי האופן בו מתגבשת הנטייה המינית של האדם, אך התפיסה הרווחת היא, כי היא מושפעת מגורמים גנטיים, ביולוגיים, פסיכולוגיים ותרבותיים. חשוב להדגיש כי נטייה מינית אינה ניתנת לבחירה, אלא היא מסע של בירור וגילוי. אף נערה או נער לא ערכו טבלאות "בעד ונגד", ובחרו באופן נבון ומושכל להימשך לבני המין השני. קל וחומר, כאשר נטייה מינית הומוסקסואלית סובלת מדימוי שלילי. כיום מתייחסים לנטייה מינית כאל רצף ולא באופן דיכוטומי - "הומו" או "סטרייט". הרצף נע מקצה אחד של משיכה מינית הטרוסקסואלית בלעדית, דרך משיכה מינית לשני המינים ועד הקצה השני של נטייה הומוסקסואלית בלעדית. גם אם נטייה מינית התגבשה והוכרעה, היא עשויה להשתנות במהלך החיים.

 

זה מתחיל כבר בגיל הרך - איך יוצרים רשת ביטחון?

תפקידינו כהורים לסייע ולתמוך בילדנו המתבגר על מנת לצלוח בשלום את האתגר הטמון בגיבוש הנטייה המינית המתחיל הרבה לפני גיל ההתבגרות.

 

כבר בגילאים מאד צעירים, ילדים מגלים סקרנות מינית טבעית, עוד בטרם היותם מודעים לכך. ילד שהוריו מגיבים בקבלה, באהבה ובהנאה כלפיי גילויי מיניות, הוא ילד שצרכיו הרגשיים מקבלים מענה טוב, והוא יתפתח לבוגר בעל קבלה עצמית ותחושת ערך.

 

לעומתו, ילד שהוריו חשים מבוכה, כעס או גועל סביב העניין, בין אם על רקע  קושי אישי שלהם סביב מיניות ובין אם על רקע תרבותי, יעבירו מסר משתיק, שמטרתו להדיר את גילויי המיניות. הורים עלולים להגיב באמירה משתיקה ("אצלנו בבית לא מדברים על דברים כאלה"), להגיב בכעס כאשר ילד נוגע באבריו האינטימיים ולדרוש ממנו לפסיק זאת לאלתר, ואף להעניש אותו על כך. לא מפתיע שהילד יחוש מבוייש ואשם כלפי המיניות שלו עצמו ואולי כלפי מין בכלל.

 

לעומתו, הורה שמספק לילדו מרחב להתנסויות וסקרנות טבעיים מאפשר לילדו להפיק הנאה מגופו, מאשר את התחושות, מנרמל אותם באמירות כמו "גם ילדים אחרים נהנים מלגעת בגופם". לצד זה, חשוב לקיים שיח על גבולות: מה עושים במרחב הציבורי, בסלון, לעומת החדר הפרטי. יצירת מרחב כזה מכשירה את הקרקע לקבלה עצמית, התנהגות מינית בריאה ופתיחות בנוגע למיניות ושיח על מיניות.

 

לעיתים המצב מורכב אף יותר. ילד זקוק לקבל אישור אהבה לכל הצדדים המתעוררים בו, ולעיתים הורים מתקשים לספק זאת. ראו לדוגמא את עדו, ילד בן 5, שבזמן משחק משותף מתפעל מיופייה של אמו ואומר לה "אימא, את הכי יפה בעולם!". אמו "נמסה" מיד, מאמצת אותו אל ליבה, ואומרת לו "כמה אני אוהבת אותך, אתה המאהב הקטן של אמא." בעוד האם מתרפקת על גילויי האהבה של בנה וסביר להניח שתגיב באופן דומה כלפי מקרה דומה עם בתה, הדברים שונים מאוד בגזרת האב והבן. עדו, הומוסקסואל בן 25, סיפר לי בעיניים מלאות עצב על זכרון שמלווה אותו. באחד הערבים כשהיה בן שש, אביו חזר הביתה מהעבודה ומצא אותו לבוש בשמלה של אחותו. עדו עדין זוכר את מבטו המזועזע של אביו. אביו אמר כי הוא שכח משהו במכונית. עדו נותר מבולבל ומבויש. בהמשך חש לא פעם כי אביו מתרחק ממנו ודוחה גילויי חיבה, והוא  נותר מבולבל ופגוע, מנסה להבין מה עשה לא בסדר.

 

עדו הבין כי אם הוא רוצה לזכות באהבת אביו הוא חייב להסתיר ואף למחוק מחוות והתנהגויות מסוימות. כמו ילדים אחרים, הוא חי עם תחושת הסוד הנורא בקרבו, בלי אף מבוגר שיסביר לו את המתרחש בתוכו וייתן לו תחושה שהוא מקבל אותו ואוהב את כל החלקים בו. בעוד אביו ניסה להעביר לו מסר אודות כיצד גברים אמורים להתנהג, עדו פיתח תחושה שמשהו בו פגום, ולרוב היה מסוגר ובודד והתקשה ליצור קשרים חברתיים.

 

מלכודת נוספת להורים היא מסרים בדבר התנהגות "נשית" או "גברית " מקובלת. ילד שרוצה ללבוש שמלות ולשחק בבובות וילדה שנהנית לטפס על עצים ולשחק כדורגל עלולים למצוא את עצמם מכונים בכינויי גנאי, לזכות במבטים נוקבים, הערות ציניות או השפלות מצד חבריהם. הורה שחש בושה או יחשוש מעלבונות של קבוצת השווים כלפי ילדו ינסה לעזור לילדו לוותר על התנהגויות אלו.

 

 

הורים - איך תעניקו תחושת בטחון וקבלה לילדים שלכם?

-צרו אוירה מקבלת לאורך השנים.

-הקפידו על מסרים מקבלים בזמן הישיבה בסלון המשפחתי. שעת הצפייה בטלוויזיה מהווה הזדמנות נהדרת להעברת מסרים של פתיחות לגבי נטייה מינית, והתייחסות טבעית כלפי הומואים ולסביות. ביטויים נוסח "היא מגעילה אותי", "זו מחלה" ו"זה מנוגד לטבע" משיגים את התוצאה ההפוכה.

-הימנעו מביטויים המתייגים התנהגות "נשית" או "גברית" באופן שלילי כאשר היא מופיעה בבני המין השני, למשל - "הוא נוהג כמו מתרומם", "אתה רץ כמו דוגמנית", "היא מתלבשת כמו בן", "יש לה זרועות של מתאגרף".

- אחים ואחיות נוטים להגיב בעוינות, הקנטות ואלימות כלפי המתבגר הלהט"בי  כדי "לנרמל" אותו ולהשיבו "לדרך הישר." תפקיד ההורים מחד לעזור לאחים להתמודד עם רגשות כמו בושה ודחייה כלפי אחיהם, ומאידך ליצור אווירת מוגנות עבור המתבגר הלהט"בי.

- מתבגרים זקוקים להכרה בנטייה המינית ואהבה ללא תנאי מצד ההורה. אלו מאפשרים בניית חוסן נפשי ומפחיתים באופן משמעותי סיכון רגשי, סודקים את מעטה הסודיות והבושה, ומאפשרים להורה להיות זמין ותומך עבור ילדו. לצורך זה מומלץ לפנות לטיפול משפחתי ו/או הדרכה הורית שיסייעו בהתמודדות עם הרגשות והעמדות בתוך המשפחה.

- חשוב להבין שלכל אחד יש דרך ייחודית במסע לקבלה עצמית ולכן יש לכבד את הקצב של המתבגר ולא ללחוץ על המתבגר לצאת מהארון או לחילופין לנסות למנוע ממנו יציאה מהארון.

 

טיפים למתבגר

המפתח לחיים מאושרים, מספקים ושמחים הוא קבלה עצמית. להיות להט"ב כרוך גם באנרגיית שמחה והנאה ולא רק באתגרים. זה אמנם חלק חשוב במי שאתה, אך לא הדבר הבלעדי שמגדיר אותך.

אל תישאר לבד - מצא מקורות תמיכה. זה יכול להיות במשפחה או חברים.

 

קשב לקצב - היה קשוב לעצמך. אמנם ה"ארון" לרוב חשוך ומחניק, אך אין מועד "נכון" ליציאה מהארון. זה מסע שמתחיל בעצמך ובכוחות התומכים שתצליח לגייס.

 

עור של פיל- אם החלטת לשתף מישהו בהתלבטויות, קח בחשבון שאנשים לא תמיד מבינים ומגיבים באופן אוהד וזקוקים לזמן כדי לעבד את המידע. אל תיתן לתגובות לרפות את ידיך.

טיפול רגשי- טיפול שייסע לנרמל את התחושות, לקבל את החלקים השונים בתוכך ולצייד אותך בכלים לויסות רגשי והתמודדות יעילה עם המסע הארוך .

תמיכה קבוצתית ומסגרות חברתיות- מפגש עם בני נוער המתמודדים עם סיפורי חיים דומים סודק את ההנחות שאני מוזר, שונה והיחיד שמתמודד עם בעיה כזו, מהווה תמיכה ומספק כלים להתמודדות יעילה למול מסרים של אי קבלה.

 

כתובות לסיוע:

• תהל"ה- תמיכה להורים להומוסקסואלים, לסביות, בי וטרנסקסואלים: http://www.tehila.org.il/
• איג"י- ארגון הנוער הגאה: http://www.igy.co.il/content/index.html
• חוש"ן- מרכז החינוך וההסברה של הקהילה ההומוסקסואלית, לסבית, בי וטרנסקסואלית: http://www.hoshen.org/

הכותבת היא בת חן סמל, פסיכותרפיסטית, מטפלת משפחתית וזוגית, מדריכת הורים ויועצת חינוכית

לעמוד הפייסבוק