Samsung Galaxy Tab: כיף, כיף, כיף

פתיחה

Samsung Galaxy Tab הוא מכונת ה-Angry Birds האולטימטיבית. המסך גדול ומגיב למגע במהירות, כך שאפשר בתנועה קלה לעשות זום-אאוט ולחשב את המסלול הבליסטי המיטבי של של המקרקרות הקטנות בנוחות. וחוץ מזה, זה אנדרואיד - כך שהמשחק מוצע בחינם. מהרגע שהוא נחת אצלנו - באדיבות חברת סלקום ששלחה אותו לביקורת - התקשינו להפסיק לשחק Angry Birds, אבל כשהצלחנו להיפרד מהמשחק גילינו שהגלקסי טאב הוא מכשיר מרשים ומגניב מאוד גם מחוצה לו.

מחשב או סלולר?

הבעיה בכתיבת ביקורת על הגלקסי טאב היא שכמעט שאין למה להשוות אותו. זה טאבלט האנדרואיד הטוב ביותר בשוק, וגם הגרוע ביותר, פשוט משום שהוא המכשיר הראשון מסוגו שמיובא לארץ באופן סדיר. ההשוואה המתבקשת היא האייפד, אבל אפילו הוא עדיין לא כאן באופן רשמי, וההבדלים בין שני המכשירים גדולים. השימוש בגלקסי פאד הוא קודם כל ניסיון להבין מה, בעצם, המכשיר הזה רוצה להיות. טאבלטים בדרך כלל מתגאים בכינוי "מחשב": אין לו מקלדת פיזית אמנם, אבל הוא אמור לעשות פחות או יותר את כל מה שנטבוק עושה. מצד שני, יהיה קשה להאשים אתכם אם תקראו לגלקסי פאד סמארטפון מגודל, והעובדה שהוא משווק בארץ על ידי סלקום, בעיסקה שכוללת התחייבות לחבילה סלולרית, רק מעודדת את התפיסה הזאת.

ובמובן מסוים, זה נכון לחלוטין; מלבד הגודל, אין הרבה הבדל בין הסמסונג גלקסי טאב לסמארטפונים אחרים, ובפרט - לסמסונג גלקסי בגירסה ה"קטנה" שלו. הוא פועל בעזרת ממשק TouchWiz 3.0 על גבי מערכת הפעלה אנדרואיד 2.2 , כולל מצלמות קדמית ואחורית, וניתן לבצע בו שיחות טלפון או שיחות וידאו (אחת התכונות הבולטות שמבדילות אותו מהאייפד). אף אחד לא מצפה מכם להחזיק מכשיר של 7 אינץ' ליד האוזן - אתם תיראו כמו סבתא שמנסה לדבר עם הטוסטר - אבל אפשר לדבר בעזרת אוזניות או ספיקרפון (לא נורא מוצלח; השותפים לשיחה התלוננו על רעשים). בקיצור, זה גם טלפון, אבל לא טלפון מוצלח במיוחד.

בעיית הכיס

כשמדובר בטאבלטים, הגודל בהחלט קובע, אבל עדיין אין הסכמה בשאלה מה גדול מספיק ומה גדול מדי. זה כנראה בעיקר עניין של טעם והעדפה אישית, אבל לגבינו, שבעת האינצ'ים של הגלקסי פאד הם מקום טוב באמצע הדרך. אין ויכוח על כך שכשמדובר בצריכת תוכן - צפיה בסרטים, קריאת ספרים דיגיטליים, גלישה באינטרנט, או Angry Birds - מכשיר בגודל כזה מתעלה בקלות על כל סמארטפון. כשרואים בו סרט הוא נראה כמו סרט, לא כמו בול דואר מזמזם; כשקוראים בו ספר, ההרגשה היא שמחזיקים ביד ספר כיס. מצד שני, הגלקסי טאב אינו גדול ומרשים כמו האייפד, אבל יש לו יתרון גדול אחד על המכשיר של אפל: ניתן להחזיק אותו ביד אחת. משקלו הוא בערך חצי מזה של האייפד (380 גרם לעומת 760 גרם), כך שאפשר לשכב על הגב ולקרוא בלי להרגיש שאתם מחזיקים את כרך י"ז של האנציקלופדיה העברית.

ועדיין, הבעיה הגדולה בגודלו של המכשיר היא בעיית הכיס. לא המחיר, אלא העובדה שאת הגלקסי טאב אי אפשר להכניס לכיס, אלא אם כן אתם בצבא (לכיס המכנסיים של מדי ב' הוא דווקא נדחף בקלות).  מכשיר שמחייב אתכם לסחוב איתכם תיק הוא לא בדיוק מכשיר נייד, לפחות לא באותה הצורה שבה טלפונים ניידים.

הממשק של המכשיר, כאמור, אינו חדשני, אבל הוא מאוד נח. על מסכי הבית אפשר להדביק קיצורי דרך לאפליקציות או ווידג'טים לבחירתכם, והאנדרואיד מפגין את יכולת המולטיטאסקינג המרשימה שלו. אולי קראתם במקומות אחרים על בעיה של איטיות או תקיעות במכשיר - אבל אנחנו לגמרי לא נתקלנו בכאלה: אפילו כשהעמסנו בכוונה ערימה של אפליקציות הפועלות בו זמנית, הפגיעה בביצועים בקושי הורגשה. הגלילה והזרימה אולי אינה חלקה כחמאה מותכת כמו באייפד, אבל לטעמנו היא חלקה מספיק.

גודל לא מנוצל

כאמור, גודל המסך מתאים לצרכים מסוימים, ובכל זאת, לפעמים יש הרגשה שהמסך אינו מנוצל מספיק. הבעיה אינה במכשיר אלא באפליקציות: קיימות אמנם יותר ממאה אלף אפליקציות לאנדרואיד, אבל רובן ככולן מיועדות למכשירים קטנים יותר. זה לא שהן לא עובדות או לא נראות טוב על המסך הגדול - הן כן - אלא שמה שנוצר במחשבה על מסך זעיר מתבזבז על ה-7 אינץ' של הגלקסיה. אפליקציות ג'ימייל, למשל, מציגה את רשימת ההודעות בפונטים ענקיים יחסית, עם מידע ואפשרויות מינימליות, כשאפשר היה בקלות להוסיף אפשרויות, כפתורים ומידע בלי שהמסך היה הופך לעמוס מדי. 

את אותו הדבר אפשר לומר גם לגבי המקלדת. מקלדת ה-Swype לא עוברתה, ולכן משתמשים בארץ יצטרכו להשתמש במקלדת הסטנדרטית של סמסונג. היא בהחלט לא רעה, ואין מה לומר, קל הרבה יותר להקליד על מקלדת וירטואלית בלי שגיאות מביכות כשהמקשים אינם בגודל של רבע אצבע (אם כי היא עדיין רחוקה מאוד מנוחות השימוש של מקלדת פיזית). אבל אם כבר יש מקום, למה לא לנצל אותו? למה כל סימני הפיסוק קובצו בכפתור אחד, שמוביל לתפריט נפרד? למה כתיבת הסימן : דורשת לפחות 4 הקשות? המקלדת יותר ממספיקה כדי לכתוב סמ"סים ואפילו מיילים כשצריך, אבל התקשנו לראות את עצמנו כותבים עליה מאמר שלם. זה אחד הגורמים העיקריים ששכנעו אותנו שהטאבלט הוא אולי מכשיר צריכת תוכן מצוין, אבל לא ממש כלי עבודה.

הגלישה באינטרנט בגלקסי טאב נהדרת. הדפדפן המובנה מעולה, והמסך, ברזולוציה של 1024x600 פיקסלים, מספיק כדי להציג במלוא רוחבו כמעט כל אתר, אם מחזיקים את המכשיר בצורה אופקית. כך שאפשר בהחלט לגלוש באינטרנט כמו באינטרנט: להשתמש בגירסאות מלאות - ולא בגירסאות הסלולר הרזות - של אתרים, בלי צורך לגלול ימינה ושמאלה כל הזמן. וכן, יש גם פלאש.

בעיית הכיס (2)

בדבר המחיר: סלקום מציעה את המכשיר ב-36 תשלומים של 89 ש"ח (אם תקנו אותו בחנות ממש במקום באינטרנט תקבל קנס של עוד 10 ש"ח לחודש, אז פשוט אל תעשו את זה), ובנוסף, התחייבות ל-18 חודשים של חיבור דור שלישי במחיר של 89 ש"ח לחודש. מכיוון שאין שום מסלול שאינו כולל את ההתחייבות הזאת -  גם אם תבטיחו ותשבעו לא להשתמש לעולם בשום דבר חוץ מ-Wi-Fi - המחיר שלה הוא למעשה חלק בלתי נפרד ממחירו של המכשיר. כלומר, המחיר הכולל הוא 4,806 ש"ח. זול זה לא. בטווח המחירים של הסמארטפונים היקרים יותר הנמכרים דרך המפעילות, המחיר הזה לא שערורייתי,  אבל כאן שוב נכנסת לתמונה בעיית הכיס: מכיוון שקשה מאוד, כאמור, להשתמש בגלקסי טאב כתחליף לטלפון רגיל, סביר שרוב המשתמשים ירצו לקנות אחד כזה בנוסף לטלפון הקיים שלהם, ולא במקומו. וזאת בעיה: אם כבר השקעתם כמה אלפי שקלים בטלפון חכם שמלווה אתכם לכל מקום, האם אתם באמת מוכנים להוציא עוד כמעט 5,000 שקל בשביל אותו הדבר, רק קצת יותר בגדול?

אז כדאי? ברור שמדובר במכשיר מגניב ביותר, וברור גם שרכישתו תכניס אתכם להתחייבות לא קצרה. אם אתם לא ממהרים לשום מקום, כנראה כדאי לחכות עד שתהיה אלטרנטיבה. תחרות עשויה להביא לירידה במחיר, טאבלטי הדור הבא בוודאי יהוו שיפור, וגם מגוון האפליקציות המותאמות לטאבלטים יגדל.

פרטים טכניים

רשתות:  GSM 850/900/1800/1900 HSDPA 850/900/1900/2100

מידות: 190 מ"מ (גובה), 120 מ"מ (רוחב), 12 מ"מ (עובי)

משקל: 380 גרם

ניצול סוללה (הצהרת החברה): עד 7 שעות ניגון סרט

תצוגה: רזולוציה 1024x600 בטכנולוגיית TFT-LCD, גודל 7 אינץ'

זיכרון: 16GB בזכרון פנימי, עד 32GB בכרטיס זיכרון מסוג microSD

מצלמה: מצלמה אחורית 3MP עם פוקוס אוטומטי ופלאש LED; מצלמה קדמית 1.3MP