שערוריית המכנסיים הקצרים: הטרדה מינית בחסות ובאמצעות מערכת החינוך

מחאת התלמידות נגד איסור לבישת מכנסים קצרים ממשיכה. מה שהתחיל בפוסט עצבני של תלמידה זועמת הפך למלחמה של ממש. ביוד מנהלים משלחים תלמידות חזרה לביתן על לבישת מכנסים קצרים- אלו מצאו מפלט ברשתות החברתיות בעזרת פוסטים ויראלים, תחת ההאשטאג "זכותי שחם לי" ובעמוד הפייסבוק "מפסיקות לשתוק- נלחמות למען החופש והשוויון"

 

רוצים לקבל את כל חדשות הדיגיטל והדברים הכי ויראליים ברשת? עשו לנו לייק בפייסבוק

 

בחודשיים האחרונים שוטפת את התקשורת מחאת תלמידות בתי ספר, בעיקר בתיכונים, כנגד האיסור החל רק על נערות להגיע עם מכנסיים קצרים לבית הספר. בנות נשלחות הביתה ולימודיהן מופסקים באופן חלקי עד שתגענה בלבוש, אשר לעמדת בעלות/י הכוח במוסד "מכבד" את המוסד. הנערות טוענות לאפליה ועל יחס מזלזל ומשפיל ממורות/ים ומנהלות/ים בתי הספר. לטענתן גורמי החינוך מצדיקים את ההבחנה בינן לבין הבנים בטענות כמו "בנות זה לא כמו בנים", "זה מפריע ללימודים (של הבנים)", "את רק רוצה תשומת לב" וכדומה. מאמר זה בא לבחון האם טענות הנערות מוצדקות מהבחינה המשפטית. האם קביעת כללים שונים לנערות ולנערים מהווה אפליה אסורה, האם מותר למורים/ות להעיר הערות לצורת הלבוש של הנערה?

 

האיסור על אפליה במתן שירותים ציבוריים מטעמי מין (מגדר)

חינוך הוא שירות ציבורי לפי החוק והאיסור על הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים חל גם על בתי ספר כמו על מועדונים שנתבעו בגין סלקציה בכניסה למועדון.

החוק קובע כי במתן שירות ציבורי אסור להפלות בהספקת השירות הציבורי בין היתר מחמת המין של מקבל השירות. החוק מאפשר קיומם של מוסדות נפרדים לנשים וגברים, בנסיבות מסוימות, אבל אוסר על יחס שונה לנשים וגברים. אפליה אסורה היא כאשר נקבעים תנאים שונים לגברים ונשים לצורך קבלת השירות, תנאי השירות, מחיר השירות וכדומה. למשל בתי המשפט לתביעות קטנות קיבלו תביעות של גברים שהתלוננו שהם נאלצים לשלם יותר מנשים בכניסה למועדונים או עבור משקאות בבר . נקבע כי מחיר השירות שנגזר מהמגדר של רוכש השירות מהווה אפליה אסורה וכי פרקטיקה כזו אף מנציחה את התפיסות המגדריות של תפקידי נשים וגברים בחברה.

הנערות המתלוננות על אפליה מגיעות ממערכת החינוך החילונית. הורים שולחים את בנותיהן לבתי ספר חילוניים בין היתר כיון שהיחס השווה לנשים וגברים הוא חלק ממערכת הערכים שלכאורה אותה מערכת אמורה ליישם. קביעת כלל השולל מנערה את הזכות לקבל שירות לימודים, ששונה מהכלל שחל על בנים מהווה לכאורה עבירה על החוק, מכיוון שהוא נקבע בשל מינן. בחלק מבתי הספר הטענה היא שהכלל הוא אחיד אבל אוכפים אותו רק על בנות. גם אכיפה בררנית, כאשר הכלל מנוסח באופן שוויוני אבל מיושם רק על מין אחד, מהווה אפליה לכאורה.

יציין כי מורים/ות במקרים רבים כלל אינם מודעים לכך שהם לא אוכפים את החוק באופן שוויוני. מהתגובות שלהם נין לראות כי לפחות לדעת חלקם כל המכנסיים של הבנים עומדים בכללים. עובדתית מתמונות המועלות לפייסבוק באותם בתי ספר בהן נערות מתלוננות על אפליה, ניתן לראות דוגמאות לאורכים שונים של מכנסיים קצרים לבנים, במקרים רבים באותו אורך מכנס של הבת שהושעתה מהלימודים.

ההצדקות שנשמעות על ידי גורמי חינוך לשוני בהתייחסות הן בין היתר ש"בנות ובנים הן לא אותו דבר" או טיעונים לגבי מיניותן של נערות בכלל ול"השפעה הסביבתית נטענת" של לבושן על אחרים, קרי הנערים והמורים בבית הספר. הצדקות אלה מצביעות על כך שהכלל ואכיפתו על נערות בלבד, מבוסס על תפיסות עולם לפיהן נשים הן יצורים מיניים שהנוכחות המינית שלהן "מהווה מטרד כלשהו" במרחב הציבורי ולסדר הציבורי. אולם, עצם ההתייחסות השונה לגופה של הנערה ודרישה כי כדי לקבל שירות, עליה ללבוש בגדים אחרים מהבגדים שהנערים לובשים מאחר ומיניותה מפריעה לאחרים מהווה לכאורה אפליה אסורה.

גם התייחסות מפלה לנערים בשל היותם נערים אסורה. למשל כלל הקובע שלנערות מותר לק על הציפורניים ולנערים אסור, או שלנערות מותר עגילים באוזן ולבנים אסורה כי היא מבוססת על תפיסות מגדריות לגבי איך צריך להראות "גבר" ואיך צריכה להראות "אשה" ומתנה את השירות במראה המתאים.

 

הטרדה מינית בחסות ובאמצעות מערכת החינוך

בניגוד לתפיסה הרווחת כאילו הטרדה מינית היא פעולה שנובעת ממשיכה מינית של אדם אחד לאחר/ת, החוק והפסיקה קובעים כי הטרדה מינית יכולה להיות, גם אם אין למטריד/ה כוונה מינית ספציפית כלפי מושא ההטרדה. החוק קובע בין היתר, שהתייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו מהווה הטרדה מינית.

בתי המשפט קבעו כי למרות שבדרך-כלל ההטרדה המינית נובעת ממשיכה מינית, והיא מכוונת ליצירת קשר בעל אופי מיני, יש מצבים בהם יכירו במעשים כהטרדה המינית , רק מעצם המעשה הפוגעני עצמו גם אם אין כוונה מינית למטריד. כמו כן, אם יבחנו את המעשה מבחינה סובייקטיבית, אז יש לבחון כיצד הרגיש הקורבן ולא מה היתה כוונתו של המטריד.

הנערות המתלוננות על היחס שזכו ממורות/ים ומנהלות/ים, מתייחסות להשפלה מעצם היחס השונה, ועל העצמת תחושת ההשפלה כאשר מדובר ביחס מפלה שניתן להן ליד קבוצה של נערים ונערות בני גילן.

כאשר מורה מתייחס/ת לנערה, וללבושה, רק מאחר והיא נערה ולא נער, תוך השמעת הערות הנוגעות להיותה אדם מיני, הערות המתייחסות לגופה בכלל ואברי גוף ספציפיים הרי שהערות אלה עונות על ההגדרה של התייחסות מבזה ומשפילה לאדם ביחס למינו ומניותו.

המורים אינם רואים במעשה "הטרדה מינית" מאחר ואין להם כוונה בהערות ליצור קשר המבוסס על מין עם הנערה והם רואים זה חינוך לגיטימי, שנובע מהשקפת עולם שרגלי נשים עלולות להריע לסדר הציבורי ולריכוז של נערים ונערות צריכות להיות "צנועות" יותר בלבושן. אולם, בית המשפט התייחס לסוגיית תפיסת העולם של המטריד, וקבע שברגע שההתייחסות לקורבן היא בשל היותה אשה, והערות מופנות אליה בגלל שהיא אשה והיחס השונה נדרש ממנה בגלל שהיא אשה, הרי שמדובר בהטרדה מינית. כך הרשיע בית המשפט בחור חרדי שקרה לחיילת פרוצה ודרש שתעבור לחלק האחורי של האוטובוס, גם שברור היה לכולם שלא היתה לו כל כוונה לקשר מיני עימה.

המסר המועבר לנערות הצעירות באותן הערות הן שרואים בהן "ייצורים מיניים" ו"מפתים" ולכן הן נדרשות לשנות את התנהגותן מכאן שההתייחסות היא לא רק למינן אלה גם ובעיקר למיניותן. המסר המועבר לנערים השומעים את ההתייחסויות הללו על ידי אנשי חינוך הוא שאם היא לבושה כך, אז מותר להעיר לה, מותר לצפות ממנה לשנות את ההתנהגות ואם היא לא עושה כן " מה שיקרה זו לא אשמתך". כך גם נוצרת סביבת לימודים עויינת לנערות מבחינה מינית.

החוק למניעת הטרדה מינית מאפשר לנערות לפנות למנהלי/ות בתי הספר לדרוש את הטיפול בתלונה על הטרדה מינית, כנגד כל מי שהשתמש באמירות מבזות, או התנהגות פוגענית, אם זה תלמידים ואם זה מורים. אולם, כאשר ראש המערכת מחזיק/ה בדעה שמותר לה/לו לנהוג כך, קיים ספק רב אם אותו מוסד חינוכי ירצה או יהיה מסוגל לבצע את הבירור הנדרש.

 

אפליה על בסיס מגדרי היא הפרה של חוק זכויות התלמיד

חוק זכויות התלמיד קובע שאסור למוסד חינוכי להפלות תלמידים מטעמים של זהות מגדרית בין היתר בעניין ז כללי המשמעת והפעלתם. מכאן, שקביעת כללים שונים לנערות ולנערים או אכיפה בררנית מהווה גם אפליה המפרה את חוק זכויות התלמיד.

החוק קובע שכל תלמיד זכאי לכך שהמשמעת במוסד החינוך תונהג באופן ההולם את כבוד האדם, ובכלל זה הוא זכאי שלא יינקטו כלפיו אמצעי משמעת גופניים או משפילים. תיאור תחושותיהן של הנערות שנשלחו הביתה לביתן בשל לבישת מכנס קצר, תוך זלזול בטענותיהן על העדר השוויון ותימוכין להפסקת לימודיה באמצעות טיעונים המהווים הטרדה מינית לכאורה, הם ככל הנראה לא עומדים בדרישות החוק ליחס מכבד ולא משפיל. החוק גם קובע שבית הספר לא יכול למנוע מתלמידים לממש את זכויותיהם על פי החוק. אולם התלונות של הנערות על אפליה אינן מטופלות על ידי המערכת והן זוכות ליחס מזלזל, במקום לדיון מכבד ובחינת הכללים מחדש.

 

האם הנערות יכולות לתבוע את בתי הספר ולדרוש פיצויים ?

החוק האוסר על אפליה במתן שירותים ציבוריים מקנה זכות תביעה לפיצויים, גם מבלי שהנערה תצטרך להוכיח שנגרם לה נזק ואת גובה הנזק, ככל שתצליח להוכיח את עצם האפליה.

החוק למניעת הטרדה מינית גם הוא מזכה בזכות תביעה נגד מי שמטריד וגם נגד המוסד החינוכי אם הוא לא טיפל בתלונה על הטרדה. תביעה מסוג זה דורשת הוכחה על עצם המעשה של ההטרדה המינית. מאחר והמעשים לכאורה בוצעו בבית ספר על ידי אנשים שנערות נתונות למרותן, הרי שהנערות לא תצטרכנה להוכיח שהן מחו על היחס המפלה.
חוק זכויות התלמיד אינו מקנה זכות תביעה עצמאית בגין האפליה או הפרת החוק, אולם בפקודת הנזיקין קיים סעיף הקובע כי הפרת חובה חקוקה היא עילה לתביעת נזיקין. בתביעות נזיקין מסוג זה יש להוכיח את הנזק שנגרם ואת היקפו.

 

הכותבת היא הבעלים של משרד עורכי דין קולר- כהן, פמיניסטית המתמחה בצרכנות ובמימוש זכויות בתחום אפליה מגדרית