תמונות ילדים בפייסבוק: בעד ונגד

בעד

אני מעלה בעקביות בפייסבוק באינסטגרם ובאתר ההורות שלי "נוני" תמונות של שני ילדי. אני אוהבת להעלות תמונות של הילדים. למה שרק אני אהנה מהיופי שלהם?

מדובר בגאווה אמהית, שמתחברת גם לצורך לשתף הורים נוספים בחוויות ההורות שלי. כיף ומרגש לקבל תגובות מפרגנות ובמיוחד כיף לקבל תגובות מחברים ומכרים מהעבר איתם לא הייתי בקשר. כשהם כותבים לי עד כמה אחינועם דומה לי זה מרגש אותי במיוחד וממלא את הלב.

השיתוף ברשתות מסייע לי גם בקידום האג'נדות החינוכיות שלי. אני מקפידה להעלות לרשת תמונות שיש להן ערך מוסף, כאלה שאפשר ללמוד מהן איך לגדל ילדים, כיצד להגיב ולהתייחס למעשים ואמירות של הילדים.

השיתוף מסייע לי גם בקידום העסקים. לכל כתבה שאני שולחת אני מצרפת צילומים רלוונטיים של הילדים. ככל שאני יותר פעילה ומעלה תמונות לרשתות, עוד אנשים מתחומי עיסוק דומים מכירים אותי וזה עוזר לי לקדם את עצמי.

יש אנשים שמעירים לי, אבל  אני יודעת מה אני עושה.  אני לא מנצלת את הילדים שלי. הילדים שליח   פיתחו מודעות והם גם אוהבים את החשיפה.ולפעמים הם בעצמם מבקשים שאצלם אותם.

אני מראה להם כל תמונה לפני שאני מעלה לרשת ואם הם לא אוהבים ('אמא, אני לא יפה בתמונה הזאת'), אז אני מתחשבת בהם ולא מעלה. ככלל, אני לא מפרסמת תמונות שעלולות להביך אותם. אני שומרת על הכבוד של הילדים שלי.

לפני שבוע, לדוגמא, אחינועם טיפסה על המעקה בכניסה לבית ונתקעה. צילמתי אותה, אבל לא פרסמתי כי התמונה עלולה להביך אותה. במקום זה, שלחתי אותה בוואטסאפ המשפחתי כבדיחה.

אני לא מעלה תמונות של הילדים עם אביהם. אנחנו גרושים והוא לא מעוניין בכך ואני כמובן מכבדת את רצונו.

לפעמים, אם אני לא מקבלת מספיק לייקים על תמונה או פוסט אני מוחקת אותם, כי כנראה שלא היו מספיק מוצלחים.

חן קרופניק, אמא לשניים (דורי, 7 ואחינועם בת 5.5), בעלת אתר ההורות "נוני"

נגד

הורים צריכים לשאול את עצמם, האם מעבר לסיפוק הרגעי, שיש ב'לייק', האם העלאת התמונות פועלת לטובת הילד? האם הילד ירוויח מהפרסום החושפני?

חשיפת הילד לעיני כולם כשהוא מתרחץ, ישן, בוכה, יונק, משחק ועוד, אינה בשליטתו. הוא חסר ישע וללא מלים (גם כי אינו יודע עדיין לבטא את עצמו) מול הדחף של הוריו ל'השוויץ' בו.

ההורים אינם יודעים או מתעלמים מכך, שכל המידע, מרגע שהועלה לרשת, הופך לנחלת הכלל והוא נצחי, אין אפשרות למחוק. ומכאן, שבשנים הבאות כשהילד יגדל ויחפש מידע ברשת הוא ימצא חומרים שעלולים להביך אותו או לפגוע בו. כך גם כל מעסיק או  ארגון אליו ירצה  להתקבל, יוכל,  בלחיצת כפתור, לאתר חומרים לא רצויים או ראויים על הילד שגדל.

גם אין לדעת מי ישתמש בתמונות  ולאיזו מטרה? לכן מומלץ לא להעלות תמונות עירום של תינוקות. כמו שהורה אינו משאיר את ילדו לבד בשדה של זאבים כך אל לו לחשוף את ילדיו באינטנרנט. מסתובבים סיפורים קשים על שימוש נלוז בתמונות, תמונות תמימות של ילדים וילדות שהתגלגלו בצורות שונות מעוותות וחושפניות ואף שזה נדיר רצוי שלא להסתכן.

יש לזכור, שהקשר בין הורה לילד אמור להיות אישי. כשהילד חושד או דואג שכל דבר שיאמר להוריו וכל תמונה שלו תעלה לרשת  וכל ילדי הכיתה או הוריהם יצפו בה מהפייסבוק של אמו או באיו, הוא חש חוסר מוגנות. בשלב הבא הילד יהסס האם לשתף את הוריו בחוויות שלו מחשש שיהפכו לנחלת הכלל.הילד קולט מהוריו מסר שאומר: אנחנו חיים בשביל הסלפי והלייקים ומסיק מכך  שאם לא עשו לך לייק, אתה לא קיים. לא שיתפת זה לא קרה ומכאן שזה הופך גם לעיסוק אובססיבי שלו.

השיתוף ברשתות נהיה המקום ממנו הילד שואב את הערך העצמי שלו מאחר שהוריו לימדו אותו שהחיים האמיתיים נמצאים בפייסבוק ובאינסטגרם.

ההורים עושים זאת מתוך הצורך שלהם, להרגיש הורים טובים יותר. אבל הילדים אינם אמורים לספק להורים את הצורך הזה.

לאחרונה התפרסם בצרפת מחקר הקובע כי בעתיד הילדים יוכלו לתבוע את הוריהם על שחשפו אותם ברשת החברתית.

גילת מלכאן סטיקלרו, פסיכולוגית קלינית לילדים ולמשפחה