דחיית חופשת ל"ג בעומר: בעד או נגד?
כל הורה יודע שהחופשים מבית הספר הם בעצם המכה ה-11 הלא כתובה. אבל כשמשנים ברגע האחרון עקב לחץ של אוכלוסייה אחת, פה מתחילות הבעיות
כל הורה יודע שהחופשים מבית הספר הם בעצם המכה ה-11 הלא כתובה. נדמה שכל חופש מתארך הרבה מעבר לחג עצמו, כי הורגלנו לכך שנים ולא כי יש הסבר מאחורי החופש הארוך. בכל פעם מחדש יש למצוא סידור לילדים, להטריח את סבא וסבתא, לשלם לצהרונים ועוד. כשמערכת החינוך לא מסונכרנת לשום מערכת אחרת במשק, הורים רבים מוצאים את עצמם בעבודה בעוד הילדים בחופש.
מצד שני, מדובר בחגי ישראל- ולמרות שיש לא מעט כאלה, לכל חג יש סיבה משלו ולילדים מגיעה חופשה. כמו כן, בחלק מהחגים, אם לא ברובם, מדובר בחג דתי אשר מחייב חופשה ואין אפשרות ללימודים באותו יום, או כאשר ערב החג נופל על שבת - כמו שקורה לנו השנה בל"ג בעומר.
שנים שהורים נלחמים על קיצור החופשים במערכת החינוך ושינוי הימים של החופשים, ודווקא השנה, כאשר ערב ל"ג בעומר נופל על שבת, החליטו בהחלטה מהירה ומיידית, שלושה שבועות לפני החג, לדחות את יום החופש ביום: כלומר להעבירו ליום שני ולא לראשון על מנת למנוע מראש חילול שבת המוני.
נמאס מחוסר הסנכרון/ תהילה גבאי דויטש.
יום החופש בל"ג בעומר גם ככה היה מיותר ולא נחוץ, ועכשיו כשהזיזו אותו, אני צריכה להחליט אם להישאר עם הילדה בבית ולהפסיד לימודים או למצוא סידור. בתור אמא לילדה בת 5 שלומדת בגן עירייה, אני מתנגדת באופן כללי לימי החופשה המיותרים. אני גם עובדת כעצמאית וגם לומדת לתואר שני יומיים בשבוע. כל כמה שבועות יש חופשות מהגן והרבה פעמים זה פשוט לא מסונכרן עם האוניברסיטה. למשל בחנוכה, ביום היחיד שלא היה גן ולא צהרון היו לימודים כרגיל.
גם ככה יש יותר מידי חופשים, אז לפחות שנדע מראש מה קורה ולא ברגע האחרון.
תפסיקו לעשות עניין מכל דבר/ חן קורביץ כהן
כאמא לילדים קטנים, לירם בן שבע ויובל בת ארבע, וכעצמאית, גם אני נערכת מראש לסידור לילדים ומדורה במוצ"ש דווקא מתאימה לי כי אז לא צריכה להגיע מוקדם מהעבודה. אבל יש מגזר שלם של ילדים שרואים בל"ג בעומר כחגיגה וכיף גדול וההתנגשות עם השבת היא בעיתית עבורם.
אני לא דתייה, חילונית לגמרי אך מבינה מאוד את ההחלטה. למה ילדים ממגזר שלם, שהחג הזה מסמל עבורם הרבה יותר מהמגזר החילוני, צריכים לדאוג מחילול שבת או שלא יהיה להם מקום למדורה וליהנות כמו כולם?
אז הזיזו את החופש ביום, מה קרה? במקום להתעסק במונחים מאוסים של כפייה דתית, אולי כדאי לקבל את העמדות והאמונות של אחרים? אני לגמרי מבינה שהיה צריך לדאוג לכך מראש, ולא שבועיים לפני, אבל לא דאגו לכך וזה המצב. די לעשות עניין מכל דבר.
אז מה אתם חושבים?