איך מכינים ילד לניתוח?

הרופא נתן לכם את אבחנתו והמליץ על ניתוח. לפני שאתם רצים לאינטרנט וצוללים לאינסוף אינפורמציה, עליכם לא רק לשמוע, אלא בעיקר להקשיב לדבריו של הרופא. הוא מצדו יצייד אתכם במידע הרלוונטי ביותר עבורכם ויסנן את הפרטים שלא יועילו לכם. בעידן הנוכחי המחסור בפילטרים עלול להיות לרועץ. פורומים רבים מושכים קהל בעזרת מידע מתובל ולא רלוונטי שנועד לשכנע על ידי הפחדה, בזמן קריטי שבו עליכם להישאר רגועים. לכן, אל תהססו לפנות לרופא עם כל שאלה שעולה לכם.

 

לפני הניתוח

לעיתים כשמדובר בניתוח, הורים רבים נוטים להתווכח בינם לבין עצמם ובינם לבין הרופא על המשך הטיפול. לא פעם הילד נמצא בטווח שמיעה והוא קולט יותר את טון הדיבור מאשר את הנושא עליו אתם משוחחים. מדובר במעורר החרדות האולטימטיבי. מילים כמו 'בדיקת דם', 'בית חולים' ו'ניתוח' מעלות אצל הילד באופן טבעי אסוציאציות כואבות ולא נעימות. בדיוק כפי שלא מומלץ לריב מול הילדים, כך כדאי לנהוג גם במקרה הזה. המתינו שהילד ילך לישון ודברו על כך בשקט וברוגע.

משמעות הגיל

גילו של הילד קובע בעצם את הנגשת המידע ואת הדרך בה יש ללכת. לפעוטות בני שנתיים - שיחות מקדימות, הסברים מפורטים והכנה מראש - פחות רלוונטיים. במקרה כזה הגישה שבה מומלץ לנקוט היא בעזרת תמיכה, ליטופים ונשיקות.

 

ככל שהגיל עולה, כך צצות גם השאלות ונחשפות החרדות - 'האם יכאב לי?', 'כמה זריקות אקבל?', 'מה עושים לי?' וכדומה. כאן אין טעם לייפות את האמת בדיוק באותה מידה שאין לחשוף אותה בשלמותה. ניתן להנפיש את המושגים הרפואיים ולדבר במושגים אותם הילד מכיר מעולמו.

 

ילדים בוגרים יותר מפתחים פחד שקשור לשלמות הגוף וחרדות ממשיות בנושא מוות. כאשר הרופא מזהה את החשש הזה במהלך שיחה עם המטופל ניתן להחליף את המילה 'ניתוח' ב'טיפול בהרדמה', להסביר לו שזה אכן לא נעים וקצת יכאב, אבל כל זה קורה בזמן שהוא ישן וכשהוא יתעורר הכל כבר יהיה מאחוריו.

 

הכנה מוקדמת

כיממה לפני הניתוח מומלץ להורים לבצע מטלות מוקדמות במטרה להכין את הילד כמה שיותר טוב לטיפול. יש לדבר על כך בבית בפתיחות ולא להסתיר את העובדה כי הגיע 'יום הדין'. כדאי לעבור עם הילד שלב אחר שלב של מה צפוי לו למחרת. להסביר לו כי עליו להיות בצום, כי הוא נכנס לטיפול בהרדמה וכשיתעורר הוא ימצא את ההורים שלו לידו. יש לחזור על כך כמה וכמה פעמים, מה שירגיע את הילד ויעזור לו להבין שמה שאמרו שיהיה זה בדיוק מה שיקרה בפועל.

 

ביום הניתוח

שימו לב להבעות הפנים שלכם ונסו לשלוט בהן. פנים מפוחדות, קמטי דאגה או עיניים מצועפות משדרים לילד שאתם בעצמכם חוששים. מתנו את הדרמה שמתחוללת בלבכם, הימנעו מלבכות ליד הילד והכי חשוב - נישמו עמוק. התפקיד שלכם הוא לשדר רגיעה כי זה, יותר מהכל, משליך על הילד. מאוחר יותר כשהילד רדום אתם יותר ממוזמנים לשחרר את כל הלחץ ולפרוק את התחושות.

 

החשש הגדול

אין עוררין על כך שהשיחות המקדימות, הליווי הצמוד וההכנה הנפשית יעזרו לילד להבין טוב יותר לקראת מה הוא הולך, ובדרך לשם גם לעכל את המידע, אך יש לקחת בחשבון שכל זה עלול להידחק לשולי ההיגיון ברגע שהוא נכנס לחדר הניתוח. מדובר במקום חדש, עמוס במסכים, מנורות המפיצות אור בוהק ונוכחות של צוות רפואי אותו הילד מעולם לא פגש לפני כן. הדמיון של הילד עובד שעות נוספות ולעיתים ההרגשה דומה לכניסה לחדר קרבי מלא ב'תחמושת' רפואית. מאחר והפנים היחידות שהילד מכיר הן של הוריו והרופא המטפל, יש לגייס את כל הכוחות, לעטוף אותו בחום ולתת דגש על המגע האנושי. שקט נפשי הוא ההרדמה הטובה ביותר. וכשברקע, על אחד המסכים, מופיע קטע קצר מהסרט 'מניונים' הילד שוקע בשינה עמוקה כשהוא שליו ובטוח שהכל יהיה בסדר.

 

 

אחרי הניתוח

אהבה ממבט ראשון

כשהילד יוצא מהניתוח אל חדר ההתאוששות, התגובה הראשונית שלכם היא שקובעת כיצד הוא יזכור את הטיפול. אל תשכחו שהערנות מגיעה לילד בהפתעה. הוא, מבחינתו, ישן המון וכעת מתקשה להתעורר. אל תחששו לגשת אליו ואל תתעלמו מהמצב בו הוא נמצא. זה לא קל לראות את היקר לכם שוכב חסר אונים על המיטה, מטושטש מההרדמה וכואב. השתדלו שלא להירתע מהסיטואציה והראו לו שהשד לא כל כך נורא. לטפו ונשקו אותו יותר מהרגיל והעניקו לו חום ואהבה. וותרו על מבט מרחם והביטו אליו במבט מנחם האומר כי אתם מזדהים אתו. הילד מרגיש וזוכר הכל והוא יתנהג בהתאם למה שאתם משדרים לו.

 

חשיבותו של המגע

דברו פחות בעזרת מסכים ותנו למגע האנושי משקל כבד. הורים רבים רגילים להרגיע את הילד או להשכיח ממנו את הכאב על ידי סדרת ילדים בטלוויזיה או סרטונים מצחיקים בניידים. כאן, אין להסחת הדעת מקום ואין שום דבר שמתחרה עם הבעת האמפתיה הפיזית של ההורה. אתם צריכים להיות כל כולכם עם הילד, בדיוק כפי שנהגו בעבר, הרבה לפני המצאת המאה ה-21.

 

לסיכום, הטיפול לא מסתיים בחדר ההתאוששות, אלא כאשר הילד מגיע לביקורת וניתן להיווכח בוודאות שהכל עבר בשלום. השקט של ההורים ושיתוף הפעולה עם הצוות הרפואי הוא חיוני לצורך בריאותו של הילד.

 

***הכותב הוא, ד"ר משה חייצ'יק, מומחה אף-אוזן-גרון ילדים וכירורגיית ראש-צוואר, במרכז א.ר.ם באסותא ת"א