ביקורת מוצר: SanDisk Sansa e250 2GB

ה–Sansa e250 של SanDisk הפך תוך זמן קצר מאוד לאחד מנגני המדיה הנמכרים ביותר, והוא המתחרה המשמעותי ביותר של ה–iPod Nano. הוא פחות אלגנטי ומושך מהנגן של אפל ופחות אינטואיטיבי ונוח לשימוש, אבל מצד שני הוא גם עמוס בפיצ‘רים כמו רדיו FM, אפשרויות הקלטה, נגינת וידאו, סוללה נטענת ל–20 שעות שניתנת להחלפה עצמית, ועוד. עם זאת, איכות הקול שלו לוקה בחסר, וניתן לשמוע בבירור הפרעות ורחשים בזמן תפעול המכשיר וקריאת מידע מהזיכרון.

יתרונות: נגינת וידאו, רדיו ואפשרויות הקלטה. סוללה חזקה. זול יותר מה–iPod Nano.

חסרונות: גדול ומסורבל לעומת ה–iPod Nano ופחות נוח לשימוש. הפרעות בעת תפעול המכשיר. חלונות בלבד – אין תמיכה רשמית בלינוקס או מקינטוש.

מחיר נמוך בעת הכתיבה: 700 ש“ח

דירוג: 8.5

עיצוב ותפעול

סדרת e200 של SanDisk כוללת נגני מדיה בארבעה נפחים שונים בין ‎2GB‎ ל–‎8GB‎ (בין כ–300 ל–1,200 שירים), למרות שבעת כתיבת סקירה זו הנגן בנפח ‎8GB‎ עוד לא נמכר בישראל. כל הנגנים תומכים בכרטיסי הרחבה מסוג miniSD, וכך מאפשרים להגיע לנפח מרבי של ‎10GB‎ (כ–1,500 שירים). עיצוב הנגנים מושפע ישירות מה–iPod Nano המצליח של אפל, וכולל מסך צבע גדול, גלגלת מכאנית עם כפתור בחירה גדול במרכזה, וחמישה כפתורים – ארבעה כפתורים מסביב לגלגלת ועוד כפתור כיבוי/הדלקה. כפתור ההקלטה בצד המכשיר מאפשר להתחיל הקלטה במצב אחד – תוספת שימושית במיוחד למי שמעוניינים להשתמש בנגן גם כטייפ מנהלים. חזית המכשיר עוטה ציפוי שחור מבריק שאינו רגיש באופן מיוחד לשריטות או טביעות אצבע, וחלקו האחורי עשוי אלומיניום עמיד לשריטות. גלגלת השליטה זוהרת באור כחול יוקרתי בעת השימוש במכשיר.

ממדיו החיצוניים של ה–e250 דומים לאלו של ה–iPod Nano, אבל הוא כבד ועבה כמעט פי שתיים ממנו: 75 גרם ו–1.25 סנטימטר. לעומת הזאת, המסך של ה–e250 גדול יותר מזה של ה–iPod Nano, והוא מאפשר להציג מידע רב יותר. תהליך העלאת מוסיקה למכשיר וסנכרון המכשיר עם המחשב היה פשוט ונוח – את הקבצים אפשר להעביר למכשיר על ידי העתקה ישירת באמצעות סייר הקבצים של חלונות, או תוך סנכרון של ספריית מוסיקה מתוכנת מוסיקה כמו Windows Media Player.

למרות פשטות התפעול היחסית, מספר פעמים ההעברה נכשלה בשל תקלות לא מוסברות והמכשיר לא הסכים לנגן חלק מהקבצים שהעתקנו אליו, או לא הסכים להידלק אחרי סיום ההעברה. כמו כן, ה–e250 ביצע סריקה ארוכה ואיטית של כל הזיכרון בכל פעם שהדלקנו אותו, אפילו אם לא העתקנו אליו קבצים חדשים מאז שכובה.

בהשוואה ל–iPod, הממשק של e250 הרבה פחות אינטואיטיבי ולא כל כך נוח לשימוש, למרות סידור הכפתורים המקביל. הכפתורים עצמם קטנים ושקועים מדי, לא נגישים ולא נוחים ללחיצה, והגלגלת קשה ונתקעת לעיתים קרובות. ממשק התפריטים צבעוני ומושך, אבל מבלבל ולא אחיד ומחייב תקופת הסתגלות ולימוד ארוכה יחסית. בהתאם למצב בו נמצא המכשיר, מבנה התפריטים שונה וכל כפתור מבצע פעולה אחרת – האזנה למוסיקה, האזנה לרדיו, צפייה בתמונות, את כל אלו יש לתפעל לפי כללים וסדרי פעולות שונים. כמו כן, ה–e250 חוטא באותו הפשע בו אשם גם ה–iPod, ולא מספק כפתורים יעודיים לשליטה בעוצמת הקול.

פיצ'רים ותכונות

כמו רוב נגני המדיה מהשנה האחרונה, e250 תומך בנגינת וידאו והצגת תמונות, וכן יודע להציג עטיפות של אלבומים המאוחסנים בקבצי המוסיקה, עבור קבצים בהם מאוחסן המידע הזה. אבל בעוד שאת קובצי המוסיקה ניתן להעתיק ישירות למכשיר, את קובצי הווידאו והתמונות יש להעביר לפני כן בתהליך המרה ממושך באמצעות התוכנה המצורפת – אפילו כשהשתמשנו ב–Windows Media Player 11, לא יכולנו להשתמש בספרית התמונות והווידאו המובנית בתוכנה כדי להמיר ולסנכרן אותם ל–e250.

את התמונות שהעתקנו אליו יכולנו להציג על המסך המלא או בתצוגת תמונות מוקטנות של 3x5, וכן להציג כמצגת שקופיות עם מוסיקת רקע, אבל בלי מעברים מסוגננים. איכות המסך בינונית וזווית הצפייה צרה ומוגבלת מאוד. המכשיר אמנם תומך בנגינת קטעי וידאו שהומרו לפורמט המתאים, אבל המסך הקטן והירוד ונפח הזיכרון המוגבל מוציאים מכלל חשבון את האפשרות של שימוש ב–e250 כנגן וידאו יעודי. כמו כן, ההמרה פוגעת באופן משמעותי באיכות הווידאו, וחיי הסוללה בעת נגינת וידאו קצרים באופן משמעותי מאשר בעת האזנה למוסיקה.

תפעול ספרית המוסיקה ובחירת השירים דומה מאוד ל–iPod, ותפריט המוסיקה מחולק לפי אמן, אלבום, שיר, ז'אנר, דירוג, הקלטות, ורשימות השמעה. מתוך מסך הנגינה ניתן להציג את עטיפת האלבום של השיר המתנגן ולדרג אותו, וכן לשלוט בכמה מאפייני נגינה כמו נגינה אקראית, חזרה על הכל או חזרה על שיר בודד, והאקולייזר – אותו ניתן לכוון באופן ידני. הממשק של e250 מאפשר ליצור רשימות השמעה מהשירים בספרית המוסיקה שלו בלי חיבור למחשב. מאידך, הוא מאפשר להוסיף לרשימה רק את השיר המתנגן באותו רגע, מה שהופך את התהליך למסורבל ואיטי.

מהתפריט הראשי ניתן להפעיל את מצב הווידאו, הצגת התמונות, ההקלטה, והרדיו, אך מבין ארבעת אלו רק הרדיו יהיה שימושי ורלבנטי עבור כל המשתמשים. סריקת התחנות מתבצעת אוטומטית עבור 12 תחנות, ועוצמת הקליטה בינונית. את שידורי רדיו ניתן להקליט לזיכרון המכשיר באמצעות אפשרות ההקלטה הרגילה, אבל ההקלטות מאוחסנות בפורמט WAV הבזבזני, ואם מילאתם את הזיכרון בשירים לא ממש יוותר מקום לאחסן את ההקלטות.

את ה-e250, כאמור, ניתן להפעיל בשני מצבים שונים – מצב UMS (או MSC כפי שהוא נקרא בתפריט המכשיר) מאפשר להשתמש במכשיר כמו זיכרון USB חיצוני ולהעתיק אליו קבצים ישירות, ומצב MTP תומך רק בניהול המכשיר באמצעות Windows Media Player, שמאפשר להעביר אליו קבצים המוגבלים ב-DRM. כדי להשתמש בו יאלצו משתמשי מקינטוש ולינוקס להעביר את המכשיר למצב UMS. עם זאת SanDisk לא מציעה תמיכה רשמית בשימוש כזה ומציינת את חלונות XP כדרישה בסיסית.

הפופולריות של הנגנים מסדרה e200 הביאה לכך שכמה יצרניות של אביזרי צד-שלישי כמו Altec Lansing ו-Griffin החלו לייצר ציוד היקפי יעודי עבור הנגנים האלו – שוק שהיה קיים עד כמה רק עבור iPod. בין היתר, תוכלו למצוא רמקולים עם מגבר משולבים בתחנת עגינה, משדרי FM לרכב, רצועות נשיאה לזרוע, מארזים ומיני עטיפות ותיקים שונים, ועוד.

ביצועים

נגני המדיה של SanDisk מעולם לא הואשמו באיכות הרכבה גבוהה במיוחד, אבל ה–e250 מרגיש יוקרתי ובנוי היטב. הוא מוצק ונותן תחושה של אמינות, והכפתורים יציבים ומחזירים פידבק ברור. התלונה היחידה שלנו קשורה לגלגלת המכאנית, שנוטה להחליק יותר מדי בקלות תחת האצבע, מחייבת הפעלת כוח רב מדי, אינה אחידה בסיבובה, ונוהגת להיתקע.

גם איכות הקול של ה–e250 טובה בהרבה מנגנים אחרים של SanDisk, אבל לאוזניות המצורפות יש כבל דק ורך מדי שנמצא במצב תמידי של פלונטר ומרגיש זול – החלפנו אותן בזוג אחר בתוך זמן קצר. אחד הפגמים העיקריים של ה–e250 הוא בהפרעות החשמליות שניתן לשמוע בעת תפעול המכשיר ובזמן שהמכשיר קורא מידע מהזיכרון. סוגיה זו תפריע לאנשים שונים במידות שונות, ומאזינים רבים ודאי כלל לא ישימו לכך לב, אבל אם ניחנתם באוזניים רגישות במיוחד, השתדלו להאזין למכשיר לתקופת זמן כדי ממושכת לפני שתקנו אותו.

איכות קטעי הווידאו והתמונות, כאמור, מוגבלת בעיקר על ידי המסך הבינוני ופורמט דחיסת הווידאו הירוד, אבל ה–e250 הוא עדיין המוביל בהשוואה לנגנים אחרים בקטגוריה זו – אפילו ה–iPod Nano. עוד יתרון משמעותי של ה–e250 על נגנים אחרים, שבולט במיוחד בעת נגינת וידאו והצגת תמונות, הוא ביצועי המעבד המרשימים. מלבד תהליך עדכון בסיס הנתונים הממושך בכל פעם שהדלקנו אותו, מעולם לא הרגשנו שה–e250 לא עומד בקצב.

לפי SanDisk, הסוללה של ה–e250 מספיקה ל–20 שעות של האזנה למוסיקה, ובבדיקות שלנו היא החזיקה מעמד אפילו יותר מכך. סוללה זו לא רק חזקה יותר מהסוללה של ה–iPod Nano, היא גם ניתנת להחלפה עצמית. סוללות נטענות מאבדות מעוצמתן עם הזמן, והאפשרות להחליף בקלות את הסוללה, כמו במכשיר טלפון סלולארי, יכולה להאריך את חיי המכשיר. עם זאת, בעת נגינת וידאו, חיי הסוללה מתקצרים באופן משמעותי. טעינת הסוללה אורכת כשלוש וחצי שעות באמצעות כבל ה–USB המצורף.