בעד ונגד: קורסי הכנה לכיתה א'

בעד
נגה בירן, מדריכת הורים ומנחת קבוצות הורים

המעבר מארגז החול בגן הילדים אל ספסל הלימודים בכיתה א' הוא שלב התפתחותי מאתגר בחיי הילד, והוא נדרש לעמוד במשימות מורכבות ומאתגרות. מכאן שיש חשיבות עליונה לכך שהילד יגיע ערוך ומוכן לכיתה א'. כדאי שיתחיל את לימודיו כשהוא מכיר כל את האותיות ומוכן לקראת לימוד הקריאה.

אילו חיינו בעולם אוטופי, אזי מערכת החינוך היתה דואגת לילדים בצורה מיטבית. ואולם מהכרותינו את מצבה של מערכת החינוך הישראלית, נדמה שזה כמעט מתחייב להקדים ולשלוח את הילד לקורס הכנה לכיתה א'.
מיד עם תחילת הלימודים הילד נדרש להתמודד עם חומרים ברמה גבוהה, באווירה של תחרות גדולה ושל מערכת מלחיצה. הכיתות בישראל צפופות עם מספר גדול של ילדים והמורה לא תמיד מספיקה להגיע לכל ילד.
אחת המטרות של קורס ההכנה היא למנוע מצב בו הילד יתחיל את לימודיו עם פערים התחלתיים, שסביר כי יגרור לאורך 12 שנותיו כתלמיד בית ספר.

בקורסי ההכנה שואפים להציב את הילד בנקודת פתיחה טובה שתאפשר לו להצליח בלימודי בית הספר על אף ולמרות האילוצים הקיימים במערכת החינוך. זה נעשה גם מתוך רצון שהילד יחווה חוויה של הצלחה עם דימוי עצמי גבוה.
השתתפות בקורס הכנה לכיתה א' מרככת את המעבר למסגרת החדשה והשונה שבה יש דרישות, חוקים ומטלות שכמעט כולם חדשים לו, וזה כולל גם מפגש עם ילדים חדשים בכיתה ומפגש עם ילדים מהכיתות הגבוהות בחצר ובמסדרונות בית הספר.

בשוק פועלים קורסי הכנה שונים, למשל חוג שמתקיים לאורך כל השנה בגן חובה, או קורס שנערך בחופש הגדול לפני העליה לכיתה א'.

בחלק מהם עובדים על הצד הדידקטי: לימוד אותיות, קריאה כתיבה וחשבון. ויש גם קורסים חווייתים המותאמים לצרכי הילד, בהם הלימוד אישי וחווייתי. עובדים גם על הפן החברתי והרגשי, מלמדים את הילד להתמודד עם אחריות ותסכול, לשלוט בתגובות, לשבת בשקט, להקשיב, לדעת שהוא אינו במרכז.

 

כמובן, יש ילדים שאינם זקוקים לקורס ההכנה ואל להורים להיכנס ללחץ ולרשום אותם לקורס, רק בגלל שילדים אחרים בגן הולכים אליו. אבל תמיד כדאי להתייעץ עם הגננת בעניין מוכנותו של הילד למעבר.

 

נגד

רוית גוטמן, מנחת הורים בכירה במכון "אדלר"

 

הכל מתחיל בכניעה של ההורים ללחץ החברתי - כשרבים מהילדים בגן משתתפים בקורס הכנה לכיתה א' גם הם ממהרים לרשום את ילדם.

המחשבה שהילד שלהם עלול להישאר מאחור מלחיצה אותם, והם מלחיצים את הילד.

אגב, לילדים בני חמש חסרה עדיין בשלות ללמידה. בגיל זה אין הלימה בין ההתפתחות הרגשית שלהם לבין הדרישות ללמוד קרוא וכתוב.

 

קורסי ההכנה מוסיפים שנת לימודים נוספת ל-12 השנים הצפויות לילד במערכת החינוך, ועוד על חשבון הגן.

לימוד קרוא וכתוב וחשבון - זהו תפקידה של המורה בכיתה א'. היא הוכשרה לכך. הקדמת הלימוד לגן חובה, למעשה, מכרסמת בתוכנית הלימודים הצפויה.

 

העובדה שחלק מהילדים מגיעים לכיתה א' עם הידע הזה יוצרת מההתחלה פערים גדולים בין ילדי הכיתה. המורה יודעת שעד אחרי החגים כל הילדים חייבים לדעת לקרוא ולכתוב, וכך קורה שהורי הילדים המתקדמים שלמדו בקורסי ההכנה, יושבים לה על הזנב שתתקדם עם החומר, בעוד שמנגד הורי הילדים 'החלשים' יותר מודאגים מהפער שנפער בין התלמידים. החל מכיתה א' הם מצמידים לילד מורה פרטי, דבר הכרוך בהוצאה כספית גבוהה, מחשש שייכשל ויישאר מאחור.

כידוע, עם כל ילד שעולה לכיתה א' עולה גם ההורה. לעתים ההחלטה לשלוח את הילד לקורס הכנה נעוצה בחוויה הטראומטית של ההורה בכיתה א' או מימיו בבית הספר.

ההורה רוצה להקל על ילדו, שלא יחווה את ההשפלה ואת חוסר האונים שהיו מנת חלקו, והוא משוכנע כי קורס ההכנה יהיה בבחינת תיקון עבורו והילד שלו יהיה תלמיד טוב עם דימוי עצמי גבוה.

בדרישה של ההורה מבנו/בתו להיות תלמיד/ה טוב/ה ש'יביא להם' ציונים טובים יש מסר בעייתי: כאילו רק בכך תלוי האושר שלו ושלהם. הילד מבין  שהוריו יאהבו אותו בתנאי שיצליח.

 

לצערי, הורים רבים טועים ומפספסים את ההכנה האמיתית הנחוצה לילד העולה לכיתה א': במקום לריב איתו שיישב ויעבוד על החוברות, טוב היה לו לימדו אותו להתארגן באופן עצמאי. שכן, לראשונה בחייו  הילד עצמאי. אמא ואבא לא בסביבה ואין עוד גננת צמודה.

 

על ההורה להנחות את  ילדו כיצד מכינים את התיק לבית הספר. ללמדו להבין את הוראות המורה בכיתה, לשמור  על חפציו  האישיים, לתרגל איתו מצבים שיעזרו לו להתמודד רגשית וחברתית בבית הספר וגם איך להתנהג בהפסקה, כיצד ליצור קשר עם חברים. והכי חשוב: להרגיע את הלחץ ולהעצים את הפן הרגשי, שהילד יידע מהם היכולות שלו. ורק אז הוא יהיה פנוי ללמידה".