קנאה בין אחים: כל הטיפים כיצד לטפל בתופעה

קנאה בין אחים היא אחד מהרגשות בעלי העוצמה המאתגרים אותנו ההורים על בסיס כמעט יומיומי.

המצוקה ההורית שיכולה להיווצר מכך גבוהה בעיקר בשל הרצון שלנו שכל הילדים יהיו שבעי רצון, ואם אפשר אז כל הזמן.

 

האמונה שהקנאה בעייתית רווחת בקרב הורים רבים והיא קשורה בין היתר בפרשנות שלנו שהילד המקנא סובל. כמו כן, יכול להיות לנו קושי להתמודד עם קולניות המחאה  או עם הביקורת המופנית אלינו בשל טענות על חוסר צדק או חוסר שוויון ( מיסטר "לאופר" ומיס "לוגן"- לא פייר ולא הוגן).

 

ניתן להגדיר את הקנאה כתחושה לא נעימה העולה כשהאחר מחזיק בדבר שבו אנו חושקים או כחוויה של נחיתות שלנו ביחס ליתרון ולעליונות של האחר. הקנאה יכולה לגרום תחושה של ריקנות,  ורצון לפגוע באחר או להרוס לו. מדובר במעין רגש של מחאה על חווית אי השוויון.

 

יש הרואים בקנאה ובתוקפנות ביטוי לרוע, אך מנגד אי אפשר להתעלם מהחשיבות שלה. בקרב בעלי חיים קנאה יכולה להוות גורם מקדם הישרדות במאבק על מזון, טריטוריה ועוד. כך למשל במקרה של דוב הפולש לטריטוריה של דוב אחר ותופס דג שבו חשק הדוב המקומי.

 

הזעם שהדבר יעלה בקרב המקומי יכול להביא להתקפה על הדוב הזר, חטיפת השלל וגירוש הפולש, דבר שבוודאי יקדם את סיכויי ההישרדות של הדוב הקנאי.

 

גם בחברה האנושית ניתן לראות את תרומתה של הקנאה כמנוע צמיחה מצוין וכוח המניע אנשים להתעלות על עצמם ולהפיק מעצמם יותר. כמו שנאמר - קנאת סופרים תרבה חכמה. כדאי להכיר בכך שלמרות אי הנעימות הקשורה בתחושות הקנאה, מדובר ברגש בריא וטבעי שטוב שיופיע במשפחה.

חשוב לפיכך שלא לראות את הילד המקנא כילד רע או קטנוני ולא כדאי לטעון באופן אוטומטי שאין מה לקנא או שמדובר בתופעה ילדותית. קנאה גם אינה מהווה סימן לכישלון הורי. ההיפך הוא הנכון. היכולת לבטא באופן פתוח רגשות שונים, כולל רגשות לא נעימים, מהווה סימן להורות טובה.

 

מעבר לכך, עבורנו ההורים ביטויי הקנאה מהווים הזדמנות לראות מה חשוב לילד ולהכיר בצרכים שלו. כך למשל ילד המקנא בתשומת הלב שאנו נותנים לאחיו, בהצלחה של האח או בצעצועים שלו, מיידע אותנו שיש לו תחושת חסך בתחומים אלה.

כל עוד מדובר בביטויים נקודתיים ולא כרוניים, ניתן להניח שאנחנו בכיוון הנכון.

 

במטרה להגיע לביטויי קנאה במינון הבריא, כדאי לנהל את הבית על פי מספר עקרונות:

 

גישה לא תחרותית

תחרות מייצגת על פי רוב גישה של משאבים מוגבלים, כשהצלחתו של האחד באה על חשבון ההצלחה של האחר. למשל - בבית שבו יש מספר ילדים אך יש מקום רק לילד חכם אחד צפוי שתהיה קנאה במי שזכה בכותרת החכם. וכך כמובן גם לגבי כותרת הילד הטוב, הילד האהוב, הילד שמגיע לו וכדומה.

גישה המדברת על הילד בה' הידיעה - הילד שהוא "הכי" חמוד, טוב מקסים וכדומה מעבירה מסר שאח אחד טוב ולכן האחר פחות.

 

באווירה תחרותית מתקבלת התחושה שההצלחה של האחד באה על חשבון האחר, דבר המעצים את הטינה בין האחים ועלול לייצר תחושות קיפוח תמידיות.

לעומת זאת, הורים הרואים את כל הילדים כבעלי יכולות וערך אבסולוטי, יוכלו להראות לילדים שהטוב נגיש לכולם, ודבר טוב שניתן לאחר יגיע במהרה גם אליך.

 

וכאן גם המקום לענות לטענה שבית תחרותי מכין ילד לחיים התחרותיים שבחוץ. ניתן לומר שההיפך הנכון. בבית לא תחרותי ילד יכול לחוות חוויה של הצלחה ודימוי עצמי חיובי, גם אם אחיו הגדול חזק או מהיר ממנו. תחושת ערך יציבה תסייע לילד להתמודד גם עם מצבים של נחיתות זמנית או אי הצלחה. הידיעה שאני "שווה" והערך שלי לא נפגע בשל ההצלחה של האחרים, תאפשר לילד להתמודד טוב יותר עם מצבי תחרות, גם במצבים בהם הוא לא בעמדה של מוביל.

 

לעומתו, ילד שמכונן את תחושת הערך העצמי שלו רק בהשוואה לסובבים אותו, עלול לפרוש מהמרוץ ברגע שאדם זה או אחר יעקוף אותו. הדבר יקשה עליו במיוחד במצבים בהם הוא מגיע למקום כטירון (למשל חוג שחייה שבו כל השחיינים בעלי ותק וניסיון של שנים) ויקשה עליו להתמיד ולהגיע להישגים. ילד כזה עלול להסיק את המסקנה המוטעית שאם אחרים משיגים אותי כנראה שאני לא טוב ועלי להימנע או לפרוש.

 

סיוע בניהול רגש הקנאה

כאשר אנו מזהים תחושה של קנאה בקרב אחד הילדים, כדאי בראש ובראשונה להקשיב לטענות הילד ללא ביקורת או כעס ולהביע צער על הסבל שלו. בהמשך ניתן לשייך את הרגש ולהסביר שהוא חש רגש של קנאה, ולהעלות השערות לגבי מקורה. למשל, לומר לילד "אתה מקנא שאני מחבק את אחיך? אבל גם לאחיך מותר לקבל חיבוק וזה לא בא על חשבונך. גם אתה יכול לבוא לקבל חיבוק. וזה שאני אוהב גם אותו זה לא אומר שאני אוהב אותך פחות". ניתן להוסיף ולומר שלעתים לא ניתן לתת לכולם את אותו דבר בדיוק באותו זמן אבל בסך הכול אנו פועלים כדי לחלק את המשאבים בצורה הוגנת.

הסבר כזה יוכל לסייע לילד להבין את רגשותיו, ובמקביל גם להבין שניתן לחלוק משאבים בין אנשים מבלי שמדובר בחוסר הוגנות או עוולה.

 

גבולות לביטויי התוקפנות

חשוב ללמד שהרגש לגיטימי, אך הוא אינו מקנה זכות לפגוע באחר. חשוב לשים גבול לביטויים של תוקפנות ולא לאפשר לאח אחד לפגוע באחר בשם הקנאה. כך למשל אם ילד חובט באחיו הצעיר שקיבל תשומת לב מההורים, או חוטף לו את המשחק שהוא קיבל יש לומר לו שמותר לו לקנא וזה בסדר אך אנו לא מוכנים שהוא יכה את אחיו. זה לא מקובל עלינו והאחד לא צריך להיות שק החבטות של האחר.

ניתן גם להציע  אלטרנטיבה לניהול הכעס. למשל "אם אתה גם רוצה משהו תבוא להגיד לנו. אתה לא צריך להכות את אחיך בגלל זה". אימון בוויסות ההתנהגות יסייע לילד להפריד בין חווית הקנאה שהיא טבעית ולגיטימית לבין ההתנהגות התוקפנית שאינה מקובלת חברתית.

 

כאן גם יש לנו הזדמנות להעביר מסר (גם אם לא במילים גבוהות) שניתן להתמודד עם רגש הקנאה על ידי שיפור עצמי, במקום לפעול בניסיון להכשיל את האחר.

 

חשוב גם שאנו ההורים נעשה בדק בית לגבי היחס שלנו לקנאה. אם נוכל להיזכר ברגעים בהם אנו מקנאים באחרים, ולקבל את התכונה הזו אצלנו, נוכל להכיל אותה בצורה טובה יותר גם כשהיא מופיעה אצל ילדנו. כי הכלל הידוע לגבי רגשות תקף גם כאן. אם נקבל את הרגשות השונים, לא נלחם בהם ולא נוקיע אותם, הם יופיעו מדי פעם אך גם יחלפו. כדאי לפיכך לשתף את הילדים ברגשות שלנו, לספר להם על מצבים בהם אנו חשים קנאה ולהראות להם כיצד אנו מתמודדים עם רגשות אלה. בכך נעביר להם מסר שמדובר בחוויה נורמאלית שטבעה לבוא ולחלוף והעיקר - שהם לא לבד במערכה.