"האח הקטן" של האח הגדול
מה הסיכוי של האקר אחד בן 17 נגד ממשלת ארצות הברית? על "האח הקטן" מאת קורי דוקטורוב, ספר שסוף סוף מדבר בשפה טכנולוגית עכשווית
"האח הקטן" הוא לא ספר מדע בידיוני. הוא ספר שמתרחש במציאות של היום, או בעתיד הקרוב מאוד. העובדה הזאת הופכת אותו למאוד חריגה. שנים ארוכות של צפיה וקריאה הרגילו אותי לגיבורי סרטים שמקלידים על מסך מחשב עם אותיות ענק, שמצפצף בכל פעם שבה לוחצים על מקש, וגיבורים ספרותיים שחודרים להצפנה של הקרנל של קיר האש ומגלים חרק בתוכנה, וכיוצא באלה גיבובי טכנובאבל שגורמים לסופר להתגאות בכך שהוא עשה את המחקר, ועברו וידוא הריגה בתרגום. לכן, לקרוא את הפרק הראשון של "האח הקטן" היה כיף גדול: זה ספר על אנשים כמונו. ספר שמזכיר Wifi, מתקפות DDOS, ומדבר על ARGים ולארפים, לינוקס ו-Worth1000. את המונחים הלא-מובנים-מאליהם הוא מסביר בקצרה ובמילים פשוטות, כי בכל זאת לא כולנו שוחים בז'רגון האקרי, אבל הוא לא מרגיש צורך להסביר לקורא מה זה "לגגל". והכל מתורגם כמו שצריך, בלי לאלץ את הקורא לנסות לתרגם לעצמו ביטויים כלשהם חזרה לאנגלית כדי לפענח את כתב החידה ולהבין למה התכוון המשורר. איזה כיף!
בעוד מעט מעט שנים, התקפת טרור מזעזעת את סן-פרנסיסקו. בתגובה, המשרד לבטחון פנים מגביר את פעילותו - פעילות שבתכליתה היא הצקה וחדירה לפרטיותם של אזרחים, ושהיעילות שלה בתפיסת טרוריסטים מוטלת בספק בלשון המעטה. התסריט הזה לא לגמרי דמיוני - זאת הקצנה של ארועי 9/11 וחוקי ה-Patriot Act שבאו בעקבותיהם. לרוע מזלו, מרקוס, תלמיד תיכון מבריק, מתכנת, האקר וחובב משחקי מציאות חלופית בשעות הפנאי, נמצא בקרבת הפיגוע ברגע הלא נכון. הוא נלקח ל"תשאול", נחקר כמו טרוריסט מצוי, ובסופו של דבר משוחרר תחת אזהרה חמורה. בנקודה זו במקום לזחול מתחת לאבן ולבכות הוא מחליט ללכת ראש בראש מול האויב. האויב, כפי שהספר לא משאיר לכם שום סיכוי לא להבין, הוא לא הטרוריסטים, אלא המשרד לבטחון פנים. הוא הופך למנהיג לא מוכתר של תנועה מחתרתית של צעירים ברשת.
בתור בן 17, גיל שבו מרבית האנשים עדיין משנים את דעתם פעם בשבוע לפי מה שנחשב למגניב באותו רגע - אם הם בכלל מעסיקים את עצמם אי פעם בפוליטיקה - למרקוס יש אידיאולוגיה מגובשת להפליא. הוא יודע לצטט בעל-פה את חוקת ארה"ב, יש לו רטוריקה של פוליטיקאי וכשרון מופלא להאקינג. מרקוס הוא כמעט סופרמן. מהחדר שלו, אחרי הלימודים, הוא נלחם במוסד ענק מתוקצב במיליארדים. אבל הוא גם נער בן-עשרה באמריקה של היום, והספר לא שוכח את זה. האופן שבו הוא מתאר את חיי היומיום, החברים והרומנטיקה בחייו היא כנה ואותנטית יותר מברוב הספרים המיועדים לגיל זה.
יותר מש"האח הקטן" הוא ספר מתח, הוא מדריך למתחילים לעולם ההאקינג. מי שאוהב להכיר עולמות ותופעות תוך כדי קריאה, ימצא ב"האח הקטן" מבוא מקיף ומעניין לתרבות הזאת - וכאן כמעט כל פרט, פירצה, דרך הצפנה או רפרנס היסטורי הם אמיתיים וקיימים.
אבל יותר מכל אלה, "האח הקטן" הוא מניפסט. אין שום בעיה שלספר תהיה אג'נדה, אבל "האח הקטן", מתברר במהירות, הוא אג'נדה שמחופשת לספר. לקורי דוקטורוב, בעל הבלוג "Boing Boing" ואחד הבלוגרים המשפיעים בעולם, יש דעות מוצקות בנושאי פרטיות ברשת ובכלל, חופש המידע וקוד פתוח, ואת הדעות האלה הוא שם בפיו של מרקוס. זאת אג'נדה שאין לי בעיה לעמוד מאחוריה, אבל בנקודות מסוימות ברור מדי שהיה חשוב יותר למחבר להטיף מאשר לספר סיפור טוב. אי אפשר לחצות חמישה עמודים בלי שדמות אחת תגיד לאחרת משהו כמו "אתה לא מבין ש-" ותפצח בנאום המביע את עמדותיו של קורי דוקטורוב בנושאים כאלה ואחרים. ואם זה לא מספיק, את הספר חותמות שתי אחריות-דבר שהן הטפות בלתי מוסתרות ("תהיו כמו M1k3y: צאו מפתח הבית והעזו להיות חופשיים"). זה היה מטריד פחות אלמלא "האח הקטן" היה ספר שמיועד, לפחות בהצהרה, לבני נוער, שבפרסומים רבים מוצג כמעין אלטרנטיבה מודרנית ל"הארי פוטר". הטפה פוליטית המכוונת כלפי בני נוער היא תמיד עניין בעייתי, אפילו אם היא היא הטפה לצד ה"נכון".
למרות ההטפה, "האח הקטן" הוא ספר מהנה, כיפי ואם אתם רק נכנסים ברצינות לעניין הזה של מערכות מידע - זאת נקודת פתיחה מצוינת. ואם לכם הוא לא יחדש שום דבר, בטח יש לכם אחים קטנים.
האח הקטן, מאת קורי דוקטורוב, תרגום: ענבל שגיב-נקדימון. הוצאת גרף