המציאות הרבודה של מג’יק ליפ לא מזנקת
הרשת סוערת: מגי'ק ליפ, הסטארטאפ החשאי שגייס כמעט 2 מיליארד דולר, הציג אמש לראשונה סקיצות של המוצר שלו - משקפי מציאות רבודה. האם מדובר בבלוף או המהפיכה הבאה?
אמש (ד') חשפה מג'יק ליפ, חברת המציאות הרבודה המיסתורית, את המוצר שלה - מערכת מציאות רבודה העונה לשם Magic Leap One. המערכת מורכבת משלושה חלקים: משקפי מציאות רבודה בשם Lightwear, יחידת עיבוד נישאת, שיש המכנים אותה מחשב, בשם Lightpack והיא בערך בגודל של דיסקמן, למי מאיתנו שזוכר מה זה דיסקמן - ובקר בשם Control, או מה שרובנו היינו מכנים ג'ויסטיק.
רוני אבוביץ (אמריקאי בן למהגרים ישראלים), מייסד ומנכ"ל החברה, הוא היוצר של מאקו, רובוט סיוע רפואי, שנטל את הרווחים ממכירת הרובוט ב-2013 והשקיע אותם בדבר הגדול הבא - מציאות רבודה, אבל מהפכנית וכזו שמשתלבת באופן טבעי בשדה הראיה של המשתמש.
מה הבעיה? עוד רב הנסתר על הגלוי. בשבע שנות קיומה וכמעט שני מיליארד הדולר שגייסה ממשקיעות בעלות כיסים עמוקים כמו גוגל ועליבאבא, נותרה החברה מפלניטיישן, פלורידה, אפופה במסתוריות. העיתונאים המועטים שהורשו להיכנס להיכל, קיבלו הדגמה של הטכנולוגיה מבלי שהורשו לכתוב על החומרה עצמה או לגלות עליה פרטים, ובכפוף להסכמי סודיות דרקוניים (ותיכף תראו שיותר מדי בעצם לא השתנה). ויש להזכיר שרק בפברואר השנה, נחשף בביזנס אינסיידר אבטיפוס של המוצר, שהיה מגושם ולא מרשים.
צריך להודות - אכן, הטכנולוגיה של מג'יק ליפ נראית מסקרנת. המוצרים שנחשפו נראים מעוצבים היטב, והמשקפיים שלהם שהוצגו אתמול לא נראים מגושמים בכלל, למעשה הם נראים כמו פיסת טכנולוגיה די מגניבה. גם הרעיון, הטכנולוגיה והגישה של מג'יק ליפ למציאות רבודה היא מחוץ לקופסא - הצבה של עצמים מדומה בתוך שדה הראיה של המשתמש תוך שהמשקפיים ויחידת העיבוד סורקים את העצמים שבמציאות הלא מדומה, ומציירים אותם מחדש עבור המשתמש.
זו גישה מהפכנית לנושא, במקום להציב עצמים מדומים סרוקים בתוך מערכת עדשות סטראסקופית, שזו השיטה המקובלת אצל רוב המתחרות של מג'יק ליפ. בעניין זה, גם העדשות והמנסרות של מג'יק ליפ הן פיתוח פנימי ואפוף חשאיות, המבוסס על ננו-טכנולוגיה שזכתה לשם המפוצץ "פרוסות פוטוניות" (Photonic Wafers).
המקק של התעשיה
אבל יותר מדי נתונים עוד חסרים כדי לבצע הערכה מהימנה של המוצר: מלבד תאריך יציאה מעורפל בתחילת 2018 של הגירסה למפתחים, לא ידוע מה תהיה העלות שלו (ההערכות החיצוניות מדברות על בין אלף ל-1,500 דולר עלות סופית, אבל שוב, מדובר רק בהערכות). לא ידוע מה החומרה שמפעילה את המשקפיים (החברה מציינת שגם בתוך יחידת המשקף יש מחשב עצמתי), כמה ארוכים יהיו חיי הסוללה, מה מערכת ההפעלה שעליה היא פועלת, ומכאן למה היא תהיה תואמת אם בכלל ועוד שורה של נתונים חסרים, ויש גם לתמוה על העובדה שהמשקפיים עדיין מחוברות בכבל ליחידת העיבוד, שכן כבר קיימות טכנולוגיות אלחוט עם רוחב פס מתאים למשימה כמו WiGig.
גם כששומעים את ההצהרות של אבוביץ לכתב של הרולינג סטון שזכה לחשוף את המוצר של מג'יק ליפ, יש סיבה לדאגה. מג'יק ליפ יוצאת לחסל את מה שאבוביץ מכנה "המקק של התעשיה", הלוא הוא המסך, אחת מטכנולוגיות הממשק העתיקות ששורדות ושורדות, ואילו החזון של מג'יק ליפ הוא ש-"המסך הכי טוב הוא ללא מסך".
הצהרות כאלה, על אף שהן מלאות חזון והשראה, מזכירות הצהרות דומות של חברות כמו פאואר מאט, שיצאה לחסל את מה שהיא כינתה "הכבל האחרון" עם טעינה אלחוטית וניגפה בפני טכנולוגיה מתחרה בשם צ'י, או ההצהרות של אילון מאסק שיצא להפוך את עולם הרכב על גבו ולהרוג את מנוע הבעירה הפנימית (אם כבר במקקי תעשיה עסקינן), ופתאום גילה שלא כל כך פשוט לייצר מכוניות.
לענות על השאלות הקשות
ולבסוף, הבחירה של מג'יק ליפ בכלי התקשורת שיזכה לחשוף את המוצר שלה, גם היא ראויה להרמת גבה. על אף שהרולינג סטון הוא מגזין רב מוניטין, רציני ועטור פרסים שחוגג השנה יובל להיווסדו - הוא איננו כלי תקשורת המסקר טכנולוגיה במהותו. לכן, יש לתמוה שדווקא כתב הרולינג סטון לענייני גיימינג בריאן קרסנט זכה לחשיפה המבוקשת. זאת, אולי כדי להימנע מביקורת ובחינה מקצועית יותר של עיתונאים המתמחים בתחום כמו למשל עדי רוברטסון מ-TheVerge, או עיתונאי הטכנולוגיה הוותיקים והמנוסים של WIRED.
לכך תוסיפו את העובדה שאבוביץ סירב לענות גם לשאלות הקשות יותר של קרסנט עצמו, ותגיעו למסקנה שמג'יק ליפ היא עדיין זינוק של אמונה ובפועל במקום לזנק - כנראה שלמוצר שלה יש לצעוד עוד כברת דרך ארוכה בטרם יראה אור או יתחיל לתפלל אותו מול עינינו המשתאות.
הכתבה הופיע לראשונה ב "חיבור" - מגזין טכנולוגיה ישראלי