איך מכניסים עוד אור למשפחה בחנוכה?

מאת: עדי הרפז

אז הנה מגיע לו חנוכה. החג האהוב עלי בשנה, חג מופלא ומיוחד שמדבר על אור, על החיובי, על הניסים ונפלאות שיש בכל אחד מאתנו. זו לא קלישאה. זה החיים. בכל אדם יש טוב, אם רק נשאל את השאלה הנכונה, אם רק נחפש אותו הוא פשוט יופיע מולנו. אבל האם אנחנו מצליחים לראות את האור בנו? האם אנחנו מצליחים להנחיל לילדים שלנו את החיפוש אחר הטוב? האם אנחנו מספיק מחמיאים להם?

בני הכיתה של בני, זכו ממני למפגש העשרה לקראת חנוכה. כתבתי על הלוח את המילה "חוזקה" ומיד 30 מבטים של 30 ילדים וילדות בני 8 הישירו אלי מבט סקרני. זה לקח עוד רגע אחד ואז הורמה היד הראשונה ואחריה עוד כמה.

הראשון ענה שזה משהו שמישהו חזק בו, והחבר לידו חיזק אותו עם תנועה של כוח, השנייה כבר הוסיפה עליו שזה משהו שמישהו יודע שהוא טוב בו, השלישי הוסיף שזה לא חייב להיות משהו שטובים בו, אלא משהו טוב שפשוט יש בנו, כמו להיות חבר טוב או להיות סבלני.

"אולי לא חשוב לדעת במה אנחנו טובים, ומספיק לתקן את מה שלא טוב?"

הקשבתי להם, לצעירים האלו שפתאום יצרו דיון שלם וסוער ונראו מסוקרנים. כמה פעמים ממש עוצרים כדי להקדיש זמן לשיח על החוזקות שלנו? המשכתי ושאלתי את הילדים למה לדעתם חשוב לנו לדעת, מגיל ממש צעיר, במה אנחנו טובים? אולי מספיק לתקן את מה שלא טוב? הם מיד הזדעקו. "לא! זה לא טוב שרק מעירים למישהו הערות, זה מעליב" התפרץ אחד הילדים.

המשכתי וביקשתי מהילדים שיכתבו במחברת לפחות 2 חוזקות שהם יודעים שיש להם. כשהכיתה השתתקה וכולם החלו לכתוב, הבחנתי בילד אחד שישב לו בשקט במקומו. הוא לא כתב, הוא רק ישב שם עם עצמו ונראה מהורהר. ניגשתי אליו והוא סיפר שהוא לא יודע במה הוא טוב. התעקשתי, "תחשוב על דבר אחד שאתה יודע שאתה טוב בו. כל דבר", הוא הסתכל עלי בעיניים חומות ועמוקות וענה "אני טוב בלכעוס!". מה זה אומר? שאלתי שאלת תם, והוא השיב, "תשאלי את אמא שלי ואת אחותי הן יגידו לך".

אני מודה שליבי נשבר, איך יכול להיות שיש ילד שמסתובב בעולם בידיעה שהדבר שהוא הכי טוב בו זה לכעוס. המחשבה שלי החלה להתרוצץ, מה יעזור לו להגיע לגיל בגרות כשהוא יודע שיש בו יותר מרק כעס שעליו יכולות להעיד אימו ואחותו. הרי האדם הוא הרבה יותר מהקושי שלו. לא?

ילדים, אולי יותר מכולם, זקוקים ל"חדר מראות חיובי"

הורים כל כך רוצים שהילדים שלהם יגיעו להישגים, יתנהגו למופת, ישתפו פעולה, ילמדו יפה, יהיו חברים טובים, חכמים וסקרנים, יעזו, יהיו אמיצים, יהיו אחראים, עצמאים, מנומסים, מעודדים, חיוביים, משתפים, אחים טובים, ילדים טובים. טובים. אבל אנחנו ניגשים אליהם עם כלים בלתי חיוביים – ביקורת, שיפוטיות וכעס. אנחנו מתמקדים יותר מדי פעמים במה שאין או במה שצריך לתקן. מה שלא עוזר לטוב שבהם לצאת החוצה, להפך, כל אלו קוברים את הטוב עמוק יותר בתוכנו ומוציאים החוצה התנגדות, כעס, מאבק, ביקורת ושיפוטיות. זה מעגל קסמים של עצב, תסכול וחושך והרי כולנו בני אדם בכל גיל חייבים לראות את האור.

כהורים אנחנו רוצים כל כך הרבה דברים טובים שיהיו בילדים שלנו, אבל אנחנו שוכחים שהתפקיד הכי חשוב שלנו, הוא להתעכב על כל שבריר של "מופע" של התכונות הטובות של ילדינו ולהאיר אותן. תחשבו על השמש בחנוכייה, התפקיד שלו זה להדליק באחרים את האור, קצת כמו התפקיד שלנו ההורים.

ילדים, אולי יותר מכל האנשים בעולם, זקוקים שנהיה להם למה שאני מכנה "חדר מראות חיובי", שאנחנו נהיה אלו שמשקפים להם את כל מה שטוב בהם כי אי אפשר להצמיח דבר על חולשה, רק על חוזק! זה נכון לגבי ילדים, וזה נכון לגבי אנשים.

שמונת הימים הקרובים הבאים עלינו לטובה מזמינים אותנו לקחת רגע ולחשוב על כל נקודות האור שיש אצל כל אחד מהילדים שלנו ולהדגיש אותן בפניהם.

בחג הזה אני מציעה לשים "משקפיים" שדרכן נוכל לראות את ה"יש"

כשאנחנו, ההורים, רואים את הטוב בילדינו, גם בתוך חושך גדול, ונתאמן לראות את הנקודה האחת של האור ואותה נדגיש, יקרו שני דברים: נרגיש איך כמעט מיד האווירה המשפחתית משתפרת, והילדים, מצידם, ירגישו טוב יותר עם עצמם,  תחושת הערך והמסוגלות שלהם תעלה ויש סבירות גבוהה יותר ששיתוף הפעולה בינם לבין ההורים יעלה.

בחג הזה אני מציעה לשים "משקפיים" שדרכן אנו רואים את ה"יש" בכל סיטואציה גם אם אנחנו מלאים בתחושות שהכל חשוך בהתנהגות של הילדים שלנו. בואו נמצא את נקודת האור האחת, משהו קטן וטוב בהתנהגות ובהתנהלות עם הילדים, ונראה להם שאנחנו רואים אותה. אנחנו רוצים להגיד להם מילה טובה על מי שהם, על היכולות והתכונות הייחודיות שיש בהם. אם אנחנו לא רואים אותן אנחנו צריכים לחפש אותן! כי פעם, כשהם היו קטנים, התפעלנו מכל ההוויה שלהם ללא תנאי. היום, גם כשהם גדלים, הם זקוקים לנו שנמשיך לראות בהם נס, הנס שלנו, ושנבחר בכל יום לומר להם משהו טוב שאנחנו רואים בהם.

במהלך החג, בזמן הדלקת נרות, אמרו לכל אחד מהילדים משהו טוב שאתם רואים בו כל יום לפי מספר הנרות. משהו שאתם אוהבים בו, תכונה או יכולת שאתם מעריכים בו ותאמרו לכל ילד מה כמה אתם שמחים שהוא חלק מהבית המשפחה שלכם. אפשר ואפילו רצוי שגם אבא יגיד לאמא ולהיפך. וכך, ההורים מתחילים, כי אנחנו המודל, ומשם הילדים כבר ימשיכו.

קשה להסביר במילים את התחושה הטובה של כל אחד מבני המשפחה ברגעים כאלו. אווירה משפחתית שמלאה בטוב שאפשר רק לגדול ממנו. כי כל אדם זקוק להתהלך בעולם בידיעה שיש בו טוב, שיש לו יכולות וכוח להתמודד, לעשות, ליצור ולהתגבר על החושך.

אז אם אתם הורים לילדים, יש לכם תפקיד חשוב, חפשו את הטוב בילדים שלכם, במשפחה שלכם, חפשו אותו בנרות, תאירו עליו, זה מבטיח שיהיה לכם ולילדים שלכם יותר ממנו.

עדי הרפז בעלת M.A בייעוץ משפחתי, מדריכת הורים, מאמנת אישית ומשפחתית, נשואה ואם ל-3 בנים שמחפשת ומוצאת את הטוב והאור גם בחושך הכי גדול.