נפתלי יכול לחכות: מתי כדאי לגמול ילד מחיתולים?
גמילה מחיתולים לפני הזמן יכולה לגרום נזק והזמן הנכון לגמילה משתנה מילד לילד. מתי כדאי לגמול ואיך עושים את זה נכון?
אחד משלבי ההתפתחות החשובים של ילדינו הוא העצמאות והשליטה ביציאות. זהו ללא ספק שלב שאת התזמון שלו רובנו זוכרים כמעט כמו את הצעד הראשון.
גם בנושא זה קיימים מיתוסים רבים ומידע שגוי רב "מסתובב" בין ההורים, הגננות ובאינטרנט.
השליטה בסוגרי הגוף היא תהליך התפתחותי נוירולוגי שכולל הבשלה של מערכת העצבים של הילד והוא מתרחש בין גיל שנתיים וחצי לגיל שלוש שנים אצל מרבית הילדים. בתהליך זה המוח קולט אותות משלפוחית השתן והמעי הגס ושולח פקודה לסוגרים השולטים ביציאות להישאר סגורים או להיפתח ולאפשר יציאות.
איפה כדאי לקנות מגבונים זולים?
כיוון שתהליך זה מתרחש לבד (אוטונומי) אין צורך לזרז אותו או ללמד את הילד לשלוט ביציאות (לגמול אותו). טוב הרבה יותר לאפשר לילד להבשיל על פי הקצב האישי שלו ולקבל ילד גמול קצת מאוחר יותר אבל ללא רגרסיות. ברור שילדים מסוימים יכולים להבין ולהיגמל מחיתולים מוקדם יחסית אבל זו אינה גמילה עם הבשלה נוירולוגית מלאה ולכן צפויות רגרסיות ובריחות שתן/צואה בהמשך.
בהמתנה להבשלה גם נמנע הצורך להבחין בין גמילת יום ללילה. גם זה שגוי. גמילה אמיתית עם הבשלה נוירולוגית היא השגת שליטה שלא נעלמת בשינה ולכן עדיפה בהרבה.
אלמנט חשוב נוסף סביב גמילה מחיתולים הוא הנושא הרגשי. הרבה מהתנהגויות הילדים מושפעות מתגובת ההורים והסביבה. חיזוקים חיוביים (פיפי-פרס) ושליליים (כעס, אכזבה) סביב תהליך הגמילה מעצימים את התופעה של "פספוסים" בגמילה וגורמים לתסכול רב לילד ולהורים.
ילדים שנגמלים בצורה אקטיבית - ספרים, קלטות, סירים, פרסים, התניות, שמחה ועצב - צפויים לעיתים לחזור להרטיב ביום או בלילה בזמן מצוקה רגשית. גן חדש, פחדים, שינוי משפחתי ועוד אתגרים רגשיים מובילים ילדים לחזור להרטיב אם נגמלו טרם ההבשלה הנוירולוגית. ילדים בשלים שפיתחו שליטה אמיתית צפויים להגיב גם הם למצוקות רגשיות, אך לא לחזור להרטיב.
בנושא הצואה העניין הרגשי חמור עוד יותר. קשיים רגשיים מובילים לעצירויות קשות ולהתפתחות פחד אסלה. נוצר מעגל קסמים של פחד-הימנעות-כאב המחמיר את הבעיה. גם כאן גמילה לא אקטיבית, ללא ציפיות ואכזבות, מקטינה את הסיכוי שתופיע תופעת חרדת האסלה.
אז איך בכל זאת להתחיל?
חכו שילדכם יגיע לפחות לגיל שנתיים וחצי. עדיף יותר לקראת גיל שלוש. אם הוא מתחיל לבקש הרבה קודם תנו לו לעשות את צרכיו באסלה הרגילה עם ישבנון מותאם ולא על סיר. אחר כך נקו והחזירו את החיתול. לא מומלץ לבלבל את הילד עם שאלות כגון "להחזיר לך את החיתול או שבא לך תחתונים?" וכמובן לא לחגוג את ההצלחה או לתגמל אותה.
בשלב השני תגלו לפתע שילדכם מבקש ללכת לשירותים כל פעם והחיתול יבש וללא שימוש. רק אחרי יומיים רצופים (עדיף בסוף השבוע כשהילד לא בגן) ללא טיפת שתן או צואה בחיתול העבירו אותו לתחתונים ובכך תמו הדיון וההתעסקות בנושא.
במידה והילד מצליח לעשות רק פיפי בשירותים והצואה עדיין בחיתול אל תתפתו לפתרונות ביניים של לשים חיתול רק כשהילד מבקש לעשות את צרכיו. כמו שאמרתי - הוא לא גמול ולא בשל ולכן השאירו אותו עם חיתול - הוא עדיין בשלב הראשון.
אז מה תגידו לגננת בפעם הבאה שהיא תאמר את משפט המחץ המפורסם "כבר פסח אז הגיע הזמן לגמול את הילד"? אני הייתי אומר לה בעדינות חג שמח ושנמתין שהתהליך יתחיל מהילד עצמו אחרי שירגיש מוכן ויהיה בגיל הנכון.
