הם מפחדים: פחדים נפוצים אצל ילדים

בסיפור "איתמר צייד החלומות" מיטיב דויד גרוסמן לתאר מצב נפוץ המתרחש בלא מעט בתים: "בלילה חלם איתמר על השד הכחול העצוב... איתמר ניסה לברוח ממנו אבל השד הלך אחריו ועשה עליו צל... איתמר צעק צעקה גדולה ואיומה ופתאום הרגיש שאבא עומד לידו ומרגיע אותו".

בהמשך מנתב גרוסמן את הקוראים, את הילדים אך בעיקר את ההורים, כיצד להתייחס לפחדים של ילדים מחלומות ומפלצות ואיך למגר אותם באופן נעים ואפילו כיפי. בכך גם מדגיש את חשיבות מעורבותם של ההורים בהתמודדות ילדיהם עם פחדים שונים, ואכן בשלבים שונים להורים תפקיד חשוב.

 

פחדים של ילדים ותינוקות היא תופעה מוכרת, טבעית ואנושית, אשר מהווה חלק בלתי נפרד מהתפתחותם, חלקם אף נחשבים לפחדים עם תפקיד אבולוציוני. כדי להקל על ההורים להבין את הפחדים ואת ההתייחסות אליהם, מקובל לחלק את החרדות לפי פחדים הנפוצים בגילאים שונים, לתאר את מאפייניהם העיקריים ולפרט באלו מקרים יש לתת תשומת לב מיוחדת ואלו סימנים מהווים נורה אדומה. עם זאת, אנא זכרו כי החלוקה לגילאים היא גסה וכללית, וכל ילד שונה מרעהו. עוד חשוב לציין כי בעיקר בגילאים רכים (אבל למען האמת, בכל גיל שהוא), קשר מיטיב עם הורה רגוע ומעניק ביטחון הוא המרגיע הטוב ביותר. הפחדים המפורטים כאן הם כאלה שאינם תגובתיים לאירוע משמעותי שקרה (למשל פרידת ההורים). אם אירוע כזה קורה, או אז ההתייחסות יכולה להיות שונה וגם הילד יביע סימנים שונים ובעוצמות אחרות.

 

 

פחדים אופייניים מגיל לידה עד תשעה חודשים
בתקופה זו פחדים רבים הינם פחדים שנחשבים מולדים, אשר נועדו לעזור לתינוק להתריע ולהתגונן מפני סכנות ואיומים סביבו. כמו כן, הפחדים האופייניים מתארים מצבים בהם התינוק מתקשה להתמודד עם עומס הגירויים סביבו.
הפחדים הנפוצים הם פחדים מרעשים חזקים, תנועות פתאומיות, פחדים מפני בעלי חיים וחרדת זרים. חרדת זרים מבטאת למעשה את היכולת של התינוק להבחין בין דמות מטפלת מוכרת לו לבין דמות זרה אשר מלווה בחשש ופחד מפני הלא מוכר.

בגילאים אלו ילדים נוטים לבטא את הפחד שלהם בעיקר בבכי, מתח שרירים גבוה והפגנת רתיעה מהגורם המאיים.
מה אפשר לעשות? כאשר עולים ביטויי פחד אלה ההמלצה העיקרית היא לעסוק בפעולות הרגעה בין אם החזקה על הידיים, חיבוק, דיבור בטון מרגיע ושקט או כל פעולה אחרת שמעבירה את המסר כי התינוק נמצא במקום בטוח. כמובן שעדיף לא "להידבק" בבהלה של הילד אשר עשויה להגביר את תחושת הפחד וחוסר הביטחון שלו.

מתי יש סיבה לדאגה? כאשר הפעוט מפגין שינויים בהרגלי השינה או הרגלי האכילה. או אז התינוק מתקשה להירדם, לאכול או אפילו לשחק בשל הבהלה הגדולה בה נמצא.

 

פחדים אופייניים מגיל עשרה חודשים עד גיל שלוש
בתקופה זו ממשיכים פחדים שאפיינו את סוף התקופה הקודמת (פחד מבעלי חיים ורעשים) ומופיעים פחדים חדשים.
פחד מפני פרידה, המהווה המשך ישיר לחרדת הזרים נפוץ מאוד בגילאים אלו ולמעשה הוא ביטוי לפחד עמוק יותר של הפחד מפני כיליון ו/או הפחד לאבד את ההורים או הדמויות המטפלות הקרובות לילד.

הביטויים הנפוצים לפחד זה הינם קושי לחוות פרידה בסיטואציות יום-יומיות, פחד מפני שינה ולעיתים גם פחד מפני המוות. מסיבה זו ילדים נוטים בתקופה זו של חייהם להיצמד הרבה להוריהם, גם בלי קשר לפרידה צפויה וכן להרבות בבכי.

מה מומלץ לעשות? להמשיך להרגיע (את הילד ואת עצמינו), לשדר ביטחון ולערוך פרידות הדרגתיות. בקווים כלליים, אם מתוכננת פרידה, עדיף לספר עליה ולהתכונן אליה מאשר להפתיע ולהעלם.

מתי יש סיבה לדאגה? קושי בתפקוד יום-יומי, בכי במפגש עם אדם זר למרות נוכחות אחד ההורים, קשיי פרידה מתמשכים, ובכל שלב נורת אזהרה היא רגרסיה - כלומר הליכה אחורה לפחדים או להתנהגויות מגיל קודם.

 

פחדים אופייניים מגיל שלוש עד חמש
פחדים בגילאים אלו מושפעים מעולם הדמיון העשיר של ילדים אשר נמצא במהלך התפתחותו בתקופה זו, לא פעם ילדים מתקשים לעשות את ההבחנה בין דמיון למציאות. כך נפוצים פחדים מפני החושך, מפלצות, חלומות וגורמים מאיימים אחרים שהגו בדמיונם. לכן, לא נדיר לראות ילדים אשר ממשיכים בהיצמדות להורים או מתעוררים בלילה בבכי ובהלה ומחפשים אחר הוריהם.

מה מומלץ לעשות? להורים בשלב זה תפקיד משמעותי: בדומה לאביו של איתמר בסיפור של דויד גרוסמן, חשוב להימנע מזלזול וביטול של פחדי הילד, אך גם לא להישאב לפחדיו. יש לעזור לילד למצוא את הדרכים בהם יוכל להתגבר בעצמו על הפחדים - אפשר לגייס את הדמיון של הילד למציאת דרכים בהם יוכל למגר את הפחד ולהתגבר על המפצלת (למשל בניית מלכודת בחדר) וכן לעזור לילד במציאת פתרונות מעשיים אחרים כמו למשל להשאיר אור קטן דלוק בחדר וכדומה. חשוב לציין כי בכל שלב התפתחותי, הקשר בין ההורה לילד, והביטחון שההורה מעניק, הם למעשה אבני היסוד של ההתמודדות עם החרדה. כלומר, עצם התייחסותו המכבדת של ההורה, החיפוש המשותף אחר פתרון, אולי שיתוף של סיפור מילדותו של ההורה, ותחושת הביטחון של ההורה עצמו, הן אלו שמסייעים לילד יותר מאשר פתרון מעשי כזה או אחר.

מתי יש סיבה לדאגה? כאשר הילד מתקשה לישון חלק מהלילה וכאשר תפקודים אחרים שלו נפגעים, או כאשר ההורה עצמו אינו רגוע. וכמובן אם קיימת רגרסיה לשלבים קודמים.

 

פחדים אופייניים מגיל חמש עד שבע
בגילאים אלו ממשיכים פחדים הקשורים לדמיון כמו פחד ממפלצות וכן ומתחילים להופיע גם פחדים מפני פגיעה פיזית בגוף כמו למשל הפחד מפני רופאים, בדיקות, זריקות, נפילות ועוד. הילדים מתוודעים לגופם וכך גם מבטאים חרדה. חשוב לדעת כי בגילאים אלו ישנם ילדים הממשיכים להחצין את הפחד בבכי או הצמדות להורה בעוד אחרים מפנימים את הפחד, נמנעים מלדבר עליו, אך עשויים להתלונן על מיחושים גופניים כמו כאבי בטן, בחילות או קשיי שינה. כמו כן עם הבנת מושג הזמן, עשויים ילדים לפחוד ממוות שלהם או של ההורה.

מה מומלץ לעשות? לאור התפתחות היכולת השכלית הגבוהה יותר של הילד חשוב לתת לו הסברים מותאמים לגילו אשר יעזרו לו להבחין בין מציאות לדמיון, ובין מחשבות מפחידות לבין מה שקורה באמת.

מתי יש סיבה לדאגה? כאשר תפקודו של הילד נפגע או כאשר הוא מסרב ללכת לגן או לבית הספר.

 

פחדים אופייניים מגיל שבע עד תשע

בתקופה זו מתמעטים פחדים הקשורים לדמיון ומתחלפים בין השאר בפחדים הקשורים לפגיעה בשלמות הגוף בין אם של הילד ובין אם של הוריו או קרוביו, לרבות חשש מפני פרידה של ההורים.

 

כמו כן, מתחילים להופיע פחדים חברתיים - פחד להיות מושא ללעג של בני השווים, פחד ממורים או חרדת בחינות. בגילאים אלו ילדים פחות ופחות מחצינים את פחדיהם ונוטים להסתיר אותם.

 

מה מומלץ לעשות? להימנע מהבעת זלזול, אכזבה או כעס על הילד ויצירת אווירה פתוחה ותומכת התאפשר לילד להביע את עצמו. לרוב נדרשת עבודה משותפת עם המסגרת החינוכית- חשוב לתת אותו מסר מרגיע בכל המסגרות.

מתי יש סיבה לדאגה? כאשר ישנו פער בין הגיל של הילד לבין תפקודו  - למשל אינו יכול לישון לבד, חייב את ליווי ונוכחות ההורים לידו וכדומה וכן אשר תפקודו הלימודי והחברתי נפגעים. כמו כן כאשר מופיעים שוב פחדים שכבר נעלמו.

 

"כללי אצבע" להורה בעזרה לילד הסובל מפחדים

כדי שיהיה קל לנו ההורים לדעת כיצד לנהוג, אפשר לנסות להשתמש בכללים הבאים. באופן כללי ההמלצה היא לטפל מוקדם, או אז הטיפול קצר יותר ולרוב גם יעיל יותר.

1. ההורה עצמו צריך להיות רגוע ולא בלחץ. אז קודם כל, ההורה צריך להקל על עצמו.

2. הקשר עם ההורה הוא המרגיע המרכזי, החיפוש המשותף עם הילד לפתרון הוא דרך לחזק את הקשר.

3. לפני שמנסים להרגיע - חשוב לברר עם הילד (או המטפלת או הגננת או המורה) ממה בדיוק הפחד?

4. גם הבירור וגם ההרגעה נעשים באמצעי התקשורת המתאימים לילד לפי גיל - תינוק: מגע ומבט, פעוט: משחק, ילד או נער: דיבור.

5. הקלה על חרדה אינה אירוע חד פעמי אלא חוזרת על עצמה.

6. במקרים ולא מצליחים לבד בבית, עדיף לטפל מוקדם. ככל שמתערבים מוקדם יותר, היכולת לסייע גדולה יותר.