Dell Latitude XT2

תקציר

העתיד שייך למסכי מגע. עד כמה העתיד הזה רחוק – זה תלוי בעיקר בגודלם של המסכים שבהם מדובר: בכל הנוגע לסמארטפונים, מסכי המגע שולטים כבר עכשיו. מצד שני, חזון שולחן-המגע המשפחתי מבית מיקרוסופט לא יתגשם כנראה בשנים הקרובות. בתחום המסכים בגדלים שבין לבין – כלומר, מחשבים שולחניים ולפטופים – חל טפטוף איטי של מחשבים הכוללים מסכי מגע, אם כי קשה לומר שהם מהווים נתח משמעותי מהשוק. כל מחשב כזה מסקרן, ולכן שמחנו לבדוק את ה-Dell Latitude XT2, לפטופ חזק שהופך למחשב לוח בעל יכולות רב-מגע.

יתרונות: מסך מגע זה אחלה דבר; ביצועים טובים, מקלדת מצוינת

חסרונות: יקר (מאוד), הרב-מגע לא נוח לשימוש, מעט כבד מהרצוי

ציון סופי: 6

הביקורת

נתחיל מהנתונים הבסיסיים והמשעממים: ה-Latitude XT2 הוא מחשב חזק וסולידי. יש לו מסך 12.1 אינץ' מוצלח ובובה של מקלדת. המחשב שקיבלנו לביקורת הגיע עם מעבד אינטל Core 2 Duo במהירות 1.4 Ghz, שני ג'יגה-בייט של זיכרון ו-120 ג'יגות של דיסק קשיח. לעומת זאת, אין לו כונן CD, שלא לדבר על DVD – עניין מקובל בנטבוקים זעירים, אבל קצת תמוה כשמדובר במחשב בשווי כ-10,000 שקל.

יש לו רמקול באיכות סבירה בהחלט, גם אם בודד וגלמוד, סוללה שמחזיקה כשעתיים, חלונות ויסטה ונטיה להתחמם, אם כי לא במידה בלתי נסבלת. מבחינת עיצוב, מדובר בבלוק: הוא ריבועי, שחור, שמן, בעל פינות חדות, ובהחלט לא מסובב ראשים - כלומר, עד הרגע שבו תסובבו את המסך.

מחשב-ספר

אה, זה הקטע שבשבילו הגענו: את המסך של ה-Dell ניתן לסובב במאה ושמונים מעלות ואז להפוך אותו בחזרה על גבי המקלדת, מה שהופך את המחשב ללוח אחד ומאפשר לנווט בו בנוחות בעזרת מסך המגע. מקלדות זה לחלשים. וזה הזמן לבדוק איך זה, בעצם, לשחק עם לפטופ-מגע. והתשובה: לא רע, אבל עם הרבה "אבל"ים.

אפשר לזהות רעיון טוב באמת כשהוא גורם בבת אחת לכל תחליף שבו השתמשתם עד היום להיראות פרימיטיבי. וזה המצב עם המסך המסתובב: פתאום, הרעיון לשבת עם מקלדת פרוסה על הברכיים ומסך תלוי ממנה בזוית לא נוחה - כשכל מה שאתה רוצה הוא לקרוא איזה מסמך באינטרנט - הופך למגוחך: הרי כל מה שאתם צריכים זה את המסך. אין מה להשוות את נוחות הקריאה והנשיאה של לפטופ רגיל לזו של המחשב המקופל, שהופך למסך נייד – על ספסל באוטובוס, בבית קפה, במיטה. אלא מה, במקרה הזה יש בעיה קלה-כבדה: במשקל של 1.7 ק"ג, אי אפשר להאשים את ה-Latitude במשקל עודף. ביחס ללפטופ חזק זה משקל סביר בהחלט. אבל ברגע שעוברים למצב המסך-בלבד, הדרך הטבעית והנוחה להחזיק את המחשב היא לאחוז אותו ביד, כמו ספר (או קינדל), ולא להניח אותו על הברכיים, כמו לפטופ (או חתול). ולצורך זה, המחשב הזה עדיין כבד מדי. היד מתעייפת.

מנתניה לקפריסין בשתי אצבעות

בנוגע לממשק המגע, כל עוד מדובר במגע באצבע אחת, הכל עובד פחות או יותר כמו שצריך. תנועת "פליק" קטנה עם האצבע תגלול דפים ואתרים למעלה או למטה; "פליק" שמאלה שווה ללחיצה על "חזור" בדפדפן; אפשר לגרור בקלות אייקונים ואלמנטים בעזרת האצבע. במקרים שבהם יש צורך להקליד, תוכלו לפתוח מקלדת וירטואלית או לכתוב בכתב יד בעזרת האצבע או הסטילוס. מנגנון זיהוי כתב היד באמת מרשים, אבל זה לא מספיק: כתיבת ביטוי קצר כמו nana10.co.il, כך שהמחשב יבין אותו, היתה אתגר לא פשוט. קשה לנו לחשוב על מצב כלשהו שבו לא תעדיפו להשתמש במקלדת הוירטואלית, ומובן מאליו שלכל משימה שדורשת הקלדה של יותר ממילים ספורות תעדיפו לפתוח את המחשב ולהשתמש במקלדת המסורתית.

כל עוד מדובר בנגיעות בודדות, הכל עובד באופן סביר בהחלט, אבל המחשב הזה מתגאה ביותר מזה – במולטי-טאצ', גאוות האייפון. היינו מאוד רוצים להתאהב בחוויית הרב-מגע שהוא מציע, מתוך גאווה לאומית אם לא מכל סיבה אחרת: הטכנולוגיה היא של החברה הישראלית אנ-טריג. אבל לרוע המזל, הניסיון להשתמש במחשב בשתי אצבעות היה מתסכל ולא נוח במידה שהפכה אותו לבלתי שמיש.

תוכנת המולטי-טאצ' במחשב שקיבלנו להדגמה קרסה מדי פעם, מסיבה לא ברורה, והיינו צריכים לאתחל את המחשב כדי לגרום לה לעבוד שוב. כשהיא עבדה, מספר האפשרויות שהציעה היה מוגבל: ניתן לבצע זום אין וזום אאוט באמצעות תנועת "צביטה" עם שתי אצבעות; וניתן למפות פעולה כלשהי, כגון Sleep או הפעלת תוכנה מסוימת, לתנועת "דאבל-קליק" עם שתי אצבעות. אלא מה, כל זה עובד באופן מאוד מגושם ואיטי. שניות ארוכות עוברות עד שהמחשב קולט את התנועה ומעבד אותה. למעשה, הזמן שלקח לתנועה להיקלט היה בדרך כלל, בדיוק נמרץ, פרק הזמן שלקח לנו להחליט לנסות שוב – מה שכמובן רק מגביר את הבלגאן. התוצאה היא שביקור נימוסין תמים בגוגל מפות (ואיזה שימוש מתבקש יותר יש לתכונת זום-אין וזום-אאוט?) הפך לסמטוכה מוחלטת, ובמקום לנתניה הגענו לקפריסין.

העתיד עוד לא הגיע

ברוב המקרים אמנם אפשר להתגבר על הבעיות עם קצת סבלנות, אבל "רוב המקרים" זה לא מספיק, כשמדובר באמצעי קלט בסיסי. הייתם קונים מקלדת שלוקח לה שלוש שנית לקלוט כל לחיצת כפתור? הייתם מוכנים לנסות עכבר שזז בכיוון הכללי שאליו כיוונתם אותו, בערך, אבל לא בדיוק? זהו, שלא – ואין שום סיבה שתקבלו מסך מגע כזה. כל עוד המסך לא עושה בדיוק מה שאמרתם לו לעשות, בדיוק ברגע שאמרתם לו – הוא לא יותר מקוריוז או גימיק.

בשורה התחתונה, קיבלנו מחשב יקר מאוד, שהתכונה הייחודית שלו היא בעייתית. לכן עבור רוב הצרכנים, המחשב הזה יהווה קניה לא נבונה. אנחנו עדיין מאמינים בכל ליבנו שמסכי מגע הם העתיד, אבל אם לשפוט על פי ה-Latitude, אנחנו ממליצים לחכות עוד קצת לעתיד הזה שיגיע. לא ייקח הרבה זמן לפני שיגיעו מחשבים דקים יותר, זולים יותר, ויש לקוות שעם יכולות מגע טובות יותר.

מפרט טכני

משקל: 1.7 ק"ג
מידות: 297x220.6x27.4 מ"מ
מעבד: Intel Core 2 Duo SU9300
מסך: 12.1"
כרטיס מסך: Intel Graphics Media Accelerator 4500MHD
זיכרון: 2GB DDR3
דיסק קשיח: SATA 120GB
תקשורת: בלוטות', כרטיס Wifi אלחוטי, LAN
יציאות: VGA, RJ-45 ,e-SATA, USB x2
מצלמה: אין

הפניות

לביקורות מוצרים נוספות
ביקורת מחשבים ניידים
סקירת ציוד משלים למחשב: מסכי מחשב, כונני גיבוי וכו'

רוצים להשאר מעודכנים? עקבו אחר ערוץ המחשבים של nana10 בטוויטר