בטן רכה: כל מה שצריך לדעת על שלשולים

שינוי פתאומי בפעולת המעיים המתבטא בהפרשה מרובה של צואה רכה ומימית מוגדר כשלשול. לרוב השלשול ילווה בכאב בטן עוויתי ולעיתים גם בהקאות, חולשה וחום.

 

לשלשול סיבות רבות החל מזיהומי מעיים (וירוסים, חיידקים, אמבות), טוקסינים (רעלנים) במזון ובמים, מחלות תת-ספיגה ומחלות מעיים כרוניות/ דלקתיות. הפעם נתייחס רק לשלשול האקוטי (חריף) הזיהומי ולא למחלות הכרוניות.

ילדים הם קהל יעד אופייני להדבקות בשלשול זיהומי עקב היגיינה פחותה, הכנסת חפצים/ידיים לפה, קירבה ומגע הדוקים יותר עם בני גילם ומערכת חיסון לא בשלה כמו של המבוגרים.

 

מזהמים נוספים השכיחים מאד בילדים הם וירוסים ממשפחת האנטרו-וירוסים, קורונה-וירוס, חיידקים כגון קמפילובקטר, שיגלה וסלמונלה ופרזיטים כמו הג'יארדיה למבליה.

 

בשלב הראשון של ההדבקה מגיע המזהם לקיבה שלנו. אם הצליח לשרוד את חומציות הקיבה הוא יוצר דלקת הגורמת לבחילות והקאות. משם הזיהום מתפשט למעי הדק והגס ואז מתחיל כאב הבטן העוויתי והשלשול. שלשול מאחד הוירוסים יהיה בדרך כלל מימי מאד ותכוף. שלשול מהחיידקים יהיה רירי יותר ולעתים אף דמי. בחלק גדול מהמקרים יעלה חום הגוף. גובה החום אינו בהכרח מבדיל בין שלשול מוירוס או מחיידק.

 

שלשול מוירוס הרוטה בילדים הקטנים מגיל שנה הוא תכוף מאד ומלווה בהקאות מרובות ובהתייבשות. בעולם השלישי זוהי אחת מסיבות המוות השכיחות ביותר בילדים. בילדים גדולים יותר המחלה פחות קשה ואין בדרך כלל סכנת חיים.

 

סיבוכים

הסיבוך הנפוץ ביותר משלשולים/הקאות הוא התייבשות ואיבוד מלחים. מלחים החשובים לפעילות הגוף ומערכותיו כמו נתרן, אשלגן, סידן וכלור מופרשים ביתר והמחסור שלהם עלול לפגוע בתפקוד אברים חיוניים. לדוגמא, חסר קיצוני באשלגן פוגע בתפקוד החשמלי של הלב ואילו חסר קיצוני בנתרן עלול לפגוע בתפקוד המוח עד מצב של בצקת מוח מסכנת חיים.

 

אז איך למנוע?

מתן חיסון שגרתי כנגד וירוסי הרוטה והפוליו (ששייך לאנטרו-וירוסים וגורם חוץ משלשול גם לשיתוק) מונע מחלות מסכנות חיים ואסור לותר עליו מסיבות אידיאולוגיות או אחרות.

שמירה על היגיינה, בייחוד אחרי ביקור בשירותים ולפני האוכל, שמירה על ציפורניים גזורות ונקיות, הקפדה על צריכת מזון רק לפני תאריך התפוגה שלו, הימנעות מסלטים מוכנים על בסיס מיונז, הימנעות מביצים חיות, בשר חי ומים מברזיות ציבוריות עשוי למנוע חלק גדול ממחלות השלשולים. כמו כן, על מנת למנוע הפצת המחלה יש להקפיד להשאיר את הילד החולה בבית, עד תום השלשול.

 

 

 

 

 

הטיפול
שלשול הנגרם מחיידקי השיגלה, סלמונלה וקמפילובקטר יטופל בחלק מהמקרים באנטיביוטיקה. לשלשול מוירוסים אין טיפול ייעודי, רק מניעת ההתייבשות.
כדאי לתת כמויות קטנות כל פעם של מים ולנסות גם לתת אוכל בכמויות קטנות - אוכל יבש ומעט מלוח. קיימות גם תמיסות מלחים מוכנות כגון מינרלי או הידראן היכולות לסייע. יש להימנע ממזונות המגבירים פעילות מעיים וחומציות כגון אוכל מטוגן, מוצרי חלב ופירות וירקות ברובם.
סימני אזהרה להתייבשות הם שינוי התנהגות/אפטיה, הקאות שאינן פוסקות, מיעוט קיצוני במתן שתן, בכי ללא דמעות, עור יבש מאד ורפוי ופה יבש. במקרים אלו יש לגשת מידית לבדיקת רופא.
למרות כל האזהרות הנ"ל יש לזכור כי מרבית מקרי השלשול הזיהומי קלים וחולפים מעצמם תוך 2-3 ימים. רובם המכריע חולפים ללא סיבוכים כלל ואין צורך להכריח או להילחם עם ילדכם על כל טיפת מים. הצמא היא תחושה הישרדותית מובנית בבני האדם ובעזרת קולטנים מיוחדים במוחנו אנו מקבלים "פקודה" מהמוח לשתות. לכן ילד שגופו צריך את הנוזלים - לא יסרב.