אלפים חיפשו את יעלי ברשת ולא ידעו שמדובר בתעלול יחצ"ני

"אנחנו מבקשים את עזרת הציבור בחיפוש אחר הנעדרת יעל מורוזוב (יעלי)" כך נפתח אחד הפוסטים הויראליים ביותר ברשת בשבועות האחרונים. יותר מ-6,000 איש שיתפו את הפוסט הזה (כולל בעמוד המשטרה ובעשרות קבוצות עירוניות) מתוך דאגה כנה, ומהרצון לסייע למצוא את הצעירה הנעדרת. הם עשו זאת, כאמור, מבלי לדעת שנפלו קורבן לאחד ממסעות יחסי הציבור הציניים והנצלניים ביותר שנראו במחוזתינו, שנועד לקדם שיר וקליפ של אמן צעיר ישראלי.

רוצים לקבל את כל חדשות הדיגיטל והדברים הכי ויראליים ברשת? עשו לנו לייק בפייסבוק

וכך הפוסט המקורי ממשיך: "ת.ז 312456897 מהכתובת דרך השלום 7 תל אביב. נראתה לאחרונה בבית קפה, קוראת עיתון ושותה הפוך. עם כלב מסוג שיצו העונה לשם בץ. יעלי טבעונית, חזרה לאחרונה מטיול אחרי צבא בדרום אמריקה. מברמנת ושרה קבוע בבר של השכונה". בהמשך הפוסט ניתנים פרטים מזהים אודות הנעדרת (קעקוע של לב בעורף , כובע קסקט, צבע עינים וכו..)

כאמור, בסוף השבוע האחרון התברר כי הפוסט הזה לא היה אלא תרגיל יחסי ציבור זול, שפרט על נימי הרגש של ציבור הגולשים בדרך הכי זולה שיש, במטרה לקדם סינגל חדש לזמר צעיר בשם סהר שרב, פליט תוכנית הריאלטי The Voice. הסינגל, "יעלי" שמו (כצפוי), מספר על בחורה תל אביבית טבעונית, שאוהבת מוזיקה מזרחית ובלילות יורדת לרקוד בברים. מבלי לתהות על קנקנה של היצירה - יש מי שלא אהבו את התעלול היחצ"ני שנעשה על גבם ברשת.

להלן חלק מהתגובות שעלו בפייסבוק לאחר שאנשים גילו כי ניצלו את תמימותם בצורה צינית:

-"איזו דרך מוזרה להתפרסם"

-"מה תעשו כדי לפרסם את עצמכם..פשוט עצוב"

-"אתה לא מרגיש קצת עלוב לפרסם קמפיין בהסוואה של מודעת חיפושים אחרי נעדרת פיקטיבית? לא מיצינו את הסוגיה הזו כשילד מבאר שבע ביים חטיפה כדי שחברה שלו תחזור אליו? כמה רחוק אתם מוכנים ללכת בשביל מעט זמן במה וספוט לייט אנשים???"

-"עצוב מאוד אם משתמשים בדרך כזו לפרסומת. מזכיר לי את סיפור הזאבים"

אחת התגובות הפליאה בתיאור הבעייתיות בדרך שבה בחרו מנהליו של האמן, וסיכמה את תחושותיהם של רוב המגיבים הזועמים: "ברגע שאנשים יבינו שעבדו עליהם כאשר מישהו באמת יילך לאיבוד הם לא ישתפו. כנראה שאין גבול לציניות. אולי סהר שרב יוכל לכתוב שיר על מצפון ועל ילדים אבודים - ואיך זה מתכתב בין שניהם?"

מה דעתכם: האם מדובר במסע פרסום לגיטימי או ניצול דאגת הציבור? מה הם גבולות הפרסום ברשת? ומה דעתכם על הסיפור? מוזמנים לשתף עימנו את מחשבותיכם בנושא בתגובות.