זכרונות הילדות של אסתי זקהיים
יחפה, לבושה בגלביה ומאד מבולבלת הייתה אסתי זקהיים כנערה. המשחק היה תמיד חלק מחייה, אבל נקודת המפנה הייתה כשאביה בכה, כששיחקה את חנה סנש בהצגת בית הספר. כמה דברים שאולי לא ידעתם על אסתי הילדה
אי אפשר להתעלם מאסתי זקהיים - וטוב שכך! שחקנית (תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע) עתירת כישרון, שזכתה בשני פרסי אופיר, בעלת רעמת שיער ג'ינג'י ושטף דיבור שוצף וישיר, שאינה מהססת להביע את דעותיה נטולות הפילטר על החיים בארץ, על חייה שלה, על פוליטיקה, משחק, רומנטיקה, זוגיות, אמהות וקילוגרמים עודפים. אבל זה לא תמיד היה כך.
"המעבר מבית ספר יסודי לחטיבת הביניים בעירוני א' בתל אביב ערער אותי לחלוטין", היא נזכרת. "הייתי אאוטסיידרית, הציונים שלי התרסקו, אחי, דני, שהייתי קשורה אליו מאוד, נסע לקנדה ללמוד אמנות, וההורים שלי היו עסוקים בזוגיות שלהם. נכנסתי לגיל ההתבגרות בסערה גדולה, עזבתי את לימודי הפסנתר והבלט ועברתי לנגן בגיטרה, הסתובבתי יחפה ולבושה בגלביות".
איך הצלחת לשרוד בכל זאת את תקופת הלימודים?
"למזלי בכיתה ח' הצטרפתי לחוג לדרמה, והוא הפך להיות ההצלה של החיים שלי. אמנם זכור לי שכבר שיחקתי מכיתה א', אבל אז הייתי ילדה שקטה, כזו שמסתתרת מתחת לשולחן ומתבוננת בעולם מלמטה. החוג לדרמה בתיכון היה מקום מפלט והזדמנות לבטא את הסערות הרגשיות שלי, והיו לי הרבה כאלה. יצחק ברקת, המורה האגדי לתיאטרון, הפך את תלמידי החוג למשפחה. פתאום השתייכתי ליחידה מובחרת והיו לי חברים מכל שכבות הגיל".
היה שלב שבו ההורים התייחסו למה שעובר עלייך או לבחירתך בתיאטרון?
"בכיתה ט', בהצגה שתלמידי החוג לתיאטרון העלו ביום השואה גילמתי את דמותה של חנה סנש. לפתע ראיתי שאבי יושב באולם ובוכה בכי תמרורים. הוא כל כך התרגש מההצגה ומהכישרון שלי, עד שאחר כך הוא ממש עטף אותי. זו הייתה נקודת מפנה בקשר שלנו. ההצגה הזו הייתה מבחינתו סמן לאיכות ולהבעת האמון שלו בי. גם אחרי הרבה שנים, כשהוא יצא מהקרנת הבכורה של 'עפולה אקספרס', הוא אמר לי 'היית נהדרת, אבל התפקיד של חנה סנש בבית ספר היה משהו.".
"כשהתייעצתי איתו אם להמשיך ללמוד את הלימודים התיכוניים באורט טכניקום או בתלמה ילין הוא אמר לי: 'תגשימי לי את החלום, לכי לתלמה ילין'. הוא אהב לספר איך נהג בצעירותו להתגנב לתיאטרון המטאטא והקומקום, ולקולנוע עדן, וציטט קטעים שלמים מהצגות. הוא גם לימד אותי לרקוד. אבי ללא ספק היה טיפוס נהנתן. לצד זאת, ולמרות הסכסוכים בינינו והעובדה שהוא אפילו זרק אותי מהבית בגלל שהייתי בתנועת הנוער 'יש גבול', שפעלה נגד מלחמת לבנון הראשונה, ואילו הוא היה ימני - הוא תמיד אמר לי: 'כל זמן שאבא שלך חי, את לא צריכה לדאוג'. הוא נפטר שבועיים אחרי שבני הבכור נולד, וחמש שנים אחרי שדני נפטר. היתמות הזאת עדיין מהדהדת בחיי, ואני מרגישה שאני דומה לאבי בהרבה דברים - טובים ורעים כאחד".
***אסתי זקהיים היא, שחקנית, סגנית נשיא להב (לשכת העצמאים בישראל), נשואה, אם לשלושה; חברה באנסמבל אספמיה, שבמסגרתו משתתפת בהצגות "עונג" ו"חלום ליל קיץ"; באנסמבל "כאן" עם "פרויקט סקס", ומשחקת בקומדיה המוזיקלית "יורשים חסרי בושה", בפסטיבל ההומור ע"ש ספי ריבלין.